פרשנות
למה אתם קוראים "פוליטיזציה"?

תחקיר "עובדה" עורר את חמתם של ברוני מערכת המשפט שתקפו את ה"פוליטיזציה" של בחירת השופטים. מה שהתרחש השבוע הבהיר את האבסורד בטענה

שלמה פיוטרקובסקי , י"ב בכסלו תשע"ח

יודעות היטב לעשות פוליטיקה. נאור וחיות
יודעות היטב לעשות פוליטיקה. נאור וחיות
צילום: Yonatan Sindel/Flash90

1. שתי החלטות שהתקבלו השבוע בבג"ץ בסוגייה של הרס בתי מחבלים כמעט שעברו מתחת לרדאר התקשורתי והציבורי, ולמרבה הצער לא הותירו רושם של ממש.

החלטה ראשונה, למעשה פסק דין, ניתנה בעתירה שהגישו חמשת בני משפחתו של אחד מרוצחי ראובן שמרלינג הי"ד בכפר קאסם בערב חג הסוכות. בני המשפחה, שיוצגו על ידי ארגון השמאל הקיצוני "המוקד להגנת הפרט", טענו שלא ידעו על כוונת המחבל לבצע את הפיגוע, ולכן אין להרוס את ביתם.

שופט בית המשפט העליון הטרי יוסף אלרון, שהושבע לתפקיד החשוב רק לפני חודש, כתב את פסק הדין בעתירה, שאם אינני טועה הוא פסק הדין המשמעותי הראשון שלו בתפקידו הנוכחי. בפסק הדין חזר אלרון קודם כל על הקביעה שאין מקום להידרש לטענות העקרוניות נגד תוקפה של התקנה המאפשרת הרס בתי מחבלים, אולם מעבר לכך אלרון גם הדגיש פעם אחר פעם את חשיבות כלי ההרס ככלי הרתעתי.

"חרף הספקות שהובעו בעת האחרונה בפסיקה ובספרות ביחס לכוח ההרתעה של הריסת בתים, עמדתי היא כי כאשר הוכיח המפקד הצבאי שקיים אפקט הרתעתי ראוי ומשמעותי, כבענייננו, הרי שאין להתערב בהחלטת הרשויות המוסמכות לעשות שימוש באמצעי זה", כתב אלרון באחת הפסקאות ובפסקה אחרת הוסיף, "העדפתם של שיקולי הרתעה על פני הפגיעה בזכויות דיירי הבית, נכונה גם כאשר מדובר בקטינים. כפי שנקבע בעבר, אין בעיקרון טובת הילד, כדי לקבוע כי המשיב 1 (המפקד הצבאי - ש"פ) חרג ממתחם שיקול הדעת המסור לו".

2. למה הפסיקה של השופט אלרון מעניינת? בעיקר משום שמול דעתו, שזכתה להסכמת השופט אורי שהם, עמדה דעתו החולקת של השופט מני מזוז שמתנגד להריסת בתי מחבלים.

לא נלאה אתכם בכל פרטי המחלוקת הספציפית, רק נאמר שלו הדברים היו תלויים בשופט מזוז צו ההריסה הספציפי הזה (וככל הנראה עוד צווי הריסה רבים אחרים) היה מבוטל.

האם יש אדם אחד במדינת ישראל שמאמין שהמחלוקת בין השופט אלרון (והשופט שהם) לשופט מני מזוז היא מחלוקת משפטית "טהורה" שאין בה שום משקל לעמדותיהם הפוליטיות של השניים. אגב, באומרי עמדות פוליטיות אין כוונתי לשאלה לאיזו מפלגה מצביע השופט בבחירות, זה באמת פרט חסר ערך מעבר לאלמנט הרכילותי. כוונתי לעמדותיו של השופט בסוגיות העומדות על סדר היום הציבורי. מה היה קורה לו במקום השופט אלרון היה נבחר שופט עם עמדות פוליטיות אחרות? האם היינו מקבלים כאן פסק דין שונה בתכלית שהיה הופך את קערת הרס בתי המחבלים על פיה?

3. החלטה שניה ומעניינת לא פחות התקבלה השבוע על ידי הנשיאה החדשה, אסתר חיות, באותה הפרשה ממש.

בני משפחתו של המחבל הרוצח, וארגון השמאל המייצג אותם, שלא אהבו את פסיקתו של השופט אלרון, קיוו כנראה שחילופי הנשיאות בבית המשפט העליון הוא הזדמנות טובה עבורם לשנות את הנורמה המשפטית לפיה צה"ל רשאי להרוס בתי מחבלים לצורך הרתעה.

מצוידים בדעת המיעוט הלוחמנית משהו של השופט מזוז הם הגישו בקשה לדיון נוסף בהחלטת בג"ץ, ככל הנראה תוך תקווה להפוך הפעם את הקערה על פיה. אולם, השופטת חיות לא סיפקה את הסחורה. בהחלטה לאקונית משהו, שהתקבלה תוך יומיים, אימצה חיות את הקו של קודמתה בתפקיד, לפיו מדובר ב"הלכה פסוקה" שאין טעם לקיים בה דיון עקרוני מחודש, ולמעשה הבהירה כי גם בית המשפט העליון בראשותה לא יסטה מהקו של נאור, צמצום מסוים של תחולת התקנה המאפשרת את הרס בתי המחבלים, תוך השארת עצם התקנה בתוקף.

4. אירועי השבוע האחרון מלמדים בצורה הברורה ביותר על כמה הטענות נגד "פוליטיזציה" של מערכת המשפט, הן בעצם טענות נגד ההגמוניה של השופטים בקביעת הקו הפוליטי של מערכת המשפט.

לכל שופט שמגיע לכס השפיטה יש קו פוליטי, לפעמים עקרוני, ולפעמים מדובר בפוליטיקה פרגמטית.

כך למשל נמצא בבדיקה שעשיתי כי כמעט אף פעם לא קרה שבתיק העוסק בהרס בתי מחבלים ישבו באותו הרכב שני שופטים המתנגדים מהותית להרס כזה. האם מדובר במקריות? סביר הרבה יותר להניח שהיה מי שדאג שכך יקרה, במטרה שלא להעלות את חמת הציבור הרחב, שתומך בהמוניו בהרס בתי מחבלים, על בית המשפט העליון. יתכן שזו גם הסיבה שחיות כעת ולפניה נאור מסרבות בעיקביות לדון בשאלה העקרונית, מחשש שהתוצאה תפגע במעמדו הפוליטי של בית המשפט.

בכל מקרה, עצם נוכחותה של הפוליטיקה בהחלטות בית המשפט העליון היא עובדה שאיננה זקוקה לראיה. כל בר דעת מבין זאת. השאלה היחידה היא כאמור מי יקבע את אופיו הפוליטי של בית המשפט העליון.

זעקות השבר של בכירי מערכת המשפט לשעבר, ברוני הדיקטטורה השיפוטית, אליהן הצטרף מכתבה הבלתי נסבל של הנשיאה חיות, נגד ה"פוליטיזציה", הן בעצם טענות נגד קו פוליטי מסוים. יש לקוות שבחירות השופטים שתתרחשנה בשנה הקרובה, במהלכה יפרשו מבית המשפט העליון עוד שני שופטים, יהיו בחירות שיקחו בחשבון גם את אופיה הפוליטי (וכמובן לא המפלגתי) של מלאכת השפיטה.