מה בין מיונז לחב"ב?
מה בין מיונז לחב"ב?צילום: יוסף חיים צפדיה

במוצב הקטן בלבנון בו שירת אבי, היו מספר מצומצם של חיילים. כאשר בשל חוסר אספקה סדירה של אוכל נדרשו לבשל לעצמם. התוצאות כצפוי היו בהתאם..

ביום שישי אחד הגיע במיוחד טבח מהארץ להכין להם את האוכל לשבת. כשהגיע, העיף מבט אל עבר המוצרים שהיו במצב ומשהבחין שיש הרבה כרוב, החליט להכין סלט. ניחשתם נכון, סלט כרוב. רק כאשר הטבח סיים לחתוך את הכרוב הוא גילה שאין לו מיונז. הטבח לא הרים ידיים, כפי שכל חייל טוב יודע ליצור יש מאין. הטבח לקח את כל המצרכים שהיו קיימים ופשוט עירבב, עירבב ועירבב להכין מיונז. כשסיים ראה ששבת כבר מתקרבת והוא צריך לחזור לארץ.

כשהחיילים הגיעו בליל שבת רעבים ומצפים לסעודת שלמה בשעתו, הרי סוף כל סוף הגיע טבח למוצב. הם הופתעו לגלות שמה שיש לאכול זה סלט כרוב. זהו. כאשר הטבח חזר ביום ראשון חיכתה לו קבלת פנים "חמה" בלשון המעטה שהבהירה לו לא להתמקד במיונז לפני שמתעסקים במנה העיקרית!

הרבה תנועות וארגונים עוברים תהליך דומה, בהתחלה הם מונעים מרעיון גדול, אך ככל שעובר הזמן והארגון מתחיל להתייצב מתחיל תהליך של בורגנות, ופעמים רבות האמצעים להשפעה (כמות החברים בארגון למשל) הופכים להיות המטרה עצמה על חשבון האידיאל המקורי.

תנועת אריאל נכנסת עכשיו לשנתה הארבעים והיא נמצאת בתהליך עצום של גדילה, עם מעל ל-15,000 חניכים ביותר ממאה עשרים סניפים מקצרין ועד אילת ובקשות מכל הארץ לפתוח סניפים נוספים. אריאלניקים, דווקא עכשיו חשוב לא לתת לעצמנו לשקוע בתהליך התברגנות, לא להפוך את המחנות, המסעות והגדלת התנועה לתכלית בפני עצמה, לא לתת לרוח הגדולה לשקוע. דווקא עכשיו לקום ולעשות. להפיץ את האידיאל הגדול של 'תורת חיים בעז' בחיוך ובענווה לכל יהודי ובכל מקום.

הרבה אנשים רגילים לדבר על דורנו במושגים של 'מלחמת תרבות' ולפעמים קצת שוכחים שחושך לא קיים מצד עצמו, חושך הוא רק העדר אור, כל מקום שיש בו חושך זה רק בגלל שעדיין לא מילאנו אותו באור, ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.. זה התפקיד שלנו - להפיץ אור, להדליק אורות קטנים בכל מקום.

קחו את עצמכם הכי ברצינות שאתם יכולים, ותעשו בכל הכח!

בציפייה לבניין אריאל. אשכרה בניין אריאל.

____________________________________________________

הכותב הוא רכז מסע הנהגה שיתקיים בחג החנוכה הקרוב לשבט נריה