"נפעל לאשרר 8,000 דונם בגוש עציון"

לקראת טקס השלמת הרישום בטאבו של קרקעות כפר עציון שנרכשו בידי הקק"ל לפני 100 שנה מספר אחד ממובילי המהלך על היעד הבא.

שמעון כהן , א' בטבת תשע"ח

רק ההתחלה. אדמות כפר עציון
רק ההתחלה. אדמות כפר עציון
צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

ההתחלה. קרניאל

במעמד שרים ואישי ציבור יתקיים מחר (רביעי) בגוש עציון טקס השלמת רישום בטאבו של הקרקעות שנרכשו לפני מאה שנה על ידי הקרן הקיימת לישראל.

לקראת האירוע שוחחנו עם שמעון קרניאל, שאביו שלום קרניאל ז"ל, נפל לפני 70 שנה, ביום כ"ח בכסליו תש"ח, אז היה אחרון הלוחמים בשיירת העשרה שעשתה את דרכה לכפר עציון, לחם עד שאזלה התחמושת ואז נהרג בידי לוחמי המארב הערבי.

קרניאל שהיה בן קצת פחות משנה בימי הקרבות ההם מספר על תחושת ההמשכיות שליוותה אותו ואת חבריו לאורך השנים: "בני כפר עציון, שעזבנו את מקום מיד עם פרוץ הקרבות עם האימהות לירושלים וגדלנו יחד כמה שנים, נשאנו איתנו את כל מורשת כפר עציון גם בשנים שלאחר מכן עם הזיכרונות האישיים והמשפחתיים ועם הזיכרון הקולקטיבי של כפר עציון עד שהתפזרנו במשך השנים, ולאחר מכאן, אחרי 19 שנים, חזרנו כדי להקים מחדש את כפר עציון".

קרניאל הוא אחד מראשוני הבנים החוזרים לכפר עציון באלול תשכ"ז והוא ממסיך ומספר על תחושת ההמשכיות עם החזרה לאדמות הכפר: "התחושה היא תחושה של המשך השרשרת, חוליה שניתקה למשך 19 שנה, אבל בראש ובלב כל הזמן הינו בכפר עציון, וכשחזרנו הרגשנו ממשיכים את מעשי אבותינו".

על המראות שקידמו את פניהם בימי החזרה הוא מספר: "כפר עציון של אז נחרב כמעט לחלוטין, לא נשאר כמעט זכר מהבתים והמטעים שמסביב, ישוב שהיה פורח ומשגשג. מצאנו חורבות והרים חשופים. הקמנו את המחנה, הקמנו בתים, נטענו מטעים והתחלנו הכול מחדש".

על היחסים עם הכפרים השכנים, הכפרים שלחוזרי כפר עציון ידוע שמהם הגיעו הפורעים והרוצחים, הוא מספר: "התחנכנו על זה שהשכנים מסביב, שהיו בשלבים מסוימים של הכפר ביחסים טובים עם ההורים, נטלו חלק בכיבוש המקום ובהריסת המקום. כשחזרנו ניסינו ליצר יחסים טובים עם השכנים, ואכן בשנים הראשונות היו לנו יחסים טובים-קורקטיים עם השכנים. הייתי בקשר עם כמה מוכתרים בכפרים מסביב בעזרתו של דוד בן דוד, המוכתר של כפר עציון, שהכניס אותי לענייני המוכתרים והקשר עם השכנים. התחילה היו יחסים טובים ואני מניח שזה נבע מרתיעה של השכנים. במשך השנים השכנים בכפרים מסביב הפכו להיות מוסתים על ידי גורמים חיצוניים".

על המצב כיום הוא מציין: "אנחנו ביחסים טובים עם האנשים גם היום, ישנם יחסי מסחר ועבודה, אבל יש גורמים מוסתים שמשבשים את האווירה וכך אנחנו שומעים על אירועים לא נעימים אבל אנחנו לומדים לחיות עם זה".

ומה באשר לדור הצעיר? האם הצליחו הוותיקים להנחיל את ערכי ההמשכיות לדור זה? "בהחלט הצלחנו. זו הייתה משימה להנחיל את המורשת הלאה ולהמשיך את השרשרת הזו. רבים מהבנים שלנו נשארים במקום, אם לא בכפר עציון אז בישובים שמסביב. הצלחנו להנחיל את מורשת גוש עציון בקרב הנוער. יש לנו בית ספר שדה שעוסק בהנחלת מורשת האבות הקדומים והאבות הקרובים יותר".

על האירוע הצפוי מחר, אירוע השלמת הרישום של רכישת הקק"ל את קרקעות כפר עציון, נשאל קרניאל אם אינו חש אכזבה שהדבר התרחש רק חמישים שנה לאחר החזרה לאדמות המקום. "זה לא מאכזב. זה היה קשה. עבדנו על זה שנים רבות כדי שהקרקעות האלו, שניקנו על ידי הקק"ל באמצעות חברת הבת 'הימנותא', יוכרו. הייתה בעיה של רישום. כשעם ישראל לא היה כאן לא הכול נרשם כראוי והליכים לא הסתיימו. התקשקשנו עם העניין הזה מעל עשרים שנה בניסיון לרשום את הקרקעות על שם הקק"ל ומדינת ישראל כאדמות מדינה.

זה לא היה פשוט כי גורמים משפטים ובינלאומיים עיכבו את העניין הזה, אבל עם כל האכזבה שהייתה הצלחנו לרשום, בינתיים רק חלק, את המשבצת של כפר עציון, אבל בגוש עציון יש למעלה מ-8000 דונם שנרכשו על ידי יהודים במרוצת השנים ואנחנו עמלים לרשום אותם על ידי רשם הקרקעות בטאבו. מדובר על קרקעות מאזור מעבר הל"ה במערב ועד הכביש שמוביל מירושלים לחברון, משבצת ענקית של קרקעות שנקנו בזמנו על ידי המוסדות ואנחנו עמלים שיירשמו גם הם".