בשבע מהדורה דיגיטלית

אחת שתיים שלוש, סטטוס קוו

מה הקשר בין חוק המרכולים למשחקים של פעם, ואיך שוב פספסתי הזדמנות להיות עשיר

דביר שרייבר , י"ט בכסלו תשע"ח

קדושת הקנייה של קרטון חלב בשבת. חנות AM:PM בתל אביב
קדושת הקנייה של קרטון חלב בשבת. חנות AM:PM בתל אביב
צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

אומרים שהיום כולם מתעסקים רק בסלולרי ובכלל לא מקיימים פעילות חברתית כמו פעם.

אומרים שהילדים של היום כבר לא משחקים כמו פעם תופסת, מחבואים, סטנגה ושאר המשחקים הנחמדים ששיחקנו פעם בשכונה. אז אומרים. אבל האמת היא שגם היום, עם כל ההשתלטות של הטכנולוגיה על חיינו, אנחנו עדיין משחקים כמו פעם ואפילו נהנים מזה. הילדים שלי, לדוגמה, אלופים בקלאס. רק תראו איך הם מדלגים מעל המרצפות בסלון כשהם מגיעים הביתה בדיוק כשאמא שלהם שוטפת (הם תמיד מחכים שנתחיל לשטוף ורק אז מגיעים הביתה), ותבינו איזו קלאסה זה הקלאס. או הדואר שמשחק אתנו חבילה עוברת שאף פעם לא מגיעה ליעדה, כמו גם המשטרה ודוד ביטן שמשחקים ביחד תפסוני, שלא לדבר על העיתונאים בישראל שממש משתגעים על המשחק חיי שרה. כלומר, שרה נתניהו.

אז לפני כמה ימים אני הולך לי ברחוב ורואה גרסה מתקדמת ל"אחת שתיים שלוש דג מלוח". היו שם כמה ילדים שעמדו בשורה בהיכון, וילד אחר, עם כיפה על הראש, נעמד עם הגב אליהם, כיסה את העיניים וצעק "אחת שתיים שלוש דג מלוח!", ומיד כל שאר הילדים זינקו קדימה וקפאו במקומם כשהוא פקח את העיניים והסתובב.

"ראיתי אותך!", צהל הילד הדתי כלפי ילד אחד עם בנדנה, "זזת!".

"לא נכון", מחה זה עם הבנדנה, "לא זזתי".

"כן זזת", התעקש העומד, "פתחת בית קולנוע בשבת".

"אתה לא תגיד לי איך לנהל את השבת שלי", קבע הבנדנה, "וחוץ מזה קולנוע זה חלק מהסטטוס קוו".

"ממש לא", השיב הילד עם הכיפה, "הסטטוס קוו כולל רק בתי קפה ומסעדות ותחבורה ציבורית בחיפה שפעלה שם עוד לפני הקמת המדינה".

"אפרופו תחבורה ציבורית...", אמרה ילדה אחת נמרצת עם חולצה של מרצ.

"אחת שתיים שלוש סטטוס קוו!", עצם העומד את עיניו ומיד הסתובב בחזרה, "ראיתי שפתחתם מרכזי קניות בקיבוצים! תסגרו אותם תכף ומיד!".

"זכותנו לעשות קניות בשבת!", צעקו הילדים.

"זה מנוגד לסטטוס קוו ולחוק שעות עבודה ומנוחה", ניסה העומד לעמוד בפרץ, אבל הילדה עם החולצה של מרצ קראה לאמא שלה שעובדת בבג"ץ, והיא הסבירה לאנטי-דמוקרט הצעיר שהחוק חל על כולם חוץ מקיבוצים, בג"צים ושמאלנים לא מרוצים.

"לא רק שמרכזי הקניות האלה פתוחים בשבת", היטיב הילד את הכיפה על ראשו, "אתם בכלל בניתם אותם על קרקע חקלאית ולא על שטחים שמיועדים למסחר!".

"הנה הוא שוב מתבכיין", אמרו הילדים במקהלה מתוזמרת, "יאללה, תעלים עין ותמשיך לשחק".

"טוב, נו", עצם הילד את עיניו (הוא לא רצה לשבור את הכלים), אבל עוד לפני שהספיק להגיד "אחת שתיים שלוש סטאטוס קוו" קפצו כולם ופתחו טלוויזיה ופיצוציות ומרכולים וקניונים, עקפו את הילד העומד וצעקו בקול גדול "אחת שתיים שלוש דג מלוח!".

"זה לא הוגן", אמר העומד, "אתם רימיתם".

"ומה נעשה אם נתקע בלי קרטון חלב דווקא ביום שבת?", מחו החברים דמעה, "אתה רוצה שנמות בצמא בגלל השיגעונות הכפייתיים שלך?".

"אתם הורסים את היום הכי מיוחד בשבוע", לחש הילד עם הכיפה, "וגם את הצביון הייחודי של המדינה היהודית היחידה בעולם".

"רגע", נעלבו הילדים, "אתה מנסה להגיד ששכחנו מה זה להיות יהודים?".

"זה לא אני אמרתי, זה אבי גבאי".

"אבי גבאי הוא סוציאל דמוקרט, הוא בעד זה שכל אחד יוכל לפתוח חנות בשבת".

"ומי שלא רוצה לעבוד בשבת?"

"שיפשוט רגל".

"כן, זה מאד סוציאליסטי", הסתער הילד עם כיפה בין השיניים, "יודעים מה? אז אני קובע שמעכשיו שר הפנים יוכל לאסור לפתוח מרכולים בשבת עד שבג"ץ יקבע אחרת. סבבה?".

"אתה לא מתבייש?! זאת הפרה של הסטטוס קוו!", ספרו הילדים אחת שתיים שלוש דג מלוח והתחילו להטיח זה בזה מכות ועלבונות ושאריות של הרינג מהקידוש של שבת. חמודים. מחר הם בטח ישחקו הרצל אמר, ויתווכחו עד קץ כל הדורות למה הוא התכוון.

הקונספירציה של הקריפטוגרפיה

אחת ההחלטות היותר טובות שקיבלתי אי פעם הייתה לקנות ביטקוין. המטבע המסתורי הזה, שלפני כמה שנים היה שווה עשרה דולר ליחידה, שווה עכשיו יותר מ-11,000 דולר ליחידה והערך שלו רק ממשיך לעלות ולעלות אפילו יותר ממה שאלדד יניב עולה על העצבים. בקיצור, מי שקנה פעם קילו ביטקוינים על הנייר הוא היום עשיר על הנייר, זאת אומרת על המרחב הקיברנטי, וגם אני הייתי יכול להרוויח לא רע בכלל אילו הייתי מיישם את ההחלטה של עצמי וקונה ביטקוין. אבל לא קניתי, כי לא הצלחתי להבין מה זה ביטקוין ואיך הוא עובד, למרות שהסבירו לי כמה פעמים שזה בסך הכול אמצעי תשלום וירטואלי שנחצב ממכרה קריפטוגרפי שקיים בכל מחשב ובכל טלפון סלולרי (אם כי אני פתחתי פעם את המחשב הביתי ולא ראיתי שם שום ביטקוין ושום מכרה קלפטומני).

קנייה של ביטקוין, הסבירו לי המומחים, היא פעולה פשוטה. נכנסים לאינטרנט, פותחים ארנק וירטואלי, עושים גיבוי, הצפנה, קידוד, עוד גיבוי, יוצרים כתובת, עושים גיבוי, שם משתמש, גיבוי, סיסמה, גיבוי, הדלקה, כיבוי, ואז מקישים ביחד שיפט ואנטר תוך כדי לחיצה ארוכה על קונטרול-אלט-דיליט-קאפס-לוק ודאבל קליק על המקש הימני של העכבר עם חיכוך של האף במסך, מקבלים הודעת שגיאה ומתחילים מההחתלה, שכן הביטקוין עדיין בחיתוליו.

בעצם, למה בכלל להשתמש בביטקוין? מי רוצה להסתובב עם מטבע ששווה 11,000 דולר בארנק, ועוד ארנק וירטואלי? ואם אני אשכח לשים אותו בארנק ואדחוף אותו בהיסח הדעת לכיס של המכנסיים עם החור, והביטקוין ייפול לי איפשהו בדרך? לא חבל על 11,000 דולר? ואיך בכלל מקבלים עודף ממטבע ששווה משכורת שלמה של ראש עיר ממוצעת, לא כולל שוחד?

חכו, הבלגן רק מתחיל. עוד מעט הביטקוין יתחיל להיסחר בבורסות ברחבי העולם, ואז כולם יריבו איזה צבע יהיה לו, ואיזה גודל, ואם יטביעו עליו דיוקנאות של פוליטיקאים או אנשי רוח, גברים או נשים, מזרחיים או אשכנזים, ואז גם יתחילו לזייף אותו ותהיה אינפלציה והערך שלו יצנח ויתרסק אל קרקע הקריפטוגרפיה, עוד מילה שקיימת רק במוחם הווירטואלי של גאוני מתמטיקה שראו יותר מדי סרטים על גיבורי על. תכל'ס, קריפטון הוא הרי כוכב וירטואלי שממנו הגיע סופרמן לכדור הארץ, שם הוא הפך לגיבור על שכל הזמן מתחזק ואף אחד לא מבין איך הוא עושה את זה. במילים אחרות, סופרמן הוא ביטקוין.

אז אני לא קניתי ביטקוין, ואני גם לא מתכוון לקנות בזמן הקרוב. אל"ף, כי ברור שברגע שאני אכנס לשוק הערך של המטבע יירד במאתיים אחוז. ובי"ת, אני לא קונה משהו שאני לא מבין איך הוא עובד. נכון שהסבירו לי כבר אלף פעמים, אבל אני עדיין לא מבין וכבר לא נעים לי לשאול כדי שלא יחשבו שאני חסר ערך כמו מטבע ישן שכבר יצא מהמחזור. לא נורא, אפשר להסתדר לא רע עם השטרות החדשים של השקל. אם כי גם אותם עדיין לא ממש הצלחתי להבין.

לתגובות: dvirshrayber@gmail.com