סיפור לשבת
סיפור לשבתצילום: איסטוק

משם המשיכו לציון הבעל שם טוב במז'יבוז' ולציונו של בעל התניא בהאדיטש, וכן התפללו בציוניהם של גדולי החסידות בגור, וורקי, לובלין, לנצוט, ליז'נסק, אנפולי, ברדיטשוב וצ'רנוביל.

בנסיעתם חזור, בעודם ממתינים לבידוק הביטחוני בנמל התעופה של קייב, אחד החברים, אריאל גרונר, שלף תפוח מתיקו ושאל: "מי רוצה לאכול?".

משום מה לא היה ביקוש לתפוח בקרב חבריו, ובהחלטה ספונטנית הציע אותו אריאל להיפי לא מוכר עם רעמת שיער שעמד עמם בתור. האיש לקח את התפוח בשמחה והתפתחה עמו שיחה באנגלית.

התברר ששמו מיכאל והוא נולד לפני שלושים שנה בארצות הברית לאם יהודייה ואב שאינו יהודי. שם עשה את לימודיו והמשיך לתואר ראשון בכלכלה, לצד התמודדות לא קלה בבית, לנוכח העובדה ששני הוריו היו חולים. זהותו היהודית לא קיבלה כמעט ביטוי בבית, אבל מיכאל ידע שהוא יהודי ומשהו החל להידלק בנפשו. האמצעים הדלים של המשפחה גרמו לכך שהאם לא זכתה לטיפול רפואי ראוי ונפטרה. מיכאל החל לחפש את הקשר עם אמו וכן את הקשר עם אלוקיו, למורת רוחו של אביו. קולו הפנימי אמר לו: "לך לך". לאחר ביקור ראשון בישראל וחזרה לאמריקה, הגיעה תורה של העלייה ארצה. מיכאל לקח תיק קטן על גבו ועזב את אמריקה הגדולה מאחוריו, וכעת הוא נמצא עמם בקייב בתור למטוס לישראל.

שאלו החברים: "מה התוכניות שלך בארץ?".

"לא יודע", ענה.

"האם יש לך חברים בארץ?".

"אין לי".

"יש לך קרובי משפחה?".

"אין".

"אתה מתכנן לעבוד באיזה מקום?".

"אין לי שום מושג היכן אמצא עבודה".

"איפה אתה הולך לישון הלילה?", שאלו בתמיהה גוברת.

"שכרתי דרך האינטרנט מיטה בתל אביב בכמה דולרים ללילה", אמר.

עד לנחיתה בארץ החברים דוברי האנגלית המשיכו להאיר פנים למיכאל.

כשהגיעו לארץ מיכאל הצטרף אליהם להתוועדות "ברוכים הבאים" עם הרב יצחק גינזבורג בכפר חב"ד לרגל חזרתם, שהותירה בו רושם רב. לאחר מכן הקפיצו אותו ל"מיטה בדרום תל אביב", שהתגלתה כחדר אפלולי שצריך להיכנס אליו דרך החלון...

מיכאל הוזמן להתארח בשבת ביצהר אצל דוברי האנגלית שבהם, ובתוך כמה שבועות החל ללמוד יהדות בשקיקה בישיבת 'עוד יוסף חי' ביצהר עם תלמיד אמריקאי וחברותות נוספות דוברי אנגלית, ולאחר מכן עלה לירושלים להיות בישיבה וללמוד עברית באולפן.

במסיבת חנוכה אצל חברים הכיר את רבקה שמוצאה ממקסיקו, צאצאית לאנוסי ספרד. במקסיקו למדה לתואר שני והגיעה לארץ לפני כשנתיים, בהן עברה תהליך גיור עד תומו, למדה במדרשה ובאולפן והתחברה ליהדותה. נרות חנוכה ריצדו והשתלהבו, והנר המשותף של הזוג נדלק והיה לאחד. בתוך זמן קצר התארס מיכאל עם רבקה, שגם לה לא היה אף קרוב משפחה בארץ, והם החליטו להתגורר בדירה קטנטונת בירושלים.

חבריו של מיכאל שאלו את עצמם: אין לבני הזוג קרובי משפחה בארץ, ואין להם עבודה או רכוש, אז איך בדיוק תהיה להם חתונה?!

למשבצת הזאת נכנסו חברי שבט 'אורות' מתנועת בני עקיבא מהיישוב יקיר, שפנו למכון גיור כדי לסייע למתגיירים, והמליצו להם לעזור למיכאל ולרבקה שעומדים להתחתן ואין מי שיעזור להם. וכך נערות ונערים בני 15 החליטו שהחתונה תהיה עליהם.

הם דאגו לכל צורכי החתונה: אולם יקב פסגות בצומת שמתחת ליישוב פסגות, קייטרינג, צלם מגנטים, צלמת סטילס, צלם וידיאו, קישוט רכבים, תזמורת 'בעלמא', צימר ללילה וליום שלאחר החתונה אצל שירה לבנוני ביישוב עלי, והסעה לכל השבט כדי שיהיה מי שירקוד בחתונה. הצעירים דאגו לאסוף כסף - התרימו הורים, שכנים ואת בעלי העסקים ואנשי המקצוע שהשתתפו באירוע, ולגמרי לבדם הרימו חתונה מפוארת.

וכך, פחות משנה מהפגישה עם ההיפי האמריקאי שעמד בתור למטוס ארצה, אריאל גרונר שהביא למיכאל את התפוח בשדה התעופה בקייב הובילו לחופה לקול מצהלות חברי שבט 'אורות' וחברי המסע לפשיסחא.

"הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל", אמר מיכאל לרבקה בחופה תחת כיפת שמיים שמחים, ביקב פסגות שבהרי בנימין.

כל המשתתפים זכו להתרוממות נפש בלתי נשכחת באותה חתונה, שהחלה במסע לקברי גדולי החסידות במזרח אירופה והסתיימה בחסד ארץ ישראלי מופלא.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]