צהלות השמחה שנשמעו בירושלים עוד לפני ההצהרות הרשמיות של הנשיא טראמפ נעצרו בקירות הזכוכית של "האקווריום" – הקומה המפורסמת של לשכת ראש ההמשלה. גם שם רצו כנראה לפרוץ בריקוד, אבל המתינו להצהרה עצמה.
כבר בתדרוך הלילי המקדים שנערך לעיתונאים מפי שלושה בכירים בממשל האמריקני שעוסקים כך או אחרת במצב במזרח התיכון, הובהר שהנשיא האמריקני הולך למהלך היסטורי שתכליתו "הבטחתי, קיימתי". גם ההסבר שהם נתנו היה מאוד פרגמטי: יש מצב בשטח, אנחנו לא יכולים להתעלם ממנו, וראוי שגם הפלשתינים יכירו בו. אין פה שינוי של המציאות הקיימת, אלא רק הכרה בה. כל צד במפה הפוליטית יפרש כרצונו את משמעות הדברים, אבל על דבר אחד קשה להתווכח: מדובר בהצהרה היסטורית, וכך גם רואים אותה בירושלים.
עם זאת, עד להעברת השגרירות בפועל והשלכות מעשיות של ההצהרה, הדרך עוד ארוכה. גורם ממשל בכיר אומר ל'בשבע' כי הדרך להקמת השגרירות עוד ארוכה למדי. "זה לא יקרה מחר. מדובר במהלך שאורך זמן. צריך למצוא מקום חדש, להכשיר אותו ולבנות את המבנה המתאים. זה תהליך ארוך. הנשיא לא ינקוב בזמנים, אבל כדי להבהיר מה הציפיות צריך שיהיה ברור שזה עניין של כמה שנים, לא של חודשים, ולמדנו את זה מניסיון העבר".
גם מי שמצייר בדמיונו חלום ורוד שבו מדינות אחרות מתחילות לכל הפחות להצטרף לארצות הברית ביחס לתכנון העברת שגרירויות לירושלים, כדאי שיתעורר ויתפכח. כך למשל בשיחה שערכנו השבוע עם שגריר האיחוד האירופי, הוא אומר ל'בשבע' משפט שאינו משתמע לשתי פנים. "הקשר בין היהודים לירושלים לא ניתן להכחשה. אין מישהו שיכול לשלול את הקשר הזה. עם זאת, השגרירות שלנו היא בתל אביב, כמו כל המדינות האחרות, ושם היא תישאר. אנחנו לא חושבים שצעד משמעותי בנושא ירושלים כרגע יסייע למגעים המדיניים", אומר לנו עמנואל ז'ופרה, השגריר שאומנם חדש יחסית בתפקידו, אבל מכיר את המציאות היטב מתפקידו הקודם כראש מדור פוליטיקה ומסחר בשגרירות האיחוד בישראל.
כשישבנו עם ז'ופרה בתחילת השבוע אירופה התייחסה די באדישות לדיבורים על העברת השגרירות והצהרת ההכרה. אולם מהרגע שבו הובן שם שנשיא ארצות הברית מתכוון לשאת את הנאום, האיחוד, יחד עם חלק ממדינות אירופה, המטירו קיתונות של רותחין על ארצות הברית בכלל, ועל המהלך בפרט.
בממשל האמריקני שומעים, ולפחות למראית עין מתנהגים כאילו הם מתקשים להבין את הביקורת הזאת. בכירים בממשל הסבירו שמדובר בתהליך ארוך שבו היו שותפים גורמים רבים בממשל, ושכללו גם התייעצויות ועדכונים בזירה הבינלאומית. "טראמפ מבין שמדובר בנושא רגיש מאוד, אבל לדבריו כבר אי אפשר להתעלם מהמציאות בשטח, והעולם צריך להבין זאת", אמרו הבכירים.
עולה לנו
להצהרה של טראמפ יהיה מחיר, אין ספק. כמה הוא יהיה גבוה? רק נשיא ארצות הברית יודע. ובכל זאת, רמז ראשון כבר אפשר לראות. אותם בכירים בממשל שאחראים לתדרוך שלפני הנאום אמרו כי "הנשיא טראמפ נשאר מחויב להביא שלום בין ישראל לפלשתינים. לדעתו מדובר בשלום בר השגה והוא מאוד אופטימי באשר לעניין הזה. הוא יסכים גם לפתרון שתי המדינות, אם שני הצדדים יהיו מעוניינים בכך וייתנו את הסכמתם".
העוקץ, אם לא זיהיתם, נמצא במילים "פתרון שתי המדינות" שהוזכר בפה מלא, אולי לראשונה. אם עד כה הביטוי הזה אופסן בהקפאה עמוקה, לפחות כשהצד האמריקני דיבר למיקרופונים, עכשיו המציאות השתנתה. אין ספק שג'ייסון גרינבלט וטראמפ מחוברים יותר לתפיסות ולרעיונות של הצד הישראלי, אבל שובר השוויון הזה בדמות ההצהרה, עלול גם להתגלות כהתחלה של מערבולת שלא בטוח שישראל תכננה ליפול לתוכה.
הממשל מפזר כבר זמן רב רמיזות על תוכנית השלום שלו. היא לא סדורה, ואפילו לא קרובה למוכנות, אבל עצם האזכור של פתרון שתי המדינות צריך להדאיג לא מעט גורמים בירושלים. בסביבתו של טראמפ אומרים לנשיא שההכרה בירושלים והצהרה על תחילת העברת השגרירות היא צעד משמעותי מספיק כדי שהמחיר שלה יהיה הסכמה מוחלטת וברורה של ישראל לפתרון שתי המדינות.
העמדה הרשמית של ראש הממשלה תומכת אומנם בפתרון הזה, אבל בין הרשמי והמעשי הדרך ארוכה מאוד. בירושלים חוששים, ובצדק, שהעברת השגרירות תידחה עוד ועוד למשך כמה שנים - ואז לא ברור אם טראמפ עדיין יהיה בשלטון. הסכמה לשתי מדינות היא צ'ק פתוח שניתן לפדות במזומן בכל רגע. הוראה להתחיל בהליכים להעברת השגרירות תוך חתימה על הצו שדוחה את ההעברה, היא צ'ק דחוי עם הרבה סימני שאלה.
אירופה, אגב, לוחצת מאוד את טראמפ בכיוון הזה. השגריר ז'ופרה אומנם אמר לנו השבוע כי האיחוד משאיר את הבמה לארצות הברית, וטען כי "האיחוד מאמין בפתרון שתי המדינות לשני עמים. זה הפתרון היחיד, ולדעתנו רוב הישראלים מסכימים לפתרון הזה. יש תקשורת מתמדת עם ארצות הברית בנושא. אם ארצות הברית תביא הצעה טובה לשלום אנחנו נתמוך בה. איננו חייבים או רוצים להיות המובילים".
אבל הטיעון הזה נפל ברגע שאירופה כולה התגייסה נגד ההכרה בירושלים. אירופה מאוד רוצה להיות מעורבת בתהליך השלום בין ישראל והפלשתינים. היא מושקעת בו באמצעות מה שנקרא NGO - ארגונים ועמותות ללא כוונת רווח – כן, בדיוק אותן עמותות שמממנות פעילות שאנחנו בישראל מזהים כאנטי-ישראלית, או כפי שמגדיר זאת ז'ופרה, "לכל חברה חשוב שיפעלו בה ארגונים ללא מטרות רווח שיש להם אמירה בנושאים שונים".
עובד במקביל
השבוע, לראשונה זה זמן רב, ריח הקדמת הבחירות שעלה באוויר היה יותר מספין. אולי לא הרבה יותר, אבל יותר. חקירות נתניהו, כבר הבנו, לא יהיו אלה שיערערו את יציבות הקואליציה. גם מריבות פנימיות ראש הממשלה יודע לפתור. אבל בעוד חקירת נתניהו לא מאיימת על שלמות הקואליציה, דווקא זו של יו"ר הקואליציה דוד ביטן נראית משמעותית יותר. לא בגלל החשדות ולא בגלל האיש. גם בסביבת נתניהו מרגישים שמשהו זז אחרי שאחד האנשים הקרובים אליו נחקר פעמיים במהלך השבוע האחרון בעבירות חמורות. נתניהו מסתכל על ההתפתחות הזאת והראש שלו עובד שעות נוספות.
כשמפלגת כולנו מסיירת בנתיב האבות, וכשבבית היהודי שולחים רמזים לאחדות עם האיחוד הלאומי, אין ספק שמריחים כאן בחירות. גם בליכוד, וכתבנו על כך כאן, כבר מתנהל קרב המאסף על מקומו של ביטן, שעוד בכלל לא הלך לשום מקום.
נתניהו אומנם ממשיך את התכנונים כיצד ממשלתו תסיים את כהונתה במלואה, אבל גם חושב ברצינות על תאריכים אפשריים להכרזה על בחירות. התסריטים פועלים במקביל, זה לצד זה. נתניהו אומן בתרחישים מסוג זה. גורם פוליטי טוען כי אחת הסברות היא שראש הממשלה יכריז על הקדמת הבחירות אחרי חגיגות ה‑70 למדינה, במהלך חודש אייר. אחרים חושבים שגם העיתוי הנוכחי, אחרי הצהרה משמעותית אמריקנית, יכול לשחק לטובתו.
האמת היא שראש הממשלה מכוון קודם כול לאפשרות של השלמת הקדנציה. בשבועות הקרובים הוא יעבוד קשה בכל המישורים כדי לנסות ולהביא לאישור תקציב 2019. ועדיין, גם אישור התקציב לא יבטיח לאיש שהממשלה תוציא את ימיה. ראש הממשלה מתכוון לשחק בכל הקלפים ובכל המגרשים בו זמנית, כדי לשמור על כוח ההרתעה.
הוא מתבסס על כך שאף מפלגה שחברה בקואליציה, אולי זולת הבית היהודי, אינה מעוניינת בבחירות. מהלך של נתניהו ברגע מסוים שייראה לו מתאים, עלול לטרוף את כל הקלפים ולהותיר לא מעט מפלגות במצב בעייתי. במערכת הפוליטית יש מי שמעריכים שלשם נתניהו מכוון.
למצוא פתרון אמיתי
לא צריך להיות מאוד מופתעים, אבל דווקא הציונות הדתית היא זו שהרימה את דגל המאבק במשחקי הכדורגל בשבת. סיעת הבית היהודי חלוקה בסוגיה, אבל השר אורי אריאל וחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' פעילים מאוד בנושא.
השר אריאל זעם לאחר שנודע לו שנתניהו מתכוון להיפגש עם נציגי המפלגות החרדיות, במטרה למצוא סיכום שיאפשר את המשך קיום המשחקים בשבת. בתגובה הוא שלח במהלך השבוע מכתב לראש הממשלה, ובו דרש שלא לאפשר את משחקי הכדורגל הרשמיים בשבת. הדרישה של אריאל מנתניהו היא לצרף נציג מסיעות הבית היהודי והאיחוד הלאומי לישיבות בנושא, כדי שלא יבוצע מחטף בעניין. בקשתו של אריאל מגובה גם בהסכמים קואליציוניים לפיהם לכל סיעה בקואליציה יש זכות להביע את עמדתה, ובשעת הצורך להטיל וטו, בנושאים של דת ומדינה וסטטוס קוו.
"המפלגות החרדיות לא משתפות איתנו פעולה למרות שביקשנו מהן", אומר לנו אריאל. "לדעתי, זאת טעות חמורה ביותר שפוגעת במאבק באופן מיידי וישיר. כל המאבק בשלוש המערכות שלנו בשבת נסוג לאחור. בכדורגל מדובר על כך שוועדת שרים תאפשר באופן אקטיבי את המשחקים בשבת, מה שלא היה עד היום. זה אומנם נעשה שלא כדין, אבל העלימו עין. עכשיו רוצים לתת לזה הכרה ממשלתית.
"גם בנושא הרכבת הדבר המרכזי שקרה הוא שליצמן כבר לא שר. אולי יש צמצום מזערי בעבודות הרכבת, אבל הוא קטן מאוד. בנושא המרכולים אנחנו הולכים לתת אישור לתל אביב ובשאר הארץ לומר שזה כפוף לשר הפנים. אבל אם עיר אחרת תלך לבג"ץ, הוא כנראה שוב יפסוק אחרת גם אם זה יהיה מנוגד לעמדת השר, בלי לדבר מה יקרה אם שר אחר יכהן במשרד הפנים", מוסיף אריאל בשיחה איתנו.
לאריאל גם יש הצעה משלו: "המפלגות החרדיות צריכות להבין שצריך ללכת לפתרון אמיתי ולא לכל מיני סידורים ותרגילים. הפתרון הוא שימי ראשון יוכרו כימי מנוחה, ואז כל אחד יוכל לעשות מה שהוא רוצה בימי ראשון, ובשבת יהיה סגור. זה ייתן פתרון יסודי לכל העניין".
אריאל מודע לכך שהפתרון שלו ישים רק באופן הדרגתי. "לא יהיה פתרון של זבנג וגמרנו. אנחנו פועלים כדי שיחוקק החוק שבתחילה יטפל בחמישה ימי ראשון בשנה, ולאט לאט נוסיף עד שנגיע לכל השנה. אבל חשוב שבמקום להתעסק בטפל - נתעסק בעיקר ונמצא פתרון אמיתי לשבת".
לא ברור מדוע המפלגות החרדיות אינן ששות לשתף את אריאל בתוכניות שלהן, אבל לפי המציאות המתוארת בשטח, נכון לעכשיו, הכדורגל בשבת אינו מעניין אותן. השר מנתח את המצב בצורה מדויקת. אכן מוזר שדווקא מפלגות ששמירת השבת היא בבת עינם מתעקשות על מרכולים, אבל חילול שבת של אלפים במגרשי הכדורגל מעסיק אותן פחות.
לתגובות: [email protected]