דעה
במדינת הגמדים

במקום לחבק את ההחלטה האמריקנית להכיר רשמית בירושלים כבירה, לראשונה מזה 70 שנה, יש בישראל כאלו שפשוט נכנסו להיסטריה.

שלמה פיוטרקובסקי , י"ז בכסלו תשע"ח

שגרירות ארה"ב בתל אביב
שגרירות ארה"ב בתל אביב
דוד מחפוד, חדשות 24

בימים הראשונים של חודש אייר תש"ח היה בארץ ישראל של אז איש קטן ודי מודאג, שצריך היה לקבל החלטה קשה מאוד, קראו לו דוד בן גוריון.

ההחלטה הקשה שהוא היה צריך לקבל היתה האם להכריז על המדינה, תוך ידיעה שהמשמעות של צעד כזה היא פלישה מיידית של צבאות ערב ומלחמת קיום בעלת סיכוי לא ממש ברור, או לוותר ולחכות.

בצד של "לוותר ולחכות" עמדו רבים בהנהגת המדינה שבדרך באותם ימים, כולל חברים במפלגתו של בן גוריון וכולל אנשים שהוא העריך והחשיב את דעתם. אבל בן גוריון ידע היטב שזהו טבעה של החלטה גורלית, אם לא מקבלים אותה ברגע הנכון היא לא מתרחשת. החלטה נכונה צריך לקבל אמנם לא בפזיזות, אבל תוך נכונות לשלם מחיר.

לנתניהו ההיסטוריה חסכה את הצורך לקבל את ההחלטה. ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל, החלטה שיש לה אמנם ברגע הראשון בעיקר משמעות הצהרתית, אולם בראייה ארוכת טווח היא עשויה לסייע רבות למדינת ישראל, לא היתה יוזמה שלו. את ההחלטה הזו קיבל נשיא ארה"ב טראמפ.

אבל בדומה למה שהתרחש כאן לפני שבעים שנה, גם הפעם התעוררה עדת הפחדנים מרבצה, וכעת היא מנסה להדביק מדינה שלמה בהיסטריה.

קואליציה בלתי קדושה של פוליטיקאים משמאל שמתקשים להכיר בעובדה שיתכן שמדינת ישראל תגיע להישג מדיני תחת שלטון נתניהו, יחד עם עיתונאים שחשים באופן אישי אזרחי מדינת תל אביב ולא אזרחי המדינה שבירתה ירושלים, מנסה להלך עלינו אימים כבר כמה שעות, בתקווה שזה אולי ישנה משהו ברגע האחרון.

זה לא שהסלמה לא יכולה להיות לא נעימה. זה לא שאין להישגים מדיניים גם מחירים לעיתים בשטח, אבל צריך להבין שגם לפלסטינים יש מה להפסיד. אין כאן סיטואציה חד צדדית. העולם כבר לא כולו נגדנו, וככל שנהיה יותר בטוחים בעצמנו ולא נפחד מכל צל, הקושי הבטחוני המסוים שמן הסתם יווצר כאן בטווח המיידי יחלוף הרבה יותר מהר.