בעולם העסקי והפוליטי ריכוזיות היא תופעה שאינה מבורכת. כשיש ריכוזיות אין תחרות; הדמוקרטיה נפגעת; המונופול בועט; החזק שולט; האזרחים הקטנים הם הנפגעים הישירים.
בעולם הרוח אפשר להתווכח על כדאיותה של הריכוזיות. פסקי הלכה מגוונים ומחלוקות מהותיות על דרך עבודת ה', תמיד היו ויהיו בעם ישראל לאורך הדורות, בכל הקהילות, הפלגים והחסידיות.
במרוצת השנים הם אף הובילו לפריחת עולם התורה תוך הטבעת המושג 'נהרא נהרא ופשטיה'. קרי: יש לכבד כל דרך עם ההיגיון הרוחני הצרוף שלה.
עם זאת, ההיררכיה הקיימת בתוככי כל פלג וחצר במגזר היא חלק בלתי נפרד מהנוף החרדי הכללי. למרות שדרת רבנים וראשי ישיבות הקיימת בכל חסידות וחצר ליטאית או ספרדית בנגזר, בראש סולם ההנהגה תמיד נראה את המנהיג הרוחני והכל הולכים לאורו.
וככל שגדל כוחו של המנהיג כך גדלה השפעתו על שומעי לקחו. המילה האחרונה בכל סוגיה גדולה כקטנה בנושאים העומדים על סדר היום תמיד שמורה לאדם אחד וכולם מתיישרים איתו. כך בציבור החסידי, כך היה בציבור הספרדי ואף בקרב הליטאים.
את הדבר הראשון חווה הציבור הספרדי עם פטירתו של מנהיג ש"ס המיתולוגי הרב עובדיה יוסף זצ"ל. במשך עשרות שנים הוא הרעיף אהבה על הציבור החרדי, הדתי והמסורתי וזכה להתעצמות אדירה במישור הציבורי. אחד אחרי השני הוא שאב אותם תחת כנפי תנועתו שלימים הפכה לפוליטית בדמותה של תנועת ש"ס.
הציבור המסורתי ראה בו אב רוחני שעל פי יישק כל דבר. משפחות רבות בישראל הקשיבו לעצותיו, קראו את ספריו, האזינו לתורתו מידי סוף שבוע ועיצבו את חייהם.
לאחר פטירתו נעלם הקסם. הכתרתו של הרב שלום כהן לממשיך דרכו לא הצליחה למגנט את הציבור המסורתי בישראל. רבים מהם מקשיבים לאמירותיו של בנו הרב הראשי הרב יצחק יוסף. אולם הכריזמה המנהיגותית נעלמה.
הביטוי בשטח לא איחר מלבוא: צלילתה של ש"ס בסקרים נזקפת במידה רבה להיותה של ש"ס נטולת מנהיג כריזמטי בדמותו של הרב עובדיה.
השבר המנהיגותי פוקד כיום את הציבור הליטאי. כבר לאחר פטירת המנהיג המיתולוגי של 'דגל התורה', הרב אליעזר מן שך, היה ברור כי מה שהיה כבר לא יהיה. הרב יוסף שלום אלישיב הצליח להחזיק אותם כמקשה אחת תחת מטריית הנהגתו.
לאחר פטירתו, כשהבכורה הוענקה לרב שטיינמן המנוח שנחשב לפרגמטי יותר, פוצל הציבור הליטאי וחלק ממנו נדד לירושלים תחת הנהגתו של הרב אוירבאך. כך נולד 'הפלג הירושלמי'.
עם פטירתו של הרב שטיינמן סומן הרב גרשון אדלשטיין כממשיך דרכו בהנהגה. אך לכל ברור כי אי אפשר יהיה לדלג על ביתו של הרב חיים קנייבסקי שנחשב לגדול בתורה וההערצה אליו חוצה קהלים וחצרות. בענייני רוח, גם לא ניתן יהיה לדלג על מעונו של הרב משה הלל הירש ראש ישיבת סלבודקה וחבר מועצת גדולי התורה.
וזה עוד לפני 'הפלג הירושלמי' שעוקב בשבע עיניים אחר התהוותה של ההנהגה הליטאית המשולשת בבני ברק.
היעדר מנהיג עליון אחד צפוי להעמיק עוד יותר את ההטרוגניות הגדולה הקיימת כבר כיום במגזר החרדי. ההשפעה מלמעלה בכל דבר ועניין כבר אינה כשהיתה. מחוץ למגזר מברכים על התהליך ורואים בו משום צעד לישראליות מואצת. במגזר יש הרואים בזה משום 'ירידת הדורות'. כך או כך, סוף עידן כבר כאן.