בשבע מהדורה דיגיטלית

מחפש לעצמו כיפה

המגמה החיובית ש'יש עתיד' חווה בסקרים היא מבחינת יאיר לפיד רק ההתחלה

ניצן קידר , י"ב בכסלו תשע"ח

בידל את עצמו מיתר האופוזיציה. יאיר לפיד
בידל את עצמו מיתר האופוזיציה. יאיר לפיד
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

יש עתיד מסתמנת כמפלגת האווירה של הבחירות הבאות. היא אומנם כבר תפסה את המשבצת הזאת בעבר והבחירות עוד לא באופק, אבל ככל שמתפרסמים עוד ועוד סקרים שמצביעים על מגמה ברורה, הרמזים הופכים עבים יותר.

מי שעוקב אחרי המערכת הפוליטית ידע שהמפלגה הזאת לא תישאר בגודל הנוכחי, כלומר 11 מנדטים (אחרי הצניחה מ‑19 בבחירות הקודמות).

לפיד וחבריו למפלגה הופכים לאלטרנטיבה בשביל מגוון רחב של ציבורים. מצביעי ליכוד שמרגישים שנתניהו הלך ימינה מדי, אבל גם לא יכולים להרשות לעצמם להצביע לעבודה חרף הקריצות של אבי גבאי, יוכלו לנחות אצל לפיד, שלא משמיע התבטאויות המזוהות מדינית עם השמאל. גם מצביעי מרכז מסורתיים של העבודה פוזלים ליש עתיד. בעיני רבים מהם רוחות השינוי של אבי גבאי מבשרות על גסיסה של הבית הפוליטי שלהם. הם כמובן לא יצביעו לליכוד, אבל לפיד הוא אלטרנטיבה מעניינת מבחינתם. הוא כבר היה חלק מהממשלה כשר אוצר, וגם כישוריו בתחום ההסברה עמדו למבחן בהצלחה. הוא לא איש ימין מובהק ובעצם גם לא איש שמאל מובהק. נציג מרכז קלאסי אמיתי.

ביש עתיד עושים את זה בשקט ובאלגנטיות. לפיד בידל את עצמו מיתר האופוזיציה, כשהבין שבמחנה הציוני מדברים הרבה וזועקים את זעקת הקוזק הנגזל, אבל חלשים כאופוזיציה. ברגע שאבי גבאי החליף את הרצוג ומעד בלשונו, לפיד כאומן הרטוריקה ניצל זאת כדי לומר שהמחנה הציוני כבר לא כל כך ציוני. בין יש עתיד ובין יתר מפלגות האופוזיציה יש עוד פחות שפה משותפת.

בשלב הזה כל טירון פוליטי יזכיר שגם משה כחלון בתמונה, והוא מייצג את המרכז לא פחות מלפיד. אז זהו שלא. כחלון, ממעמדו כשר בכיר, לא מצליח להתקרב למספר המנדטים שיש עתיד מקבלת בכל סקר שמתפרסם באחרונה. הסיבה פשוטה: כחלון לא יכול לבדל את עצמו. הוא איש ימין, וגם שר הכלכלה המכהן מדעתו הוא איש ימין מובהק. שניהם באים מהליכוד ולאו דווקא מהחלק המתון יותר שלו, לפחות על פי הסתכלות העבר. יש אנשים שלא שוכחים. פרט לכך, כחלון עוד עתיד לסבול מקרב הבוץ שסביר להניח שיתקיים בעתיד מול אבי גבאי, שהיה שר מטעמו וזועם על העריקה. כחלון לא פונה לכל הקהל. מחירי הדירות בישראל לא צפויים לרדת, ואת קרב הקרדיטים על הצלחת הכלכלה הישראלית הוא חולק עם ראש הממשלה.

לפיד למד את השיטה. בפעם הראשונה הוא לקח לצידו רשימה מגוונת. הרב שי פירון, שהיה שר החינוך מטעמו, היה הברקה גם כלפי ציבור דתי שקיבל את המסר שלא מדובר במפלגה שאינה דתית. במקביל לפיד שלח זרועות גם כלפי ציבור חילוני מובהק שקיבל את ח"כ יעל גרמן, ואפילו קרץ לחרדים עם דב ליפמן מבית שמש. גרמן היא סיפור הצלחה מבחינת לפיד עד עצם היום הזה. כוחו של ליפמן במגזר החרדי לא הוערך נכונה, והוא נפלט מהרשימה. הרב פירון בחר לעזוב את השדה הפוליטי, ולמרות שלפיד היה שמח לראותו ברשימה, זה כנראה כבר לא יקרה.

למרות היציאה של פירון מהרשימה, אחד הדגשים ששם לפיד לקראת הבחירות הבאות הוא על הציונות הדתית. הבחירות אומנם עדיין לא באופק, אבל אנחנו חושפים כאן ב'בשבע' כי בחודשים האחרונים התנהלו שיחות רציניות עם כמה מועמדים, כולל שמות מוכרים ביותר מלב הקונצנזוס של המגזר, שאמורים למלא את מקומו של פירון. לפיד מבין שיש ציבור חובש כיפה סרוגה שיכול בבחירות האלה למצוא בו את הכתובת למה שהוא מחפש. אגב, יש גם ציבור חרדי מסוים שיכול לענות להגדרה הזאת. לשם כך זקוק יו"ר יש עתיד לדמות חובשת כיפה שמצויה לא רק בקונצנזוס, אלא גם מוכרת ומשפיעה. ח"כ אלעזר שטרן, לשם ההשוואה, הוא מחוקק מצוין, אבל לא יושב בקונצנזוס של הציונות הדתית.

ביש עתיד הבינו את הפוטנציאל הגלום בבני הציונות הדתית לגווניהם. כאלה שהצביעו לליכוד והתאכזבו, ולא פחות מכך – מצביעים מאוכזבים של הבית היהודי שלא מצליחים למצוא את הזיהוי שלהם בתוך המפלגה. זה יכול להיות רב או אדם משפיע בתחומים אחרים, אבל החשיבות היא לא רק בכיפה הסרוגה לראשו, אלא במשמעותה ובהשפעתו הציבורית. הסיפור הזה רחוק מלהיות סגור, אבל סגירה עם אחד השמות שמסתובבים תיתן עוד מכפיל כוח ללפיד. בפעם הבאה שתראו סקר שבו הליכוד ויש עתיד זוכות כמעט באותו מספר מנדטים, ההבנה של הנתונים הללו תהיה הרבה יותר ברורה. לפיד עובד על הבחירות הבאות ללא לאות. כפי שזה נראה עכשיו, ההשקעה עשויה להיות משתלמת במיוחד.

המשבר שלא היה

המשבר הקואליציוני בגלל עבודות הרכבת בשבת התרחש בעיקר בראש של כמה אנשים. אין ספק שהדבר הטריד ואולי אפילו הדיר שינה מעיניו של ראש הממשלה ללילה אחד, אבל צריך לומר בהגינות שהמשבר היה פנימי בחסידות גור הרבה יותר משהשליך על הקואליציה. מי שהלכו לעשות שיימינג לשר הבריאות המצוין שפרש, ח"כ יעקב לליצמן, שיחקו על שם הסיעה שלו 'יהדות התורה והשבת', אבל לא השבת היא מה שעניין את מבקשי רעתו של ליצמן אלא הכיסא שלו. אותם חורשי רעה, אם היו יכולים, גם היו גורמים לפרישתו מהקואליציה.

המפלגות החרדיות ממש לא רוצות למצוא את עצמן בחוץ. ליצמן הבין שפרישה שלו לא בהכרח משפיעה על דגל התורה הליטאית. הרבה מים עכורים עברו בין יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני ליו"ר אגודת ישראל ליצמן. לגפני אין שום סיבה לצאת. זו אחת הממשלות הטובות ביותר שהיו אי פעם לציבור החרדי. גם ליו"ר ש"ס השר אריה דרעי אין שום סיבה למצוא את עצמו בחוץ. בין ליצמן לדרעי יש אומנם מערכת יחסים טובה, אבל היא מבוססת מאוד על תן וקח. ליצמן הבין שהוא עלול להיפלט החוצה וליפול במלכודת שהציבו לו, אז הוא נשאר, ואם לא יהיו הפתעות הוא יהפוך שוב לסגן שר הבריאות בלי שר מעליו (וייתן ליאיר לפיד עוד תחמושת מהסוג שלא מעט ציבורים קונים).

והשבת, מה יהא עליה? נתניהו הצליח לפתור את המשבר הגדול בפגישה רצינית אחת. החרדים יצאו משם עם סטטוס קוו, ועם הבטחה לחקיקה שבבוא השר לאשר עבודות בשבת יישקלו גם שיקולי דת ומסורת. וואו, מרשים. אבל יש גם המשך. על פי הסיכום המרכולים בתל אביב יישארו פתוחים בשבת ומשחקי הכדורגל ימשיכו להיות משוחקים בשבת בליגת העל. את המפלגות החרדיות, כך מתברר, זה פחות מעניין. הציבור הדתי בתל אביב כנראה חשוב פחות מבחינתם, וגם מספר לא מבוטל של שחקני הכדורגל שרוצים את יום המנוחה ומעוניינים ללכת לבית הכנסת ולשמור את השבת כהלכתה, לא מדגדג להם. העיקר שיהיה הישג בעצירת עבודות הרכבת, שעד לפני שנה-שנתיים לא ממש הטרידו את מנוחת המחוקקים החרדים.

גם השתיקה של מרבית חברי הכנסת של הבית היהודי בכל משבר השבת תמוהה. כבר הבנו שהשר בנט מעדיף מפלגה כמה שפחות סקטוריאלית, אבל יש מקומות שבהם צריך להילחם גם למען הסקטור שלך. למרבה הצער, בבית היהודי לא מעוררים משברים אמיתיים, בוודאי לא בגלל נושא כמו השבת.

ישחקו הדוִדים לפנינו

הקרב על חוק ההמלצות היה אולי פוטנציאל גדול יותר למשבר, אבל גם הוא לא התפתח יתר על המדינה. נראה שדוד ודוד – ביטן ואמסלם – הצליחו להכניס כל כך הרבה עיזים לכנסת, שעכשיו הם מוציאים אותן אחת אחת. החוק הצרפתי שנלחמו עליו לפני כמה חודשים התפוגג. חוק ההמלצות התחיל ברעש גדול ומסיים בקול ענות חלושה. אפילו מפלגת כולנו שהתנגדה לאורך כל הדרך, הצביעה בעדו אחרי שאמסלם מיתן את ההצעה שלו.

למרות שהצמד הזה הם אולי חברי הכנסת שמייצרים הכי הרבה רעש בימים אלה במשכן הכנסת, את התחכום הפוליטי הם משאירים מתחת לפני השטח. זוכרים שהייתה פה בשבועות האחרונים הצעה להפחתת שכר המפכ"ל? גם היא הייתה הטרלה מבית היוצר של דאבל דוד, למרות שאמסלם דיבר עליה בלהט כאילו מדובר בבייבי הגדול ביותר שלו.

ולמרות זאת אסור לטעות. שני מפרקי המוקשים האלה נותנים לראש הממשלה הרבה שקט כשהם עושים את העבודה השחורה ועומדים בחזית. הביקורת לא מעניינת אותם. ביטן הוא יו"ר הקואליציה ויש לו עור של פיל, ואמסלם מכוון לתפקיד הזה אחרי שביטן יתקדם. ביטן בהחלט ישמח לראות את חברו ממלא את מקומו, למרות שכפי שפרסמנו בשבוע שעבר, בסביבת נתניהו מעדיפים דווקא את ח"כ יואב קיש.

נתניהו יושב בצד ומחכך ידיים בהנאה. אולי אפילו בהנאה מרובה. ישחקו הנערים לפניו, והוא ימשיך לטוות את המארג הפוליטי שלו - לרמוז שהוא מוכן ללכת לבחירות אפילו מחר, להילחץ מהמפלגות החרדיות לרגע כדי שירגישו טוב ואז לשלוח אותן הביתה בלי שום דבר משמעותי, ליזום משברים ולכבות את האש. לא מן הנמנע שברגע הנכון מבחינתו הוא גם יקום ויפתיע את כולם כשהוא מכריז על בחירות בעיתוי הכי פחות מתאים לאחרים. עם זאת, נתניהו עדיין נחוש להעביר את תקציב 2019. אם זה יקרה, כנראה שאפשר לשכוח מבחירות מוקדמות. אם לא, אפשר כבר לפתוח יומנים ולנסות לנחש. תשובה מדויקת נמצאת רק אצל אדם אחד ואת הקלפים האמיתיים, לא קלפי הדמה שהוא מחלק מדי שבוע במערכת הפוליטית, הוא שומר קרוב מאוד לחזה.

לתגובות: nitsan@besheva.co.il