בשבע מהדורה דיגיטלית

האקטיביסט הבא

דו"ח המבקר אומנם לא נתפר נגד ח"כ בצלאל סמוטריץ', אבל התדרוכים שערכו אנשי המבקר בהחלט כוונו נגדו.

שלמה פיוטרקובסקי , ה' בכסלו תשע"ח

מעדיף לעסוק במה שמביא כותרות. מבקר המדינה
מעדיף לעסוק במה שמביא כותרות. מבקר המדינה
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1

מה קורה כשחבר כנסת לא בא בטוב למבקר המדינה? מבקר המדינה מפעיל נגדו תוכנית חיסול.

איך זה קורה? תשובה טובה קיבלנו ביום שלישי השבוע, עם הדו"ח על הרשויות המקומיות. שני ספרים עבי כרס מכיל הדו"ח, עמודים ספורים מתוכם נוגעים לשתי עמותות שח"כ בצלאל סמוטריץ’ קשור אליהן. הדו"ח, חשוב להבין, בכלל לא מותח ביקורת על העמותות, והן אפילו לא מוזכרות בו בשמותיהן. אז איך כותרות כל הידיעות בכלי התקשורת עסקו דווקא בעמותות ובסמוטריץ’? את המסקנות תסיקו לבד. מה עשה סמוטריץ' שכל כך הרגיז את המבקר? קידם את החוק להגבלת סמכויות מבקר המדינה. ומדוע יש צורך בחוק? ובכן, הסכיתו ושמעו.

מהי בעצם ביקורת המדינה? בראש ובראשונה מדובר בעניין חשבונאי. בניגוד למה שחושבים הדיוטות, חשבונאות היא עניין יצירתי מאוד. השאלה איך מציגים מצב כספי של גוף ציבורי איננה פשוטה כל כך. תפקידו הראשון והעיקרי של מבקר המדינה הוא לוודא שממשלת ישראל מנהלת את המערכת החשבונאית שלה כיאות. למה זה קריטי? משתי סיבות. בהיבט הרחב מדובר בעניין קריטי, משום שרק ניהול נכון של המערכת החשבונאית של הממשלה נותן תמונת מצב אמיתית על מצבה הכלכלי. מה קורה כשזה לא המצב? תסתכלו מה קרה ביוון שייפתה את הדו"חות על מצבה הכלכלי האמיתי במשך שנים. זה נתן ליוונים עשור ומשהו של חיים בגן עדן של שוטים, אבל בסוף הבועה הזאת קרסה על אזרחי יוון והטביעה אותם במים העכורים של משבר כלכלי בלתי נגמר. זה במספרים הגדולים. במספרים הקטנים זה קריטי כי ביקורת חשבונאית מדוקדקת היא סגולה בדוקה לחשיפת דליפות וגניבות, וכאן אנחנו מגיעים לתפקיד החשוב השני של הביקורת: חשיפת חשדות לבעיות של טוהר מידות.

בעיות של טוהר מידות זה כמובן לא רק גניבת כספים. זה אפילו לא רק עניינים שיש בהם חשד לפלילים. גם רשלנות, בזבוז כספי ציבור באופן לא מבוקר, ניהול כושל וכדומה נופלים באזור הרך של בעיות טוהר המידות. על חלק ניכר מהמאמץ לחשוף בעיות כאלה מופקד מבקר המדינה בעזרת אנשי משרדו.

איפה מתחילה הבעיה? בחלק השלישי של עבודת המבקר, שמשיק במידה מסוימת לשני החלקים הקודמים. מדובר בדו"חות שבודקים את תפקודה של הממשלה, על משרדיה, אגפיה ויחידותיה, בהיבט של יעילות הפעולה ואיכות התפקוד. למה זה בעייתי? משום שלעיתים קרובות בדיקה כזאת חוצה את הקו הדק של הגבול בין ביקורת לקביעת מדיניות.

קחו למשל את דו"ח מבקר המדינה האחרון באשר להתמודדות המדינה עם סוגיית הרחפנים, בחלקו הביטחוני. מדובר למעשה באחד משורה ארוכה מאוד של איומים ביטחוניים שמדינת ישראל מתמודדת איתם. אין לי דרך לדעת, אבל אני מניח שבדיקה של מוכנות מערכת הביטחון להתמודד עם שלל איומים מסוגים שונים, תלמד שבחלק ניכר מהתחומים קיימים פערי מוכנות. למה? כי להיות מוכן פיקס בכל התחומים עולה המון כסף ודורש המון כוח אדם. אז מה עושה כל מדינה? מנהלת סיכונים ומחליטה על סדרי עדיפויות. האם לא יכול להיות שניהול הסיכונים יתברר כשגוי? בהחלט ייתכן. השאלה היא האם למבקר יש כלים לבקר את החלטות המדיניות של הממשלה, והתשובה לכך היא שלילית. מי שמבקר את החלטות הממשלה בתחום המדיניות במהלך קדנציה הם חברי הכנסת של האופוזיציה, ופעם בכמה שנים, בשעת בחירות, כל בעלי זכות הבחירה.

בשנים האחרונות המבקר נוטה יותר ויותר לעסוק בתחומים של ביקורת על קביעת מדיניות, והרבה פחות בתחומי עיסוקו הקלאסיים. למה? כי זה יותר כיף, יותר מעניין, וגורף הרבה יותר כותרות. כשהביקורת פסיבית זו עוד חצי צרה, אך לא פעם קרה בשנים האחרונות שהביקורת הפכה אקטיבית, כלומר ביקשה להשפיע על עיצוב המדיניות בזמן אמת. השלב הבא בחזונו של המבקר היה להקים במשרדו יחידת מעקב אחרי "תיקון הליקויים" שעלו בדו"חותיו, ולהפוך אי תיקון ליקויים לעבירת משמעת על פי תקנון שירות המדינה. משמעות צעד כזה הייתה שלמעשה המבקר הופך ממבקר מדיניות למכתיב מדיניות. אם כך, בשביל מה לבחור כנסת וממשלה?

בדיוק מהסיבה הזאת מקדם סמוטריץ' את החוק להגבלת סמכויות המבקר, וזו גם הסיבה שהמבקר נלחם נגדו בכל האמצעים. זה לא שהדו"ח כולו נתפר נגד סמוטריץ'. מבחינת התוכן, כאמור, אין שם ולו בדל של חשד נגד סמוטריץ' עצמו, אלא שאופי הסיקור בעקבות הדו"ח והתדרוכים שעשו אנשי משרד המבקר לכמה מגופי התקשורת, בהחלט נעשו כחלק מהמלחמה בחוק המוצדק הזה. אם המבקר ינצח במלחמה הזאת, הרי שהמפלצת השלטונית שצמחה כאן בדמות הייעוץ המשפטי האקטיביסטי ששולט בנבחרים במקום לסייע להם, תחוויר לעומת המפלצת השנייה שקמה כאן לעינינו - מפלצת ביקורת המדינה.

2

סימנים של שינוי

בעוד חוק ההסדרה תקוע עמוק על שולחנו של בג"ץ, קורים כמה דברים טובים בגזרת יחסו של הייעוץ המשפטי לממשלה להתיישבות ביו"ש, במידה רבה בהשראת שרת המשפטים. גורם ראשון לשינוי הוא עבודת צוות ההסדרה שפעל במשרד המשפטים בתחילת הקדנציה, שיש לקוות שמסקנותיו ישפיעו יותר עם הקמת צוות היישום החדש ממש בימים אלו. גורם נוסף שהתווסף למשחק הוא פסק דין תקדימי, שנתן לא אחר מאשר המשנה לנשיאה הפורש סלים ג'ובראן, ואשר הכיר באפשרות להתייחס לתושבי יו"ש היהודים כ"תושבים מקומיים", בהיבט של האפשרות להפקיע קרקעות לצורכיהם ההומניטריים.

סנונית ראשונה של השינוי אפשר היה לראות בחוות דעת שפרסם היועמ"ש ולפיה ניתן להפקיע אדמות פלשתיניות פרטיות לצורך סלילת כביש ליישוב חרשה שבגוש דולב-טלמונים. בעיית כביש הגישה ליישוב היא זו שמנעה את הסדרתו התכנונית במשך שנים, וחוות הדעת סוללת את הדרך, תרתי משמע, להסדרה הזאת.

סנונית שנייה אפשר למצוא בשימוש התקדימי שעשתה לאחרונה הפרקליטות בסעיף "תקנת השוק" בתגובה לבג"ץ בעתירה הנוגעת לבנייה ביישוב עפרה. סעיף תקנת השוק קובע שקרקע שהקנה הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש לצד שלישי, תישאר בחזקתו גם אם יתברר שלא הייתה שייכת לממונה. השימוש בתקנה הזאת, אם אכן יצלח את מבחן בג"ץ, עשוי להוות פתח הצלה למאות ואולי אלפי יחידות דיור ביהודה ושומרון, זאת גם אם חוק ההסדרה ייפסל בבג"ץ בסוף הדרך.

עד כמה מסמנות הסנוניות הללו מפנה אמיתי – יידרשו עוד כמה חודשים, ואולי אף למעלה מכך, עד שנוכל לדעת באמת.

3

פתאום מותר לתקוף

אחת ההאשמות הרווחות בשמאל היא שיחסו של הימין למערכות החוק והמשפט פוגע בשלטון החוק ובדמוקרטיה. קשה לא להודות בכך שבימין ישנו יחס אמביוולנטי למערכת המשפט, בין היתר על רקע התחושה שמערכת המשפט מגויסת לא פעם למאבקו של השמאל נגד הימין. אולם מתברר שהיחס האינסטרומנטלי למערכת המשפט הוא נחלתם של כל הצדדים בעימות הפוליטי. כאשר מערכת המשפט איננה ממלאת את הציפיות שתולה בה השמאל, פתאום הופכים המשפטנים ממייצגיו של שלטון החוק ל"פרקליטות מטעם" ושאר גדופים מעודנים שכאלה.

דוגמה יפה ליחס הזה של השמאל למערכת המשפט נחשפה השבוע, בעקבות החלטתה של הפרקליטות לסגור את תיק החקירה נגד דין יששכרוף, דובר 'שוברים שתיקה'. יששכרוף, כזכור, טען בסרטון שפורסם כי במהלך מעצר הכה בידיו פלשתיני עד שזה התעלף. בחקירה שערכה המשטרה בהנחיית הפרקליטות, אותר מי שלכאורה היה הפלשתיני שהוכה. אך הוא, כמו גם כמה מחבריו של יששכרוף לפלוגה, תיארו את האירוע בצורה שונה. בפרקליטות הגיעו למסקנה שיששכרוף שיקר, ומחול השדים החל מיד.

אחרי כמה גרסאות ביניים, הגרסה המעודכנת של יששכרוף ו'שוברים שתיקה' היא שהמשטרה חקרה את הפלשתיני הלא נכון. ב'שוברים שתיקה' הוסיפו ואף הפיצו סרטון שלכאורה מתעד את המעצר הנכון. אולם גם עיון בסרטון הזה לא משנה את התמונה הכוללת. מה שבטוח הוא שכאשר הפרקליטות לא רוקדת בדיוק לפי הכללים של אנשי השמאל הקיצוני, יחס הקדושה לשלטונות החוק נעלם ברגעים ספורים.

*** הפינה הכלכלית ***

הקורנפלקס תקוע בכשרות

"רפורמת הקורנפלקס" כבר עמדה לצאת לדרך, אבל השבוע התברר שמה שתוקע אותה הוא נושא הכשרות. הרעיון ברפורמה הוא פשוט: לאפשר ייבוא מקביל של מוצרי מזון יבשים ומוצרי צריכה, כך שהצרכן הישראלי יוכל לקנות מוצרים של מותג בינלאומי שיובאו ארצה על ידי יותר מאשר יבואן אחד. למה שרק יבואן אחד יביא ארצה קורנפלקס של קלוגס, אם כשהמוצר יגיע לארץ מכמה יבואנים תיווצר תחרות, ומי שירוויח יהיה כמובן הצרכן והארנק שלו?

אז למה הרבנות הראשית הורסת את המסיבה? מתברר שבשלבי גיבוש הרפורמה שלטה באוצר, שם היא גובשה, הקונספציה שנושא הכשרות איננו בעיה, משום שמדובר ביבוא של מוצרים מקבילים למוצרים שממילא משווקים בישראל. ממילא, אם המוצר שמייבא היבואן הרשמי הוא כשר, אין סיבה שאותו מוצר שמייבא היבואן המקביל לא יהיה כשר. אלא שכאשר אנשי הרבנות הראשית נכנסו לתמונה, ההנחה הזאת התבררה כשגויה. עד כמה שגויה? עד כדי סיכול של כל הרפורמה דה פקטו, לפחות בכל הנוגע למוצרי מזון.

למה מתרחשת הבעיה? יש לכך כמה סיבות. ראשית, כשרות איננה דומה לפיקוח בריאותי, למשל. בעוד פיקוח בריאותי הוא בסופו של דבר עניין תוצאתי, כשרות היא עניין תהליכי. כלומר, את עמידתו של מוצר בסטנדרטים בריאותיים אפשר לפחות באופן תיאורטי לבדוק במעבדה, לאחר שהמוצר הגיע ארצה, ואילו בכשרות מה שקריטי הוא תהליך הייצור. לכן, בעוד בבריאות אם הרכבם של שני מוצרים זהה במדויק גם בטיחותם הבריאותית זהה, בכשרות זה איננו המצב.

כאן נכנסת לתמונה סוגיית מעמדם של היבואנים המקבילים, לעומת היבואנים הרשמיים. היבואן הרשמי קונה את המוצרים ישירות מהמפעל, ולכן יש לו את האפשרות לייצר בעבורם פיקוח כשרותי. היבואן המקביל קונה בדרך כלל מגורם שלישי, "דילר" בשפת הסוחרים. היכולת לוודא שהמוצר שנקנה מהדילר יוצר בסטנדרטים כשרותיים זהים לסטנדרטים שבהם מיוצר המוצר שמייבא היבואן הרשמי, היא בעייתית. לא זו אף זו, לעיתים קרובות מאוד מזמין הפיקוח הכשרותי הוא היבואן הרשמי. לכן הוא דואג שתעודות הפיקוח יינתנו רק למוצרים שמיוצרים במפעל בעבורו, כדי שאיש מלבדו לא ייהנה מהפיקוח שעליו הוא שילם.

ופרט לכל הבעיות הללו, אם כל מוצר ייובא על ידי כמה יבואנים, יהיה בכך כדי להעמיס על הרבנות עוד מסה גדולה של בדיקות כדי לוודא את אמינות הפיקוח הכשרותי על משלוחי מזון מיובא. לרבנות אין די כוח אדם לעמוד בשינוי. השבוע כאמור התבררה הבעיה, ובשבועות הקרובים ינסו כל הגורמים למצוא לה מענה.

לתגובות: shlomopy@gmail.com