דעה
ההזדמנות שלא תחזור

כישלון במינוי מנהל מחלקת הבג"צים במשרד המשפטים, יעיד שזרמי העומק של הפקידות הלא נבחרת ניצחו את קצף הגלים של שרת המשפטים הנבחרת

עו"ד שמחה רוטמן , ח' בכסלו תשע"ח

איילת שקד
איילת שקד
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

כהונתה של איילת שקד במשרד המשפטים הובילה שינויים רבים ומבורכים, שרק לחלקם נחשף הציבור הרחב.

אולם ברור שבעבור מצביעיה של שקד אחד ההישגים המשמעותיים הוא השינוי הדרסטי שחל בתשובות של מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה לעתירות נגד ההתיישבות ביהודה ושומרון.

תגובות המדינה עוברות עין בוחנת של יועץ השרה לענייני התיישבות, עו"ד עמיר פישר, משפטן מנוסה הבקי בדיני הקרקעות ביהודה ושומרון ומי שייצג בעבר את עמותת רגבים.

כל מי שבקי בהליכים שהתנהלו בעניין עמונה למשל, יודע שיותר ממה שתרמו העותרים להרס היישובים, תרמו למראות החורבן, ההסכמות הדיוניות שהגיעו אליהם הפרקליטים מטעם המדינה ממחלקת בג"צים וההתגייסות שלהם לסייע דווקא לעותרים, ולא למתיישבים או למדיניות הממשלה.

במקרים רבים, ולא רק בתחומי ההתיישבות, גורלה של עתירה נקבע על ידי פרקליטי מחלקת בג"צים ומנהלת המחלקה העומדת בראשה. מי שאמור לייצג את עמדת הממשלה, הופך לקובע מדיניות, ומשפיע באמצעות הליכי "קדם בג"ץ" או הפעלת לחצים במהלך הדיונים על השרים, על היחידות המקצועיות במשרדים ואף על ראש הממשלה.

בית המשפט העליון מרבה להשתמש בכוחם הרב של הפרקליטים במחלקת בג"צים, ומשתמש בהם כזרוע הביצועית שלו בתוככי הרשות המבצעת. כך נוצרה במדינת ישראל הפרקטיקה הידועה בשם "עתירות בייביסיטר" בו בית המשפט העליון מותיר עתירה תלויה ועומדת במשך שנים רבות במטרה להביא לשינוי מדיניות, כאשר מדיון לדיון שופטי העליון מקבלים דיווח על הביצוע מהפרקליט המטפל בתיק.

לכן פרישתה של מנהלת מחלקת הבג"צים עו"ד אסנת מנדל שהפרקטיקות הנהוגות במחלקת בג"צים והאתוס המחלקתי שלה השתכללו בתקופת כהונתה הארוכה, ובחירת מי שיחליף אותה, היא אירוע משמעותי ביותר.

השבוע התפרסם כי בכנס סגור של בכירי הפרקליטות לדורותיה שהתקיים בשבוע שעבר מתחו בכירות הפרקליטות לשעבר — בהן דורית ביניש, עדנה ארבל, עירית קאהן, נילי ארד, נורית אלשטיין וטליה ששון - ביקורת על ההתערבות ה"פוליטית" של השרה שקד בתשובות הנמסרות לבג"ץ.

דרישתה האלמנטרית של השרה הנבחרת, לפיקוח על התגובות המוגשות לבית המשפט העליון בנושא התיישבות על מנת שישקפו את מדיניותו של הדרג הנבחר, ולא את מדיניותה של מנהלת המחלקה עו"ד אסנת מנדל, או של הפרקליט המטפל היא שערורייתית בעיני אותן בכירות. כולן אמרו שלא היו נותנות לכך יד והביעו אכזבה מכך ש"הפרקליטות כבר לא מה שהיתה פעם".

ייתכן ולאותה ביקורת היה גם חלק בהודעת הפרישה של מנדל, שכביכול "נרדמה בשמירה" ואפשרה לדרג המדיני דריסת רגל בקודש הקודשים של התשובות לבג"ץ.

נכון להיום המחליף של מנדל צפוי להתמנות בהליך מכרזי, בו השחקנים המשמעותיים הם פרקליט המדינה והנהלת הפרקליטות, ולשרת המשפטים אין כל השפעה על המינוי. ההערכה המקובלת היא כי ימונה פרקליט מתוך מחלקת בג"צים וכך הציבור בישראל ימשיך להיות מיוצג בבג"ץ על ידי "הפרקליטות של פעם" שאינה רואה לעצמה חובה לייצג את עמדת הדרג הנבחר, אלא את "הציבור הנאור", ונותנת דין וחשבון לעצמה בלבד.

חמורה יותר היא העובדה שהמינוי בהליך הזה הוא לתקופה של שמונה שנים. הציבור יוכל להמשיך ולהצביע בקלפי על עמדותיו, אולם הייצוג בבית המשפט ימשיך להיות של הדעות והגישות שלא עמדו מעולם לדין הבוחר.

השאלה הגדולה היא האם שקד, שלקחה את עו"ד פישר כיועץ חיצוני כי הבינה שלא ניתן להסתמך על כח האדם שנמצא כיום במחלקת בג"צים כדי שישקף את עמדת הדרג המדיני, תדרוש שליטה יותר משמעותית של הדרג הנבחר במינוי מנהל מחלקת בג"צים ותשנה את שיטת המינוי של מנהל מחלקת בג"צים.

מינוי כזה לא יכול להיות במכרז, הוא חייב להיעשות בוועדת איתור או באישור הממשלה כמשרת אמון של השרה.

כישלון במינוי הזה, יעיד שבמאבק על דמותו של משרד המשפטים, זרמי העומק של הפקידות הלא נבחרת, ניצחו את קצף הגלים של שרת המשפטים הנבחרת. הפרישה הזו, כמו גם הפרישה של שני מנהלי מחלקות נוספים בפרקליטות, משמשים מקרה בוחן ומבחן מנהיגות לשקד שיכול ללמד רבות עד כמה השינויים במשרד המשפטים שהובילה יישארו איתנו או שייעלמו ביום שאחרי הבחירות הבאות.

הכותב הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה