"הטבח במסגד במצרים היה צפוי"

המזרח ד"ר גדי חיטמן מציג את הסיבות התאולוגיות שהובילו את ארגוני הסלפים לטבוח במאות מצרים בסוף השבוע.

שמעון כהן , ח' בכסלו תשע"ח

המסגד המותקף
המסגד המותקף
צילום: רויטרס

שאלה של יכולת. חיטמן

305 קורבנות גבתה המתקפה הרצחנית על מסגד סופי בצפון סיני. הרוצחים ביצעו וידוא הריגה בכל אחד מנפגעי הירי הראשוני של מה שהוגדר כפיגוע הקשה ביותר במצרים. בשיחה עם המזרחן ד"ר גדי חיטמן, איש המחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת אריאל ומומחה לג'יהאד העולמי, ביקשנו להבין את מקורותיו ההיסטוריים של המניע שמוביל למעשה זה ולמעשים דומים בעבר.

את דבריו פותח ד"ר חיטמן במילה אחת שלדבריו היא העומדת מאחורי הכול – אמונה, ואם נתהה איך קורה שמאות מיליוני מאמינים ברחבי העולם לא ממהרים לבצע מעשים שכאלה, הוא מסביר שגם אם אין הבדל מהותי במונח אמונה הרי שיש הבדל בדרכי הביצוע למימוש האמונה.

כשהוא פונה להסברת עיקרי ההבדלים בין הזרמים השונים, הבדלים שמביאים לא פעם מעשי טבח כדוגמת זה האחרון בצפון סיני, אומר ד"ר חיטמן: "אנחנו מחלקים את הסלפים לשלושה. יש לנו את הסלפים הטקלידים שמנסים לשכנע להיות מוסלמים בדרכי נועם, יש הסלאפים הג'יהאדים של אלקעידה, ויש את הסלפים תקפירים שזה הדגם החדש שהביא דאעש, והמשמעות מאוד פשוטה - כל מי שלא הולך בדרך שלנו הוא כופר. כלומר גם מי שמאמין באל אחד כמו יהודים או נוצרים ואף מוסלמים אבל לא הולך בדרכנו אחת דתו מיתה. אזכיר דוגמא, לפני שנתיים וחצי אותו ארגון שרף למוות טייס ירדני סוני. ההיגיון המערבי אומר שאם לקחתי טייס סוני בשבי אשתמש בו לאינטרסים שלנו, אבל אצלם מאחר והוא סוני שתקף אותנו הוא צריך למות וככל שזה יהיה מוחצן ומתועד יותר זה ירתיע את היריבים כך שיבינו שאיתנו לא מתעסקים".

להבנתו של ד"ר חיטמן השאלה היא לא איך קרה הטבח בסיני אלא מדוע הדבר לא קרה עד כה, שהרי מדובר במסגד של כופרים שעל פי תפיסתם של הטובחים לא הולכים בדרכו של מוחמד ודינם מוות. מאחר וכך, הוא סבור שהיכולת המבצעית קיימת ובכל עת שתהיה להם שעת כושר לבצע טבח שכזה הם יבצעו אותו בין אם בסיני ובין אם בכל מקום אחר בעולם.

"ישראל היא האויב השני במעלה ואולי גם השלישי אחרי חמאס שגם הם כופרים בראיית הסלפים, אבל כנראה לא הגיעו למסוגלות מבצעית בסדר גודל שכזה. הרציונאל הדתי והמבצעי ברור לחלוטין וגם הרציונאל ההסברתי משחק כאן. מדובר בארגון שחטף לא מעט ולמעשה החליפות התפרקה, אבל הרעיון עדיין כאן איתנו. המשמעות היא שאירוע בסדר גודל כזה יכול בהחלט לשמש השראה לחיקוי עבור אנשים שירצו לבצע מעשה בשם הרעיון הסלפי".

כשהתבקש להסביר מעט יותר אודות פרטי המחלוקת בין הזרמים השונים אומר ד"ר חיטמן: "סלפה בערבית זה אב קדמון ולכן כל מה שהיה בתקופת האבות הקדמונית, מרגע ירידת הקוראן מתחילה הספירה ההיג'רית. מאמיני העיקרון הסלפי רוצים לחיות כמו האב הקדמון על פי שלושה מקורות, קוראן, סונה שהוא אורח החיים של מוחמד, וחדיף שהיא התורה שבעל פה, וכאן יש מגבלה. הם מוכנים לקבל תורה שבעל פה רק משלושה דורות אחרי מוחמד ולא מעבר לכך. מה שעובר מהדור הרביעי לא ניתן לסמוך עליו. כך בכל ענייני ההלכות מדיני מלחמה ועד דיני העליה לחאג' ודיני אישות ועוד. מוסלמים אחרים אומרים שהחברה התקדמה ולכן האחים המוסלמים אומרים שניקח את העקרונות האלה אבל נוסיף שני נדבכים נוספים שהסלפים לא מוכנים לקבל – פסיקות משפטיות שהתקבלו ומנהג מקומי שהשתרש. את זה הסלפים לא מקבלים ולכן החמאס, התנועה האיסלאמית, הג'יהאד האיסלאמי ואחרים הם כולם כופרים".

מוסיף ד"ר חיטמן ומספר כי אחד החסרונות של דאע"ש בלחימה בסוריה הוא שלא רצו לשתף פעולה עם ארגונים אחרים שאינם סלפים תקפירים, כי הם לא בטווח האמונה שלהם. לכן אם חסר להם ציוד, אמל"ח, מזון וכו' הם יעדיפו למות ולא להיעזר בהם".

באשר לסופים, שהמסגד בו בוצע הטבח שייך לתפיסתם, אומר ד"ר חיטמן כי אלה הוסיפו במרוצת השנים אמונות נוספות כמו עלייה לקברות מתים, טקסי הקרבת קרבנות, ריקודים במעגלים, הדלקת נרות ועוד מעשים שהאיסלאם הקיצוני אינו יכול לקבל.

חיטמן מזכיר כי האיסלאם היא הדת היחידה שמחלקת את העולם לשניים דר אסאלאם, בית השלום, או דר אל חארב, בית החרב. מי שלא נכלל בקבוצה הראויה לשלום, לאיסלאם, הרי הוא ראוי לחרב. משום כך אין להתפלא אם יהיה מי שינסה לדקור רב יהודי במברג בכל מקום בעולם, שכן מדובר בחובה אישית של כל מאמין, "עבורם לא מספיק להיות מאמין אלא לבצע".

"לפני שנתיים דאעש הרגו ילדים סונים בעיראק כשצפו במשחק כדורגל של נבחרת עיראק. ההסבר היה מאוד פשוט: אסור לראות כדורגל כי זה לא כתוב בקוראן. אפשר לקחת את זה לכדי גיחוך, אבל עבורם רק מה שכתוב בקוראן מותר. מתוך זה אפשר להבין שכל המסדרים שקמו אחרי תקופת מוחמד, בוודאי במאה ה-12, הוא פסול".

באשר לשאלה מי חמור יותר בעיניהם, הכופרים מתוככי האיסלאם או מחוצה לו, משיב ד"ר חיטמן ואומר כי הדברים תלויים בהתייחסותה של כל קבוצה. "עבור אלקעידה ובין לאדן כדי להחזיר עטרה ליושנה צריך לפעול נגד המסייעים והתומכים במשטרים של הכופרים, ולכן צריך לפגוע באמריקה ובמערב אירופה שיורידו את תמיכתם בכופרים המוסלמים. לעומתם ב-2001 חלה תפנית בעלילה כאשר אבו מוסא אל זרקאווי שבינתיים הלך לעולמו אמר שהשינוי מתחיל מבפנים, וצריך לפגוע קודם בכופרים שבתוך האיסלאם. לכן אחרי היציאה מהכלא הוא מתעמת עם בן לאדן, עוזב אותו ועל הבסיס הזה מקים את דאע"ש 13 שנים אחרי והם פוגעים קודם בשיעים, ואז מגיע בגדאדי שמוכן לקבל את הרג השיעים אבל רוצה להרוג גם את הסונים. זו אבולוציית הרעיון ב-25 שנה".