תערוכה: ציורים שצוירו בידי ילדים

ילדים היו בין הראשונים שחוו על בשרם את השינוי באקלים החברתי שקדם לעליית הנאצים לשלטון וליווה אותה.

קובי פינקלר , ט"ו בכסלו תשע"ח

היה, היו
היה, היו
צילום: מוזיאון חיפה

חמישים ציורים שצוירו בידי ילדים יהודים בגרמניה ערב מלחמת העולם השנייה, מוצגים החל מיום במוזיאוני חיפה.

ילדים היו בין הראשונים שחוו על בשרם את השינוי באקלים החברתי שקדם לעליית הנאצים לשלטון וליווה אותה. הצקות גוברות, נידוי חברתי ובהמשך האיסור ללמוד בבתי ספר של כלל האוכלוסייה עוררו את הצורך בהקמת מוסדות לימוד נפרדים לילדים היהודים.

מרבית הילדים היהודים בגרמניה עברו ללמוד בבתי ספר פרטיים של הקהילה היהודית עם התגברות הרדיפות לאחר עליית הנאצים לשלטון.

הציורים המוצגים בתערוכה , בעלי האופי האוניברסלי, מעוררים הזדהות וקרבה , ומציעים דרך יוצאת דופן להבנת המחיר האנושי הבלתי נתפס המגולם במילה "שואה".

הציורים נבחרו מתוך אוסף של למעלה מ-1800 עבודות של הילדים, רק 5 ילדים שרדו את השואה. העבודות מעיזבונו של האמן והמורה יולו לוין (1901–1943), שניספה באושוויץ. לוין שימש מורה לאמנות בבית הספר של הקהילה היהודית בדיסלדורף (1936–1938) ואחר כך בברלין (1938–1941).

היחסים בין המורים לבין התלמידים היו קרובים וחופשיים. הילדים מצאו בבית הספר מקום מפלט מהמתח הבלתי פוסק. זיכרונותיהם של מורים ותלמידים מלמדים על היחסים החמים, על האווירה הלא-רשמית ועל השימוש הרב בהומור שהקלו על המצוקה, ולו לזמן מה.

בשנת 36 הצטרף האמן יולו לוין לצוות המורים בבית הספר היהודי כמורה לאמנות. לוין היה אמן מבטיח בתחילת דרכו בעת שהקריירה שלו נקטעה באחת עם עליית היטלר לשלטון. הוא נרדף כיהודי וכפעיל פוליטי שהתנגד למשטר. נאסר עליו ועל חבריו האמנים להציג בתערוכות ואף לצייר בסטודיו הפרטי שלהם.

יולו לוין שם לו למטרה לחזק את רוחם של הילדים, ולימודי האמנות נועדו לתרום לכך. ציורי תלמידיו המוצגים בתערוכה עוסקים בתכנים של מסעות והגירה, סיפורי התנ"ך וחגים יהודיים, הווי המשפחה והקהילה, ומתייחסים לסביבה הקרובה והרחוקה של הילדים: הווי עירוני ובעלי מקצוע, דיוקנאות, נושאים מהספרות, בני עמים ותרבויות רחוקות. הציורים משקפים תום ותקווה, לצד ביטוי של פחדים ופורקן רגשי. הם מספרים על החופש הפנימי שמורים ותלמידים הצליחו למצוא לנוכח הרדיפות.

לצד הציורים מוצגים גם תצלומים של העיר דיסלדורף בשנים שקדמו למלחמה. אלו נועדו להמחיש את הסביבה העירונית שבה גדלו הילדים – המרחבים הציבוריים שבהם טיילו ושיחקו, הנוף האנושי וסגנון הלבוש ומראות העיר.

בית הספר ובית הכנסת הצמוד אליו נהרסו באירועי "ליל הבדולח" בנובמבר 1938. מאוחר יותר פעל בית הספר במיקום אחר בקשיים גוברים והולכים, עד לסגירה המוחלטת של כל בתי הספר היהודיים בגרמניה ביוני 1942. התערוכה מוצגת במוזיאון חיפה לאמנות.