כידוע, הטיפול התרופתי בהפרעת קשב שונה מאד מהתרופות המוכרות לנו מארון התרופות המשפחתי. אנו מכירים , למשל, את המוקסיפן, הרפאפן ואפילו את האקמול והאופטלגין כתרופות יעילות מאד עם מינון קבוע לפי משקל. לוקחים וזה עובד מצוין.
לא כך כשמדובר בתרופות להפרעת קשב. כאן אנחנו מכירים תופעות אחרות, למשל:
ישנן "משפחות" שונות של תרופות ויש להתאים לילד את המתאימה ביותר. המינונים לא תמיד "לפי הספר" והטבלאות. לוקח לגוף זמן להתרגל לחלק מהתרופות אצל חלק מהילדים. ישנן תופעות לוואי בולטות שלא קיימות כמעט באלו שבארון התרופות המשפחתי. כל שינוי במינון או בסוג התרופה דורש בדרך כלל תור נוסף לנוירולוג. לפעמים יש סטיגמה שלילית על נוטלי הרטאלין. לחלק מהילדים קשה להיחשף. לפעמים יש צורך לקחת שוב באמצע יום הלימודים.
השוני הזה פותח לנו מספר חזיתות, חלקן ארגוניות וחלקן ביחסים של הילד עם התרופה. הורים רבים מתלוננים על המחסור בנוירולוגים או בתורים פנויים. ההגעה עצמה דורשת לוגיסטיקה מההורים. לא הרבה רופאים ישלחו להורים מרשם חלופי במייל. קושי ארגוני נוסף הוא לזכור לתת לילד ולקום מספיק מוקדם כדי להכין לו ארוחת בוקר לפני שלוקח.
אך עיקר הקושי הוא ביחסים של הילד עם התרופה ועם הפרעת הקשב שלו. קודם כל הסטיגמה. "אם אני לוקח תרופה סימן שאני חולה". "מה הבעיה שלי? למה אני שונה מכולם?" וגם אם אין בעיה של סטיגמה, לאחר שנוסתה התרופה הראשונה או המינון הראשון והתוצאות לא משביעות רצון, הילד עשוי לאבד את האמון שלו ברופא או בתרופה ולפעמים בטיפול התרופתי בכלל. לפעמים זה רק לא עובד, אך פעמים רבות תופעות הלוואי בלתי נסבלות, וילד עם הפרעת קשב שגם ככה מתקשה לווסת את רגשותיו עלול להיכנס ולהכניס את הוריו למערבולת רגשית קשה ביותר.
להלן מספר המלצות כיצד להתכונן לתחילת הטיפול התרופתי ולמנוע או למזער נזקים מראש:
בחרו בקפידה את הרופא שלכם. לא מדובר על אישור טופס בריאות לבית הספר. תצטרכו ליווי ארוך שלו בשנים הקרובות ולפעמים גם צמוד. נסו לקבל המלצות מהורים אחרים.
יחסי האנוש של הרופא. תוכלו לבדוק עם הורים או אפילו עם החברים של ילדיכם המטופלים אצלו, כמובן ברשות הוריהם. יחס לבבי וחם מצד הרופא יכול להשפיע לטובה על כל הטיפול בילד או ההיפך, חלילה.
זמינות הרופא. רופא שתראו רק עוד 4 חודשים זה כנראה רופא בעל זמינות נמוכה. הצורך בניטור התרופה והמינון מחייב רופא זמין שיוכל לתת לכם מרשמים מתאימים ויוכל לענות על שאלותיכם.
סגנון האבחון וההדרכה של הרופא. רופא המאבחן ב-5 דקות הוא כנראה לא הרופא שאתם רוצים לילד שלכם. אבחון מסודר ומקיף לוקח אפילו שעתיים. האם הרופא מדריך את ההורים בנושא הפרעת הקשב, הטיפול התרופתי, תגובות הוריות למצבים מורכבים עם הילד?
תקשורת עם הרופא לאורך הטיפול. לאחר שמצאתם רופא, בדקו אתו האם וכיצד ניתן לשמור אתו על קשר לצורך עדכון במצב הילד והשפעת התרופה. אינכם רוצים להפוך את הרופא למנחה הורים אם אינו כזה, אך מגיע לכם בהחלט לדעת שאתם בדרך הנכונה גם במהלך הטיפול. ישנם רופאים שמאפשרים להחליף איתם מסרונים או מיילים.
הכנת הילד להגעה לרופא. אחרי שמצאתם רופא כלבבכם, הגיע הזמן להכין את הילד ובעיקר להפיג את הערפל. דברו אתו על הרופא, על התמחותו, מהיכן שמעתם עליו, מה הולך להיות בפגישה, היכן הפגישה וכמה זמן תארך. אם מדובר בילד רגיש חרד במיוחד, ספרו על כך לרופא לפני המפגש ביניכם ותנו לו את נוסחת ההצלחה הידועה לכם כיצד לגשת אל הילד.
לומדים על הפרעת הקשב. לאחר שלמדתם בעצמכם על הפרעת הקשב, ספרו לו עליה ועל התרופה ודרך פעולתה. תוכלו להיעזר בספרה של לאורה וולמר "האיידיאייצ'די שלי" או בספרון "עצור, מורידים הילוך" שנכתב במיוחד עבור ילדים עם הפרעת קשב.
הכנת הילד ללקיחת התרופה. אם הילד אובחן כ- ADHD, והחלטתם להיענות להמלצת הרופא על טיפול תרופתי, מצאו את הזמן המתאים ביותר להתחיל בטיפול. אם אתם מחתנים בת בקרוב או שהבעל יוצא לחודש מילואים, ייתכן שכדאי לחכות עוד קצת. אם הילד מתקשה בכלל לבלוע גלולה, התחילו לתרגל עם שקד מרק וחצי כוס מים. תרגלו יחד אתו ובלעו גם אתם את שקדי המרק. במידת האפשר וברשות ההורים, הפגישו אותו עם ילדים שהתרופה עוזרת להם, ובמיוחד עם אלו שחוו תופעות לוואי מועטות שעברו לאחר ימים ספורים. כדאי להכין את הילד ערב לפני, בזמן רגוע לפני ההשכבה, לתכנית של מחר בבוקר: התארגנות, ארוחת בוקר מזינה ונטילת הגלולה והליכה לבית הספר.
מעקב יומיומי. בכדי לדעת אם ילדיכם נוטל את התרופה המתאימה, עליכם לעקוב באופן יומיומי אחר השפעתה עליו. בדקו כיצד הוא מרגיש עם התרופה, האם עוזרת לו בכיתה ובמה. בדקו גם עם המחנכ/ת, שכדאי מאד שיעודכנו בתחילת הטיפול. בדקו עם הרופא למה עליכם לצפות ומה לעשות במקרה שתופעות הלוואי נמשכות. ישנם ילדים שזקוקים מבחינה רגשית לטלפון מההורים באמצע יום הלימודים, ובמיוחד בזמן של התחלת הטיפול התרופתי.
דיווח לרופא המטפל. המטרה היא להגיע לתרופה והמינון הנכונים. עדכנו את הרופא במתרחש, ואם אפשר תנו לילד לדבר אתו. הרופא כבר ידע מה לשאול אותו ויקבל את המידע מכלי ראשון. הכינו את עצמכם ואת הילד למעבר לתרופה אחרת במידה והניסיון האחרון לא צלח.
בדרך כלל הילד לא יודע איך להתכונן וכיצד להתייחס לתרופה החדשה שנכנסת לו לחיים. כאן נוצר לנו מרחב גדול וחשוב של שידור אופטימיות ו"ביחד" מתובלים בחוש הומור על מנת להרגיע את הילד ולהתוות לו גישה בריאה של פרו-אקטיביות לחיים בכלל.