"כ"ט בנובמבר מנוגד למשפט הבינלאומי"

החוקר זאב ז'בוטינסקי מזכיר כי החלטת הכ"ט בנובמבר מנוגדת למשפט הבינלאומי שנתן זכויות בארץ ישראל רק לעם היהודי ללא חלוקה עם זרים.

שמעון כהן , י"א בכסלו תשע"ח

להכיר את העובדות. ז'בוטינסקי
להכיר את העובדות. ז'בוטינסקי
צילום: יונתן סינדל. פלאש 90

היום מצוין בטקסים שונים יום כ"ט בנובמבר, יום ההכרזה בה החליטה עצרת האומות המאוחדות על תום המנדט הבריטי ועל הקמת שתי מדינות יהודית וערבית בארץ ישראל. המהנדס זאב ז'בוטינסקי החוקר את זכותו של העם היהודי בארצו במשפט העמים קובע כי ההחלטה ההיא מלכתחילה לא הייתה תואמת את המשפט בינלאומי. ביומן ערוץ 7 שוחחנו אתו על כך.

ז'בוטינסקי, נכדו של אבי התנועה הרוויזיוניסטית, מסביר: "ההחלטה מנוגדת למשפט הבינלאומי והדבר מאוד פשוט. אנחנו מציינים את האירוע הלא נכון. החלטת כ"ט בנובמבר התקבלה בניגוד לאמנת האו"ם. היא התקבלה על ידי העצרת הכללית ששלחה ועדה לבדוק את המצב בארץ ישראל ולהמליץ המלצות, וההמלצות שהוגשו לא התקבלו על ידי מי שהיו אמורים לקבל את ההמלצות, וזהו המנדט הבריטי ולא הערבים כפי שרבים חשובים. המנדט לא קיבל ולא מימש את המלצות".

"למה זו המלצה? כי כל החלטה שמתקבלת בעצרת האומות המאוחדות היא בגדר המלצה ולא בגדר החלטה אופרטיבית. החלטה אופרטיבית מתקבלת רק על פי סעיף 7 של אמנת האו"ם ומועצת הביטחון".

"ההמלצה לא התקבלה ויש מי שעלול לחשוב שבכך לכאורה נשמט הבסיס המשפטי לזכויות שלנו על ארץ ישראל, אבל לא ולא. הבסיס המשפטי בינלאומי נקבע בתאריך אחר, שאותו אנחנו לא חוגגים ולא מציינים בבית הספר", אומר ז'בוטינסקי המעיר ומציין כי מדובר באירוע המצוין במגילת העצמאות, "האירוע הוא האירוע בו חבר הלאומים אימץ את כתב המנדט הבריטי בהצבעה שבה כל חברות חבר הלאומים קיבלו פה אחד את כתב המנדט ובכך כתב המנדט נכנס כחלק מהחוק הבינלאומי, ובכתב המנדט הזה מצוינות זכויותיו של העם היהודי להקמת בית לאומי בארץ ישראל".

"זה היה חלק מתהליך שהחל בהצהרת בלפור שהייתה הצהרת כוונות של ממשלת בריטניה ומעין התחייבות, אבל עדיין לא הייתה חלק מהמשפט הבינלאומי. זה עבר דרך ועידת השלום בפריז שבה נערך שימוע בינלאומי לגבי מי יהיה העם שיקבל ריבונות בארץ ישראל. הוזמן לשם המלך פייסל, שנחשב אז למלך כל הערבים. הוא קיבל מהבריטים הבטחה לשליטה על כל המזרח התיכון. הבריטים לא יכלו לממש את ההבטחה הזו כי חלק מממלכתו הייתה אמורה להיות סוריה, ולצרפתים הובטחו סוריה ולבנון. נוצרה התנגשות והבריטים המליכו אותו על עיראק ואת אחיו על מה שמכונה היום ירדן".

"כתב המנדט הבריטי חייב את הבריטים להעניק לעם היהודי באמצעות התנועה הציונית את הריבונות על ארץ ישראל אם היהודים יהפכו לרוב בארץ ישראל, וזה בעצם המקור לזכותנו במשפט הבינלאומי. כאשר בן גוריון הכריז על המדינה הוא עשה את זה שמונה שעות לפני תום המנדט הבריטי, כדי להיכנס בנעליים של הזכויות הללו. לכן על פי המשפט הבינלאומי רק לעם היהודי יש זכות לריבונות באמצעות התנועה הציונית על ארץ ישראל המערבית – בהתחלה היה גם המזרחית, אבל ויתרנו על החלק המזרחי".

לטעמו של ז'בוטינסקי העם היהודי מציין את התאריך הלא נכון כאשר הוא מציין אצת יום כ"ט בנובמבר, וראוי היה לציין את היום בו החלה באמת הזכות המשפטית בינלאומית של העם היהודי על ארץ ישראל והתאריך הוא יום ה-24.7.22, יום אישרור המנדט הבריטי שבו מופיעה ההחלטה להעיק לעם היהודי זכות לכונן מחדש את ביתו הלאומי בארץ ישראל, "המילה 'מחדש' חשובה כי היא מהווה הכרה בזכותו ההיסטורית של העם היהודי על הארץ".

מוסיף ז'בוטינסקי ומציין כי "הגוף היחיד שהיה יכול להיות מוסמך לוותר על זכויות שניתנו לעם היהודי על ידי חבר הלאומים הוא גוף נבחר של התנועה הציונית. הגוף הזה לא קיבל שום החלטה על ויתור. מה שקרה בפועל הוא שהמדינות הערביות ניסו למחוק בכלל את המפעל הציוני, נכשלו בזה אבל הצליחו לכבוש חלקים מארץ ישראל המערבית, אבל זה לא אומר שהסכמנו לזה".

לדבריו "הגוף היחיד שיכול לוותר כיום הוא הכנסת משום שהיא הריבון והמייצג של התנועה הציונית שהביאה להקמת הכנסת. לא ראש הממשלה ולא הממשלה יכולים לוותר, אלא הכנסת כי היא נציגו של הריבון, או העם במשאל עם".

באשר להסכמי אוסלו שיתכן ובהם מוטמעת הכרה בריבון אחר ביהודה ושומרון, קרי היישות הפלשתינית, אומר ז'בוטינסקי כי גם בהסכמים אלה הוחלט לדחות את הדיון על הריבונות לדיוני הקבע בין הצדדים. ז'בוטינסקי מזכיר כי דיוני הסכמי אוסלו אמורים היו להסתיים בתוך חמש שנים ומשחלפה תקופה זו הדברים כבר אינם רלוונטיים בהיבט המשפט הבינלאומי.