יעל ענתבי
יעל ענתביצילום: פייסבוק

בימים אלו נדון בוועדת החוקה של הכנסת, בהכנה לקריאה שניה ושלישית, תיקון לחוק יסוד ירושלים. התיקון שהוצע ע"י סיעת הבית היהודי באמצעות ח"כ שולי מועלם כולל שלוש נקודות עיקריות:

הראשונה – הרוב הנדרש בכנסת להעברת ריבונות של חלק מירושלים לגורם זר יהיה 80 חברי כנסת במקום 61 בחוק היסוד ירושלים הנוכחי.

השנייה – ניתן יהיה להוסיף שטחים לתחום המוניציפלי של ירושלים ועליהם לא יחול חוק היסוד. כך למשל אם מעלה אדומים או גוש עציון יסופחו לירושלים לא יהיה צורך ברוב מיוחס של חברי כנסת כדי למסור את הריבונות שם לגורם זר.

השלישית היא מתן אפשרות להקים בתוך שטח ירושלים מועצה מקומית מוניציפאלית נפרדת מעיריית ירושלים, כאשר כוונת העומדים מאחורי ההצעה היא להקים מועצה מקומית נפרדת בשועאפט שמעבר לגדר ההפרדה.

העניין הראשון של העלאת מספר חברי הכנסת שיצביעו בעד חלוקת ירושלים לא כל כך מחזיק מים. הסיבה האחת היא כי חוק היסוד יכול להשתנות ברוב של 61 חברי כנסת. כך שאם תהיה קואליציית שמאל שתרצה לחלק את ירושלים, הם יתקנו בתוך מספר ימים את חוק היסוד, כך שלא יהיה צורך יותר ברוב של 80 חברי כנסת.

לאחר שינוי חוק היסוד יוכלו להצביע על חלוקת ירושלים ברוב מיוחס או רגיל לפי התיקון שיעבירו לחוק. הסיבה השנייה מבוססת על ההיסטוריה של עשרות השנים האחרונות. מי שיכול לתת שטחים לאויב ולהרוס את ההתיישבות זה הליכוד. רק הליכוד יכול. החל מסיני דרך גוש קטיף, מגרון, נתיב האבות ועמונה – בלי הליכוד זה לא היה קורה. כך שאם מנהיג הליכוד יחליט על חלוקת ירושלים המהלך יצא לפועל. במקרה כזה צפוי רוב של יותר מ 80 חברי כנסת לחלוקת ירושלים.

העניין השני שהוא הגדלת שטחה המוניציפלי של ירושלים לא ברור כלל. או. קיי. אז יצרפו את גוש עציון או בית שמש לירושלים, מה המשמעות? מה זה ייתן? האם ארה"ב תאפשר בכלל לבצע מהלך כזה על שטחים שמעבר לקו הירוק? האם זה ייתן משהו מבחינה מוניציפאלית? יש אולי היגיון בהקמת רשות מטרופוליטנית כמו שקיים במדינות אחרות לטובת ייעול התפקוד המערכתי האזורי, אבל בישראל? אפילו שר התחבורה ישראל כץ שעומד מאחורי אחת ההצעות בנדון מעכב כבר שנים רבות הקמת רשות תחבורה מטרופוליטנית לאזור ירושלים, ככל הנראה כדי לא להפחית סמכויות רגולטוריות ממשרדו.

טוענים שהסיבה לרעיון להוסיף שטח מוניציפאלי לירושלים בצורה כזו או אחרת היא לפתור את האתגר הדמוגרפי ביחס בין ערבים ליהודים בירושלים. ואני שואלת, האם העברת קו חדש על המפה תגרום לכך שאוכלוסיות שלמות תהפוכנה לשקופות? לא יהיו יותר ערבים במרחב שבין פסגת זאב לגבעה הצרפתית? מה זה ייתן בדיוק ולמי?

העניין השלישי של הקמת מועצה נפרדת לשועאפט שמעבר לגדר, שהוא בעצם החלק היחיד המעשי והישים בהצעת החוק, יגרום לנזק בלתי הפיך לירושלים ולמדרון חלקלק שיכול להביא לבסוף לחלוקה ריבונית של העיר. לא סוד הוא, וכל גורמי הממשל והביטחון מודעים לכך, שבעקבות ההחלטה המוטעית של הקמת גדר ההפרדה בלב ירושלים נכנסו לעיר כ- 50,000 ערבים שוהים בלתי חוקיים מיהודה ושומרון שמתגוררים כיום בשועאפט שמעבר לגדר ב"ריבונות" ישראל.

במקביל, אלפים רבים של ערבים העדיפו לעבור לבית חנינה ושייח ג'ארח ולשכונות היהודיות בעיר וכך הגדר העצימה את הבעיה הדמוגרפית. חלקם של הערבים שהגיעו מיו"ש מתגוררים ברבי קומות שנבנו ללא אישור ופיקוח והממשלה לא מאפשרת לעיריית ירושלים לאכוף את החוק. אם תוקם מועצה ערבית עצמאית, זרם הערבים שיתיישבו בלב ירושלים בין פסגת זאב לגבעה הצרפתית רק ייגבר והבעיה הדמוגרפית האמיתית תחריף. הזזת הקו המשרטט את התחום המוניציפלי הוא משחק בנדמה לי או כמנהג בת יענה.

כיום השכונות הערביות מחוץ לגדר אינן מטופלות כראוי ע"י העירייה וזה פוגע באיכות החיים של התושבים הערבים והיהודים כאחד. שריפת אשפה שאינה נאספת הגורמת לנזקי איכות סביבה, ירי שזולג גם לשכונות היהודיות, זיקוקין בכל אירוע ובמיוחד לאחר פיגועים, רעשי רמקולים משמחות ומהמואזין – כל אלו פוגעים בתושבי העיר. כל זאת מכיוון שהממשלה אינה רוצה היום לממש את הריבונות הישראלית בשכונות הערביות בירושלים.

זו הסיבה שאינה מאפשרת לעירייה לתפקד שם. לי ברור מעל לכל ספק כי מועצה ערבית נפרדת רק תחריף את הבעיה. ברור כי שלטון עצמי מוניציפאלי רק יפחית את שארית הריבונות והשליטה הביטחונית שקיימות כיום במינון נמוך מאד ומאפשרות לעשרות אלפי שב"חים להתגורר בלב ירושלים.

אני מציעה למציעי החוק לרדת אל השטח ולבוא לבקר באזור. ואם קשה להם, לפחות להביט במפה; שועאפט שמעבר לגדר מנתקת את פסגת זאב ונווה יעקב מהגבעה הצרפתית. השנה אנו מציינים 70 שנה לנטישתו של "כפר עברי" נווה יעקב במלחמת העצמאות, ישוב שהוקם ב 1924 ע"י "המזרחי הצעיר" על שמו של הרב יעקב ריינס, האם צאצאי "המזרחי" יוותרו והפעם מרצון על צפון ירושלים?

אז מה יש לנו כאן? בהצעת החוק שמקדם הבית היהודי בתמיכה של הליכוד, רוב של 80 חברי כנסת לחלוקת ירושלים זה סתם ישראבלוף, הכללת גוש עציון בירושלים אין לה משמעות לא במהות חוק היסוד שבא לשריין רוב מיוחס, לא בדמוגרפיה האמיתית ולא ביכולת הביצוע מול ארה"ב.

מה שנשאר לביצוע מהחוק זה הקמת מועצה מקומית נפרדת בבטן הרכה של צפון ירושלים בין פסגת זאב לגבעה הצרפתית. כביש עוזי נרקיס שמהווה מסדרון בין השכונות, צמוד אליו נבנים כל הזמן בתים באישור לבעלי הקרקע הערבים ובכך מקטינים את המסדרון. מועצה מקומית בצד המזרחי של המסדרון תהווה איום על צפון ירושלים.

מה בכל זאת מביא את הממשלה להציע הצעה כל כך גרועה? יתכן וחברי הכנסת שחתומים על ההצעה רוצים סעיף נוסף ברזומה שכותרתו הגדלת הרוב הנדרש לחלוקת ירושלים או "פתרון" העניין הדמוגרפי בהנחה שהציבור הרחב לא מבין שאין בזה כלום ולהם זה טוב לפריימריז.

לדעתי, הממשלה בהצעת החוק מנסה לכסות על חוסר תפקודה באזורים אלה; על כך שהיא לא משליטה ריבונות בשכונות הערביות שמעבר לגדר, גורמת לכניסה של עשרות אלפי ערבים ללב ירושלים בכך שהשטח פרוץ למעבר ליהודה ושומרון, לא מאפשרת לעיריית ירושלים כבר שנים לטפל בבניה הבלתי חוקית שמאכלסת את הערבים שבאים מיו"ש, מאפשרת את קיום והתפתחות מחנה פליטים שועאפט שתושביו אפילו מקבלים מים בחינם על חשבון תושבי ירושלים.

הצעתי, ולכך מודעים כל שרי הקבינט הביטחוני אליהם אני פונה מידי מספר חודשים בעניין: קיימת גדר הפרדה נוספת לאורך כביש ענתות-א-זעים. זו צריכה להיות גדר ההפרדה הביטחונית שבחלק המזרחי של ירושלים. הממשלה צריכה "לכבוש מחדש" את החלק שבין שועאפט וענאתא שבין שתי הגדרות, להשליט את הריבונות הישראלית, לסלק מהמקום את כל השב"חים ולאפשר לעיריית ירושלים לטפל בשכונה. אין בכלל ספק שעיריית ירושלים תוכל לעשות זאת (עם תקציב מתאים כמובן) הרבה יותר טוב ממועצה ערבית נטולת אמצעים מקומיים (ארנונה).

אני רוצה לציין את חבר הכנסת יהודה גליק שבדיון בהצעת החוק בוועדת החוקה השבוע הכריז כי "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני" והבטיח להתנגד להצעת החוק. חברי כנסת נוספים מהקואליציה הבטיחו לי להתנגד לחוק, כך שאם השמאל לא יתעשת ויבין שמלאכתו נעשית, כרגיל, ע"י הימין, החוק לא יקבל 61 תומכים בכנסת הדרושים לאישורו.

אני מקווה שהמחנה הלאומי יבין את המצב לאשורו ויתחיל לטפל באתגרים הקיימים בירושלים גם ע"י בנייה שכה חסרה בעיר ומעוכבת ע"י הממשלה ליהודים בלבד.

הכותבת: יעל ענתבי, סגנית ראש עיריית ירושלים