בשבע מהדורה דיגיטלית

רוקדות לחליל הפמיניסטיות

ההתנפלות הצבועה של הפמיניסטיות על יונתן רזאל לא מפתיעה. רק חבל שהנשים במופע 'צמאה' שכחו שהן לא אמורות לרקוד בפני גברים. דעה

חגית רוזנבאום , י"ט בכסלו תשע"ח

ביקש להישאר נאמן למצפונו ההלכתי. יונתן רזאל
ביקש להישאר נאמן למצפונו ההלכתי. יונתן רזאל
צילום: ישראל ברדוגו

אחרי שישקע האבק שיצרה מהומת יונתן רזאל השבוע, נישאר כנראה עם מסקנה חשובה אחת ביד: הפמיניזם הדתי הולך ומאבד את זה.

המקף המחבר בין הפמיניזם לדת מתגלה יותר ויותר כשקוף, או כפי שאוהבים לקרוא לזה היום – נמצא על הרצף. אם ננקה את כל רעשי הרקע סביב הפרשה, שנופחה היטב בידי מי שהעניין שירת את האג'נדות שלהן, נישאר עם העובדה הבאה: זמר דתי ביקש להישאר נאמן למצפונו ההלכתי, פעל כפי שפעל בלי שמץ הפרעה לקהל שמולו ולרצף המופע. נכון, איזולירבנד על העיניים הוא פחות פוטוגני, אולי אפילו מזוכיסטי משהו. אבל איך נשים שמציגות עצמן כדתיות מרשות לעצמן לתקוף אקט של הקפדה על הלכה, שלא בא על חשבונן בשום צורה?

לו התוקפות היו נשים חילוניות, ניחא. מהן אין ציפייה להבנת הרגישות ההלכתית של רזאל. אבל כשנשים דתיות מגלות אטימות לרצונו של זמר שומר מצוות להקפיד על אורח חייו, וממקדות את הדיון בכבודן ה"מושפל" במקום בגופו של מעשה, נראה שאין מנוס מהמסקנה שהתפיסות המערביות שולטות לחלוטין בהלכי החשיבה של קבוצות הנשים הללו. ההלכה בשבילן היא המלצה במקרה הטוב, וקישוט במקרה הפחות טוב. רזאל היה מוצא את עצמו עם הגב לקיר בכל סיטואציה: הדבקת העיניים במופע מול נשים רוקדות, היא לשיטתן פגיעה אנושה. אבל גם לו היה לוקח צעד אחורה ומסרב להופיע בכלל בפני נשים, קיתונות הביקורת היו ניתכים על ראשו בעוצמה לא פחותה, ומן הסתם הוא היה מקוטלג מיידית כ"מדיר נשים".

אבל את הפמיניסטיות הדתיות אנחנו מכירים לא מאתמול. מה שכאב יותר בכל הסיטואציה ובהתנפלות הצבועה שאחריה, הוא ההשפעה השלילית שזולגת פנימה גם אל חלק ממחנה הנשים היראות והשלמות. בנות שהיו בשורות הראשונות במופע הצדיקו לחלוטין את צעדו של רזאל. הן סיפרו כי מעגלי הרוקדות היו קרובים מאוד לבמה, סמוך לזמר עצמו. המופע המוצלח הביא כנראה להתפרצות השמחה החסידית בקרב קהל הנשים, שבדרך לביטוי ההתעלות הרוחנית שחשו, שכחו לרגע בצד את ההלכה.

זה בחושך, הוא לא רואה, זה מופע לנשים – הכול נכון, ועדיין נשים לא אמורות לרקוד בנוכחות גברים בלי מחיצה הולמת, בוודאי כשהמעגלים כל כך סמוכים לגברים שעל הבמה. בתנאים שנוצרו, אפשר להבין לחלוטין את רזאל – אברך ירא שמיים שנקלע למצב לא נוח מבחינתו. בעדינותו, הוא לא רצה להפסיק את ההופעה וגם לא לגעור ברוקדות או לשלח אותן החוצה. הוא חיפש במהירות את החפץ הראשון שייקרה לידו ויסייע לו להמשיך במופע וגם לשמור על עיניו. לא היה לו את הזמן לחשוב איך יצטלם סרט ההדבקה השחור ברשתות החברתיות. רזאל ביקש לשמור על ההלכה בלי לפגוע באף אחת, והוא האיש הטוב בסיפור. הנשים שהחליטו להניח בצד את גדרי הצניעות, שהן מחויבות להם באותה מידה, הן אלה שכשלו.