איתן כבל: שותף להצלחת אתר ערוץ 7

ח"כ כבל סבור שבעקבות הצלחתו בסגירת ערוץ 7 נפתחו עבור אנשי ימין פלטפורמות ביטוי רבות. לטעמו בישראל קיימת בורות בענייני יהדות.

אלירן אהרון , י' בכסלו תשע"ח

איתן כבל
איתן כבל
צילום: עדו בן פורת



טוען....

חבר הכנסת איתן כבל (העבודה) מתייחס למאבקו לסגירת כלי תקשורת מהימין, למצבה של מפלגתו תחת הנהגת היו"ר החדש, אבי גבאי, ולפולמוס סביב סוגיית ההדתה.

בראיון לערוץ 7 בכנס העיתונאים באילת נשאל ח"כ כבל מה יש לו נגד חופש הדיבור, לנוכח סגירת ערוץ 7 ומאבקו לסגירת 'ישראל היום'. כבל משיב "בזכותי אתם משדרים היום", והוא מסביר: "מעולם לא ביקשתי לסגור את ערוץ 7 כי היה לי נגדו משהו אישי. סברתי שראוי שהשידורים יוסדרו, כך שגם יהיה סדר בשיח שערוץ 7 אז ניהל ברדיו, שיח שהיה משוחרר מכל עכבה או רגולציה"

"העובדה שסגרתי את ערוץ 7 פתחה עולם חדש כיוון שהיה ברור שזה יוליך לפתיחת ערוצי הקודש, והתאפשר למי שרוצה להיות ברדיו האזורי והיום יש עולם שלם וגדול שבו כל איש ימין יכול להיות חלק בלתי נפרד ממנו".

כבל מבהיר את התנגדותו לאותם המגדירים את פעילותו ככזו המונעת משנאה, ואומר "אין בי שנאה, אינני שונא אדם, ויהודים בפרט. אני מסתכל על כך בעין סלחנית כשמאשימים אותי בכך".

באשר ליו"ר מפלגתו, אבי גבאי, מעדיף כבל שלא למהר ולהעניק לו ציונים, "מוקדם מאוד לתת ציונים. הציון היחיד הוא הסקרים ובהם יש נדנדה, היינו 20 ואתמול 17. זה נמוך והעובדה היא שתמיד בזמן אמת קיבלנו 3-4 מנדטים פחות, אבל עדיין מוקדם מאוד לשפוט אותו".

כשנשאל מה לטעמו צריכה מפלגתו לעשות על מנת לחזור לשלטון, משיב חבר הכנסת כבל ואומר כי על המפלגה לראות עצמה חלק מתהליך, "אין זבנג וגמרנו. אין מיליון סינים תומכי העבודה שאמורים להגיע. המעבר בין גושי הימין והשמאל כמעט בלתי אפשרי לעת הזאת, אבל יש שתי נקודות שאם לא נדע לשנות נרטיב בהן לא נצליח. יש לי שני חברים סמח"טים ואני אומר שעד שהם לא יצביעו מפלגת העבודה יקשה עלינו לחזור לשלטון. הם לא קיצוניים ולא מתלהמים".

שתי הסוגיות שלטעמו של כבל על מפלגתו לשנות על מנת להביא את אותם סמח"טים ואיתם אחרים להצביע 'עבודה' הם הנושא המדיני והנושא הדתי. "עלינו לעבור טלטלה בשתי הנקודות הללו".

על סערת ההדתה אומר כבל כי כמי שחשוב לו לחנך את משפחתו על ידיעת ערכי ומושגי היהדות וסבור שעל כל ילד וילדה בישראל להכירם, הוא רואה כהדתה רק מציאות שבה מורה מלמד את תלמידיו ענייני דת על פי תפיסתו האישית ולא על פי ספר הלימוד. "בחברה הישראלית יש הרבה בורות לגבי מי אנחנו ומה אנחנו ואת זה צריך לשנות".

"אני לא אוהב שקוראים לזה הדתה. בעצם הביטוי יש משמעות של כפייה. אני לא מדבר על כפייה. אני חושב שצריך לעשות כל מאמץ שנדע מאין באנו ומה המסורת שלנו, וכל אחד ינהג על מי אמות המידה שלו, אבל כשם שלמדים על העושר שבדת האיסלאם או הנצרות וממה קמו הדתות הללו, אני סבור שבראש ובראשונה צריך ללמד את ילדינו מה אנחנו".