גם סרבנות גט זו אלימות

יסודות בסיסיים בחברה מתוקנת, כמו כבוד האדם וחרותו, נפגעים בצורה קשה כאשר סרבן גט מחליט לכבול אליו אישה.

פנינה עומר , ח' בכסלו תשע"ח

פנינה עומר
פנינה עומר
צילום: עצמי

לפני מספר חודשים, בשיחה שהייתה לי עם אחת מהנשים העגונות אותן אנחנו מלוות בארגון "יד לאישה" היא אמרה לי משפט מטלטל, שאני מרבה לצטט: "אני אישה בלי סטטוס. אני לא גרושה ולא אלמנה ושאף אחד לא יעז להגיד לי שאני נשואה, כי הבעל שלי נעלם לפני 10 שנים. אז מה אני בעצם?".

באותה השיחה הבנתי כי נשים עגונות נפגעות לא רק בהגבלת החירות על גופן ומעשיהן, הן גם עוברות חוויה קשה שפוגעת בזהות העצמית שלהן. הנשים הללו מוצאות את עצמן בסטטוס חברתי חדש, "אישה עגונה", סטטוס שבמהותו מגדיר אותה כמי שקשורה באזיקים לאדם אחר, כמו גם הסטטוס הרשמי בתעודת הזהות הממלכתית שמותיר אותה "אישה נשואה", השייכת לאיש שמחזיק בה בעל כורחה. שתי ההגדרות שמות אותה במציאות בלתי אפשרית, שתיהן מגדירות את חוסר האונים בו היא נמצאת, את אובדן השליטה על חייה.

כשהבעל יכול לומר כי לעולם לא ייתן לאשתו גט, או מבטיח כי ייתן לה גט כאשר תהייה זקנה דיה ולא תוכל ללדת ילדים לאיש אחר – זו סרבנות גט. לעיתים הוא מבקש שלום בית, אם כטקטיקה מול בית הדין במטרה לשפר את תנאי המשא ומתן בגירושין. לעיתים הוא דורש "שלום בית" מתוך רצון לשיקום הקשר. אולם כמה זמן יכול בעל להתעקש על שלום בית ולהחזיק את אישתו "בהמתנה"? בשנה האחרונה קיבלנו כלקוחה אישה שבעלה מבקש 'שלום בית' כבר 17 שנים. הבעל גם יכול לבקש תמורה בעבור הגט – תארו לכם כיצד בבתי הדין מתרחשת סחיטה לאור יום: מעוניינת בחירות? תוותרי, תשלמי. לא תשלמי? תישארי עגונה לנצח. אישה מסורבת גט היא אישה עגונה. גם אם בעלה מגיע לבית הדין ומדבר במתק שפתיים.

אישה מסורבת גט היא אישה שעגונה אל בעלה בניגוד לרצונה. היא כלואה בכלוב שאיננו נראה – לא יכולה להמריא עוף, להמשיך לנדוד למחוזות חדשים, לבנות מחדש את חייה, למצוא זוגיות, לצאת מהבדידות. היא שקופה בעיני הציבור שרואה בה אישה בסכסוך משפחתי, ולא תמיד מבין כי מדובר בקורבן אלימות. אולי אין על גופה סימנים כחולים, אבל נפשה חבולה. היא מרוסקת נפשית במלחמה ארוכה שאין איש יודע לנבא את קיצה. וזמנה אינו בידה, הימים חולפים, השנים עוברות ואת הזמן האבוד איש לא ישיב לה.

יסודות בסיסיים בחברה מתוקנת, כמו כבוד האדם וחרותו, נפגעים בצורה קשה כאשר סרבן גט מחליט לכבול אליו אישה. הוא שולט באכזריות בחייה ובגופה, ומשתמש במוסדות המדינה להכשיר את המעשה. האישה אינה יכולה להינשא מחדש, היא אינה מורשית ללכת עם איש אחר גם אם ויתרה על חלום הנישואים הבאים, ואם תעשה כן תהיה אסורה על בעלה ועל בועלה לעולם. היא תיענש, גם אם תקבל בסופו של דבר את הגט.

מעל ראשה של כל אישה עגונה, מרחפת אימת הממזרות והיא אינה יכולה להביא ילדים לעולם גם אם איננה אישה מאמינה, כי איזה אם תבחר להביא לעולם ילדים, אשר ישלמו את המחיר הנורא על בחירתה ולא יוכלו לבוא לעולם בקהל ישראל. מכל הבחינות חייה עצרו מלכת.

ביום ראשון נציין את היום הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים, אולם הלגיטימיות החברתית לאלימות תלויה בהקשר בו ננקטת האלימות. אם סרבנות גט היא רווחת ומקובלת, אם אנחנו שומעות קולות שמסרבים להיכנס לסכסוך משפחתי כי "מי יודע למה הוא מסרב לתת לה גט", אנחנו בבעיה.

סרבנות גט היא אלימות. סרבני גט מזהמים את הסביבה בהתנהלותם האלימה והפוגענית. הם פוגעים בנו כחברה, הם פוגמים במוסריות שלנו. חובתנו כחברה להוקיע כל גילוי של אלימות. חובה עלינו להבהיר כי לא משנה "למה" סרבנות גט היא אלימות, אין לה לגיטימציה והיא איננה תלויה בנסיבות, היא פשוט אסורה.

הכותבת היא מנכ"לית ארגון יד לאישה, מבית אור תורה סטון, המייצג נשים מסורבות גט ועגונות