"יש כעס גדול - הרחוב רוצה לראות כוח"

במבט ראשוני נראה שהקריאות של חמאס למהומות בעקבות הכרזת טראמפ לא הניבה סערה של ממש. האם אכן זו המציאות בשטח?

שמעון כהן , כ"ה בכסלו תשע"ח

גם (או בעיקר) הח"כים הערבים זועמים
גם (או בעיקר) הח"כים הערבים זועמים
צילום: תומר נאוברג. פלאש 90



טוען....

שבוע אחרי הצהרת טראמפ על ההכרה בירושלים כבירת ישראל ונראה שהרחוב הפלשתיני לא נענה לניסיונות ההנהגה להלהיט את הרוחות. בשיחה עם יומן ערוץ 7 מסרב פרופ' משה מעוז, איש מכון טרומן של האוניברסיטה העברית, לקבל את החזות הרגועה לכאורה של הרחוב הפלשתיני.

"קשה מאוד לומר, כי מה אנחנו מצפים? מבחינתם נכון שאין התקוממות כללית כמו שהחמאס קרא לעשות, אבל בהחלט יש הפגנות חמורות בערים שונות וגם ברצועת עזה. נהרגו כמה ונפצעו כמה מאות. יש כעס גדול שמכוון גם כלפי טראמפ וגם כלפי אבו מאזן שלטעמם לא עושה מספיק לטעמם. הוא משתמש בשיטות דיפלומטיות והם רוצים לראות שימוש בכוח ופעולה נמרצת".

"זה נכון גם לעולם הערבי. יש הפגנות עצומות גם במקומות כמו מלזיה ואינדונזיה ובוודאי בטורקיה שבה כנס המדינות האיסלאמיות, במרוקו וירדן, מדינות עם הסכמים עם ישראל או כאלה שהן ידידותיות לישראל. יש כאן מחאה קשה. לא לחינם 57 מדינות איסלאמיות מתכנסות לצורך זה. יתכן ולא ייעשה הרבה בעקבות זאת. המנהיגות מתחשבת בלחצים ובאינטרסים ובעוצמתה של ישראל וההשפעה של ארה"ב".

פרופ' מעוז מוסיף ומציין עוד כי "אפילו פוטין דיבר על כך דברים קשים בביקור שלו במצרים, הוא יחד עם סיסי בעל הברית של ישראל. כלומר התמונה לא מלבבת".

עוד אומר מעוז, "הנושא של ירושלים המזרחית, אל קודס, וחארם א-שריף זה נושא שהוא מאוד רגשי עבורם. לנו זה מאוד חשוב וגם למוסלמים עד כדי כך שרוחאני אמר שירושלים היא המקום הראשון בגלל הקריטיות של המצב ולא מקום שלישי אחרי מכה ומדינה. מהבחינה הזו טראמפ נתן סימן מעודד מבחינת המוסלמים גם אם הוא לא מספיק מבחינתם, כשהוא הזכיר את אלאקצה וחארם אשריף למוסלמים והכותל ליהודים. זה מה שהם היו רוצים, אבל מבחינתם זה לא מספיק. הם רוצים לראות את מזרח ירושלים כבירה. זו בעיה שהולכת ומחריפה ולא מתמתנת".

באשר למפגש ארגון המדינות האסלאמיות שמתכנס באיסטנבול, אומר פרופ' מעוז, "זו לא פעם ראשונה שהם מתכנסים ורוב ההחלטות שלהם הן בכיוון של ירושלים, אם כי הם גם מכירים בחשיבות ירושלים ליהדות, לא בהר הבית אבל הכותל המערבי, על זה גם הפלשתינים מוכנים כיבכול לוותר ליהודים".

על ההסכמה המוסלמית לראות בכותל המערבי כאתר יהודי אומר מעוז כי מדובר ב"חילוקי דעות. יש המכחישים כל קשר יהודי להר הבית והכותל, אבל יש, והדבר מופיע בכתובים, ששם אכן טמון מקדש שלמה, אבל הם לא מוכנים לבניין בית המקדש. במשך מאות שנים, בעיקר בתקופת השלטון העותמאני, נתנו ליהודים להתפלל בכותל אבל לא בהר הבית. הם טוענים שהסטטוס קוו השתנה ואחד הנימוקים שהם מעלים הוא שגם הרבנות הראשית אוסרת עלייה להר, כך שגם אם יש שם מקדש שלמה אסור לשנות את הסטטוס קוו, והטענה הזו לא הולכת ונחלשת".

בהיבט האירופי מציין מעוז כי "עד היום רק שתי מדינות, צ'כיה והפיליפינים, דיברו על כך שיעבירו את השגרירות לירושלים. עד היום לצערנו אף מדינה בעולם, חוץ מארה"ב כעת, לא הכירה אפילו בירושלים המערבית כבירת ישראל. בשביל ישראל זה מאוד חשוב, אבל הם אומרים שיעבירו בתנאי שגם עניין מזרח ירושלים ייפתר. העניין נותר מורכב מאוד".

על הצפי סביב מפגש נציגי המדינות המוסלמיות אומר מעוז כי מדובר בדרך כלל בהצהרות. "אין לזה שום אספקט מעשי. אין להם שיניים או צעדים מעשיים. הם יכולים רק להרגיע או להלהיב. בדרך כלל בישיבות כאלה המכנה השותף הוא הנמוך ביותר, כלומר הקיצוני ביותר. הדבר אולי המעודד שם – תלוי בנקודת המבט – זו הנכונות להכיר בזיקה היהודית למקום".