בשבע מהדורה דיגיטלית

לילה לבן מתוצרת בית - סיפור לילדים

בדרך כלל ההורים שלי מקפידים על שעות השינה של רחלי ושלי, אבל בשבועות האחרונים רק אני הולכת לישון בזמן.

עדי דוד , י"ב בכסלו תשע"ח

לילה לבן מתוצרת בית
לילה לבן מתוצרת בית
איור: עדי דוד

רחלי מגיעה אחרי שמחשיך, מלוכלכת מצבעים, נכנסת להתקלח ושוכבת לישון הרבה אחרי הזמן.

אני יודעת כי אני מחכה לה ערה. החדר השקט מקשה עליי להירדם. מתברר שלמרות שאני מרבה להתלונן על חריקות המיטה שלה כשהיא מתהפכת, הרעשים האלה חסרים לי עכשיו, בלילות הארוכים של חודש ארגון.

הייתי מתלוננת בפני אמא שלא הוגן שאני חייבת לישון והיא לא, אבל אני לא רוצה להוסיף לה עוד טרדה. בגלל שאני ערה בלילה, אני שומעת את השיחות שלה עם אבא. נראה שרשימת המשימות בבית היא אינסופית. הקירות בחדרים מתקלפים, ארונות הבגדים מבולגנים, ובכלל צריך להעלות את בגדי הקיץ ולהוריד את בגדי החורף. הכול דחוף ונשמע שגם לאמא וגם לאבא אין מתי לעשות את כל העבודות האלה.

לכן לא התלוננתי, ובכל ערב הלכתי לישון בשעה הנכונה לגמרי לבד, מתהפכת במיטה בחדר הריק עד שרחלי הייתה חוזרת ומחריקה לי את המיטה. מה ששבר אותי בסוף היה הלילה הלבן. רחלי נכנסה יום אחד אחרי הפעילות שלהם. לא יודעת אם הם עשו חזרות להצגה או לריקוד דגלים, או אולי צביעת סניף. היא הכריזה שמחר יהיה להם לילה לבן.

שאלתי את אבא מה זה לילה לבן. דמיינתי לעצמי שעכשיו רחלי תחזור צבועה כולה בלבן. אבא הסביר שלילה לבן הוא זמן של פעילויות למשך לילה שלם בתנועת הנוער. זה כבר באמת יותר מדי. למה אני חייבת ללכת לישון בשמונה, ולרחלי מותר לבלות לילה שלם מחוץ לבית?! לא התכוונתי לצעוק, גם לא לבכות, אבל כל הגוש הזה של חוסר צדק שהצטבר לי בבטן יצא החוצה בצורה של צעקות ובכי.

אבא ואמא הקשיבו בשקט לטענות שיריתי בשטף של כעס ודמעות. בהתחלה הם החליפו מבטים מודאגים. לרגע זיהיתי בפנים של אמא כעס. אבל כשהשתתקתי שמתי לב שאבא מביט בי בחיוך. "את רוצה להגיד לי שאת לא רוצה ללכת לישון, ובמקום זה מתחשק לך לצבוע קירות?!". הרמתי מבט שטוף בדמעות וגיליתי שהוא מחליף מבטים עם אמא, ושניהם מחייכים. אמא סיפרה לי שמזמן הם תכננו לצבוע מחדש את החדר שלנו ולא מצאו לכך זמן. "בבוקר כשאתן בלימודים אנחנו בעבודה, בצהריים יש כל כך הרבה עיסוקים, ובלילה אתן הרי ישנות בחדר ואי אפשר שנעבוד בו. אם הלילה רחלי לא תהיה, ולך אין חשק ללכת לישון, נוכל סוף סוף לצבוע את החדר", היא אמרה ואבא הוסיף: "ואת תוכלי לעזור לי לצבוע".

אחרי שרחלי יצאה לסניף, אבא עזר לי לפרוס מפות ניילון על המיטות. גלגלנו את השטיח והוצאנו את שולחן הכתיבה והכיסאות למסדרון. מכיוון שהייתי בבית ועזרתי לאבא כשהוא צובע, הייתה זו הפעם הראשונה שיכולתי לבחור צבע לקיר שלי (בחרתי צהבהב. נראה לי שאדביק ליד המיטה מדבקת קיר של אפרוח בוקע מביצה. ראיתי כזו בחנות כלי הבית). ערבבנו וצבענו, ולחדר היה ריח של חדש. כשאבא ניקה את הרצפה בסמרטוט, עברתי לעזור לאמא. היא עמדה על הסולם הגבוה והושיטה לי את ארגז בגדי החורף. אחרי כן אני מסרתי לה את שקיות הבגדים שהיא הוציאה מהארונות. ישבתי לידה על השטיח בסלון בזמן שהיא ערמה את הבגדים וחילקה אותם לארונות השונים בבית.

לקראת שבת ארגון היה לנו בבית לילה לבן. כלומר, נראה לי. יכול להיות שנרדמתי באמצע...