בשבע מהדורה דיגיטלית

תחנות תרבות

תחנות תרבות עם אלומה לב, 33, מנהלת הפרסום במכון בנין שלם, מחברת הספר 'במלוא הדופק - רישומים של רווקות מאוחרת' (ידיעות ספרים)

יוסף ארנפלד , י"ב בכסלו תשע"ח

אלומה לב
אלומה לב
צילום: ד"ר אסתר לב

דמות ספרותית שהיא מקור השראה בשבילך:

לאה אימנו מסקרנת אותי מאוד. איך היא משתמשת ברגש ובתחבולות כדי לקבל מקום, הכרה, אהבה וכבוד. הסיפור שלה מרתק, ובינינו, ראוי להתעניין בו, היא האימא הביולוגית שלנו.

מה מצחיק אותך?

מצחיק אותי במיוחד כשלאנשים רציניים ובעלי שיעור קומה מתפלקת פתאום איזו הברקה משועשעת. כי אז את יודעת שהם לא התאמצו להצחיק, זה באמת הבליח להם והפתיע גם אותם, וזה הכי מצחיק בעיניי.

קבוצת ווטסאפ מעניינת שאת חברה בה:

בכנס בניין שלם האחרון ישבתי עם שתי סדרניות בנות 22 שבכו לי שאין להן חשק לצאת לדייטים. מרוב תדהמה התחלתי לשטוף אותן שזה לא הגיל להתייאש, ועל המקום הן פתחו קבוצה לשלושתנו, שבה אני זו שאמורה לתת להן כוח. אשרי המאמין.

שלושת השירים בעברית בפלייליסט שלך:

בשנה שעברה זכיתי להוריד את ממוצע הגילים בהופעה של הגבעטרון, האהובים עליי במיוחד, יחד עם הפילהרמונית. ברגע שכלי המיתר והנשיפה פתחו ב"ים השיבולים", והקצב הלך והתגבר, התחלתי לבכות בלי שליטה מרוב התרגשות. מאז לביצוע הזה יש מקום של כבוד אצלי. "כי אנו עמך" בניגון החב"די המופלא. בעיניי זה שיר האהבה הגדול של כל הזמנים. אני אוהבת במיוחד את הביצוע של הרב תמיר גרנות ואנסמבל "אל ההרים", בכל פעם שהוא מתחיל להתנגן הנפש שלי מתרווחת קצת. "תקע בשופר" של אברהם פריד, ספק אם הוא עצמו זוכר את השיר הזה שלו. הגרסה דינקותא שלי.

לאן היית מפנה תקציב של מיליון דולר בתחום התרבות:

למתחמי השראה וסיעור מוחות יצירתיים שבהם נפגשים כל מי שעוסק ביצירה ואומנויות. מקומות שבהם מתדלקים ומניעים את המקומות התקועים, מתייעצים ומייעצים (ומשאירים את האגו בחוץ), וכל אחד יוצא עם משהו לטובת היצירה שלו.

הבילוי המועדף עלייך:

יום העצמאות במושב, כמובן, שמשמר משהו מתקופות אחרות ואני אף פעם לא יודעת אם כולם שרים בציבור ברצינות או מתוך בדיחה על הסיטואציה. והשנה במיוחד - מחולה חוגגת 50 והולך להיות מופע ענק, לא ברור אם יהיה יותר מרגש או יותר מצחיק.

הסטטוס הכי מיוחד שהעלית בפייסבוק:

פוסט אחד זניח שהעליתי על הריקנות של אחר-צהריים לבד, והוליד ספר שלם. המדהים הוא שכל אותו אחר-צהריים שכנעתי את עצמי לא לכתוב ושהעולם לא צריך להזדהות איתי כל כך. אני שמחה שלא הקשבתי לעצמי.

עם איזה סופר היית רוצה להיפגש?

עם המשוררת זלדה. חד-משמעית. אני יודעת שכולם כל כך אוהבים אותה וכולם רוצים להאמין שיש בהם איזה ניצוץ שמבין את המזלות והעננים בעולם המיסטי שהיא מתארת, ובכל זאת באופן אישי, אני לא יודעת איך, אני מרגישה חום נושב ממנה עד אליי למקומי כאן, באתי לעולם בדיוק כשהיא יצאה ממנו.