לא לשכוח את הנעדר הנוסף ברצועת עזה

מידע שנחשף באחרונה יכול לשפוך אור על מקום קבורתו של חלל צה"ל משנת 48' ברצועת עזה – סיפורו של שמואל ערבה ז"ל שנפל בקרב ונעדר.

שמעון כהן , כ"ד בכסלו תשע"ח

קיבוץ הרואי. כפר דרום (1946)
קיבוץ הרואי. כפר דרום (1946)
צילום: זולטן קלוגר. לע"מ



טוען....

היום (שלישי) יתקיים בכנסת כנס מיוחד של השדולה להשבת החללים והשבויים מידי חמאס ברצועת עזה. באירוע צפויים להשתתף תלמידי מכינות תחת הכותרת הערכית של הערבות ההדדית.

לבאי הכנס רוצה ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי להזכיר עוד חלל צה"ל שמצוי ברצועת עזה, עוד משנת 48' ולטעמו לא ניתן לשכוח ולהשכיח. ביומן ערוץ 7 שוחחנו על שמואל ערבה ז"ל.

יצחקי פותח בדברי שבח לעבודתה של השדולה ומציין כי היא "עושה מלאכת קודש ואני מאוד מקווה שהיא תשיב את הדר גולדין ואורון שאול".

באשר לפרשה שאותה הוא מבקש להזכיר, מספר יצחקי: "מדובר בקרב על שיירת כפר דרום ב-1948. ביום שישי ה' באייר תש"ח, יום הקמת המדינה, יצאה שיירת תגבורת מהגדוד השני של הפלמ"ח לכפר דרום הנצור. זו הייתה שיירה ובה כשישים לוחמים ונהגים עם שמונה משאיות אספקה ותחמושת בליווי של חמישה משוריינים. השיירה התקדמה יפה מאוד והגיעה למרחק קילומטר מכפר דרום. כשהיא הגיעה לואדי סאלאקה, ערוץ של נחל הבשור שנמצא ליד הקיבוץ, היא הותקפה על ידי גדוד של האחים המוסלמים שתקפו את כפר דרום יומיים קודם לכן".

"היו שם מאות מלוחמי האחים המוסלמים עם שריוניות, מרגמות ותותחים. הם פתחו באש מרגמות על השיירה שנתקעה ואז הגיעו מאות לוחמים, גם בדואים משבט ערב נוסיראת. המכוניות נתקעו בחול ורק אחת הגיעה לקיבוץ. שאר השריוניות והמשאיות ננטשו. שישים לוחמים הצליחו להגיע רובם ברגל, רבע מהם היו פצועים. אחד מהם, דן כץ מקיבוץ מזרע, פצוע אנוש ונפטר ועוד 14 פצועים בדרגות שונות".

למחרת, מספר יצחקי, תקף הצבא המצרי את כפר דרום שהדף אותו בקרב גבורה.

בתום המתקפה על השיירה "התברר במפקד שאחד חסר, שמואל ערבה. חיפשו אותו תקופה ארוכה ולא מצאו. גם אחרי המלחמה כשהלכו לחלץ תשעה חללים בכפר דרום בחסות האו"ם לא מצאו אותו ביניהם. יחידת 'איתן' חיפשה אותו תקופה מסוימת בתחילת שנות האלפיים".

"בשיא המאבק על גוש קטיף קיבלתי מידע מערבי מבוגר משבט ערב נוסיראת שליד גוש קטיף. הוא סיפר לי שהוא היה בקרב הזה יחד עם החמולה שלו. לאחר הקרב הם קברו את עשרים החללים המצריים באתר מסודר בשטח החקלאי שבין דיר אל באלאח לכפר דרום. הוא סיפר לי שהיה שם דבר שצד את ליבו כי היה מוזר. כל החללים היו נראים מצרים. אחד היה מוזר. התספורת שלו הייתה שונה, ובנוסף הוא היה היחיד שלבש תחתונים וגופיה. בתקופה הזו הערבים לא לבשו תחתונים וגופיות, לא במצרים ולא ברצועת עזה. ואז, כך מספר לי אותו ערבי זקן, אמרתי לעצמי שאקבור אותו בפינה הקיצונית של השורה, וכך היה. מסתבר שזה שמואל ערבה", סבור יצחקי.

לדבריו כעת ניתן לשים את האצבע במדויק על המקום בו נקברו אותם חללים ולאתר בכך את מקום קבורתו של ערבה. "אם אותו אדם עוד בחיים אין בעיה לדרוש מהחמאס להוציא את גופתו של שמואל ולהחזיר אותו לארץ, לעשות אתו חסד ולהביא אותו לקבר ישראל. זו ההזדמנות האחרונה לעשות צדק עם הגיבור הזה שנשאר לחפות על הנסיגה בשטח. זו הזדמנות ואם תהיה עסקה חייבים לדרוש זאת מהחמאס".

על משפחתו של שמואל ערבה מספר יצחקי: "מדובר באנשים צנועים. ההורים כבר לא בחיים. רק כמה מהאחים איתנו. הייתי בקשר עם החוקרים של יחידת 'איתן' והם מודעים לפרטים. אני מקווה שגם הם ילחצו לסגור את הפרשה הזו".

שמואל ערבה ז"ל
צילום: ארכיון. אריה יצחקי

על שמואל ערבה עצמו הוא מספר: "שמואל נולד בתרצ"ב בתימן בכפר הייב כבכור במשפחתו. המשפחה עלתה לארץ ב-38 בזמן המרד הגדול והתיישבה בשכונת נחליאל בחדרה ולאחר מכן המשפחה הצטרפה לגרעין הכשרה שנקרא 'גאולי תימן' והקימו את הישוב 'גאולי תימן'. מדובר בבחור יוצא מהכלל. למד ועזר להוריו, עבד כחקלאי, התאמן בנשק ועם תחילת מלחמת העצמאות ללא ידיעת הוריו וכשהוא בן 17 הצטרף לגדוד השני של הפלמ"ח., עשה טירונות ברוחמה בנגב והשתתף בהרבה פעולות קרביות".

באשר לעצם סיפורו של הקשיש הערבי מספר יצחקי על ימי ההתיישבות היהודית ברצועת עזה עד העקירה משם: "היו לנו קשרים מצוינים עם חלק מהאוכלוסייה. לא כולם ברצועת עזה היו אנשי חמאס ומחבלים. היה לנו קשר טוב מאוד עם כמה מהשכנים. כמה מהמשפחות מדיר אל באלאח היו משתפות אותנו בשמחות שלהם ונוצרו קשרים וכך הגיע המידע הזה. הוא כנראה הרגיש צורך פנימי שהבחור יגיע לקבר ישראל".