מוזיקאים אינם אנשים תמימים

דמיינו שאתם רצים סביב כיכר ובכל סיבוב מתווסף משהו לנוף – עצים, אנשים, בניינים, בעלי חיים. אז החדש של ישי ריבו.

עוזיאל סבתו , י"א בכסלו תשע"ח | עודכן: 07:30

הופעה
הופעה
צילום: istock

חדשיר | גיל עקיביוב | שבו הבנים

רוב היוצרים והמוזיקאים היום כבר אינם תמימים, הם מכירים את כללי המשחק השיווקי, את הפורמט הפלייליסטי ואת השקר היחצנ"י.

לא כך גיל עקיביוב.

עקיביוב הוא זמר ומוזיקאי חבדני"ק, חוזר בתשובה ותיק, שלא מפסיק ליצור ולנגן, בלי כללים. המילים בדרך כלל בנאליות, הלחנים 'רדומים' והעיבוד צפוי מראש, ובכל זאת – אני מאמין לו.

כשכל זמר שר "רחל רחל, מחי דמעת עינייך", אני רואה דמעות תנין. כשעקיביוב שר, אני דומע בעצמי. ככה זה כשעקיביוב נותן את נשמתו בשיריו.

בגילו הלא צעיר, עקיביוב לא מחפש 'התחנפויות' ולא 'יישורי קוים מוזיקליים'. כמו חברו הטוב, עובדיה חממה, עקיביוב נאמן קודם כל לעצמו, לייחודיות הרגשית והצלילית שמאפיינת אותו, לתחושותיו הדתיות והרוחניות, ורק אחר כך לסביבה הזרה, מה שלא גורע מאיכות השירים אלא מרים את הסביבה לגבהים חדשים.

חדשיר | ישי ריבו | לשוב הביתה

ומשיבה לשיבה, כבר כמה שעות שהחדש של ישי ריבו באוויר, מבשמו ומבשמנו.

השיר נפתח במטרונום שבין רגע הופך לתיבה מקצבית בת ארבעה אקורדים וגיטריסט אחד, עם הזמן התיבה מתפתחת, עוד כלים ועוד נגיעות מתווספים לחזרתיות ואז גם קולות וגם הרמוניה ובקיצור, שיר הולך ונוצר תוך כדי הליכה. דמיינו שאתם רצים סביב כיכר ובכל סיבוב מתווסף משהו לנוף – עצים, אנשים, בניינים, בעלי חיים. לא שזה משהו שאנחנו לא מכירים, הפופ העכשווי חוגג על הנוסחה, אבל עדיין, כיף לשמוע נוסחה מנצחת ומוצלחת כל כך אצל מישהו שהוא לא ג'סטין ביבר, מישהו 'משלנו'.

המילים כבר פחות 'מתחכמות' ומתובלות בשנינויות לשוניות מהמקורות, וזה אחלה. לפעמים המסר הפשוט, 'פשוט' במושגים של ריבו שזה הרבה מעל לממוצע, חודר ללב בצורה הישירה ביותר.

חדשיר | אבי הס | אנעים זמירות

מה שאנחנו מכירים בתור 'קומזיץ' – צ'יזבטים, תפוחי אדמה לוהטים ושירי ארץ ישראל (ובעיקר 'השביל הזה'), אצל אחינו החרדים מדובר בתעשייה של ממש.

זמרי 'קומזיצים' הפכו לשם נרדף לזמרי נשמה שמנגנים בגיטרה ושרים בעדינות ובריחוף קל. כמו למשל אבי הס, שמוציא כעת את 'אנעים זמירות', המשך לחדשירו הקודם, 'השבת נועם הנשמות', בלחן מקורי וקליט, בליווי כלי 'קומזיצי ובהברה אוורירית שלוקה בפספוסי אותיות, אות פה ואות שם, במסגרת הניסיונות להגות את הפיוט, תוך ריחוף מעל לקרקע.

סך הכל השיר שיר טוב, קצת חוזר על עצמו, קצת ברור וצפוי ולא מתאמץ והרבה יותר מידיי ארוך (כמעט חמש דקות). אבל שיר עם כל הנשמה.