גלות גאולה וחזון שביניהן. לפרשת ויצא

יציאת יעקב לגלות ובעתיד יציאת בניו לגלותם שלהם מחייבת אחיזה בתקווה לעתיד בו ישובו לגאולה, תקווה שניבטת בחלומו של יעקב.

שמעון כהן , ו' בכסלו תשע"ח

וראשו מגיע השמימה. אילוסטרציה
וראשו מגיע השמימה. אילוסטרציה
צילום: קובי גדעון. פלאש 90



טוען....

בשיחה קצרה לפרשת ויצא מתמקד המאמן המטפל והמרצה, הרב ניסים אדרי, בסוגיית הגלות החזון החלום והתקווה.

בראשית דבריו מזכיר הרב אדרי את המבט החז"לי הרואה במעשי האבות סימן לבנים וכבניו בעתיד גם יעקב יוצא לגלות, לחיי נדודים, בריחה, חוסר ביטחון, פחד וסודות.

במאמריהם מתארים חז"ל את פחדיו ורדיפתו של יעקב בידי לבן בתיאורים עזים, בהם מסופר כיצד לבן מחפש בכל גופו של יעקב ואף בתוך פיו, כך גם מסופר כיצד על מנת לדבר עם רעיותיו, לאה ורחל, הוא קורא אותן אל השדה על מנת שלא ישמע לבן את דבריו. כאשר הוחלפה רחל בלאה לא התקומם יעקב והתנער מנישואי הרמייה. חיי הגלות, מסביר הרב אדרי, הם חיים שבהם זכות קיומו של היהודי אינה קיימת אלא על פי האינטרס של הגוי השולט בו. "הרב קוק מכנה את חיי הגלות 'חיים מרוסקים'".

ועם זאת, טרם צאתו למסע הנדודים הגלותי יעקב חולם ובחלומו הוא רואה את הפער שבין שמים וארץ, בין המקום בו אדם נמצא בנדודיו לבין הבית אליו הוא שואף וכמהה, והמרחק שבין שניהם "נתפר" בסולם שרגליו בארץ וראשו בשמים, הסולם שבראשו נמצא ה' המבטיח לו להיות עמו לאורך כל הגלות אליה הוא יוצא כעת.

ומתוך סיפור הפרשה הקושר בין מציאות קשה לתקווה מיוחלת מוביל הרב אדרי לסיפור חייו של כל אחד ואחד מאיתנו. "עבודת הנפש של כל אחד מאיתנו היא לא לוותר על התקווה ולהתבונן באמונה אל העתיד, לשאוב כוחות ולחזור איתם לשגרת היומיום, גם כשאנחנו רחוקים מהמקום שאנחנו רוצים להיות בו".

גם בביטוי 'ויפגע במקום', המבואר בפי חז"ל כתפילה של הפצרה שוב ושוב, מתגלה האחיזה בתקווה שאם נשוב נבקש ונאמין גם נקבל ונגיע, זהו המעבר מחיים עכשוויים לחיים של חזון וגדולה.

הרב ניסים אדרי