לזכותה של ח"כ מועלם-רפאלי

התנגדותה של ח"כ מועלם-רפאלי לביטול חזקת הגיל הרך אכן משקפת גישה יהודית ומשפחתית – בתנאי שתלך איתה עד הסוף. דעה.

גיל רונן , א' בטבת תשע"ח

להופיע גם שם. מועלם רפאלי
להופיע גם שם. מועלם רפאלי
צילום: הדס פרוש. פלאש 90

ח"כ שולי מועלם-רפאלי ספגה במדורנו זה לא מעט ביקורת, על רקע תמיכתה ביוזמות פמיניסטיות שונות. היא בהחלט אינה אהודה בקרב רבים מפעילי האבות הגרושים, שמדור זה מעניק להם במה לא פעם.

מדוע כל כך לא אוהבים אותה? דברי התשובה שלי יכללו סניגוריה מסוימת על ח"כ מועלם-רפאלי, והם עלולים לסבך אותי עם חלק מהפעילים הללו, אך בשם אמירת האמת, אסתכן בזעמם.

ח"כ מועלם-רפאלי ידועה כמתנגדת חריפה לביטול או תיקון של הסעיף בחוק הכשרות והאפוטרופסות הקרוי "חזקת הגיל הרך", אשר קובע כי בהיעדר נסיבות מיוחדות, ילדי גירושין עד גיל שש יהיו במשמורתה של האמא. היא לא לבד בעמדתה זו, בעולם הדתי. גם ח"כ מוטי יוגב תמך עד כה בעמדתה, ודייני בית הדין הגדול קבעו באחרונה כי הסעיף המעניק לאימהות משמורת על ילדים קטנים "תואם את מה שנקבע בהלכה ובשולחן ערוך" ואין לשנותו.

מבחינה פוליטית, הקול הדומיננטי בקרב האבות הגרושים לאורך השנים הוא קול שדורש את ביטול חזקת הרך מתוך עמדה ליברלית הדוגלת בערך השוויון. עמדה זו אכן מנוגדת לתפיסה של היהדות, שאינה מאמינה בשוויון במובן הפשוט בין גבר ואישה, אלא מדגישה את השוני ואת הבדלי התפקידים המשלימים של האיש והאישה.

היהדות אנטי-גברית?

מתוך שוני התפקידים גוזרת היהדות שורה של זכויות וחובות שונות לשני המינים, הן בנישואין והן בגירושין. חזקת הגיל הרך היא שילוב בין זכות לחובה שניתנת/מוטלת על האימהות, בגלל שהיהדות רואה באמא את מי שתפקידה לטפל בתינוקות.

מתנגדי החזקה בקרב הגברים הגרושים הליברליים טוענים שמדובר בתקנה דתית חשוכה. ח"כ מועלם הופכת למטרה העיקרית של תיעובם, משום שהתנגדותה לביטול החזקה נתפסת על ידם בתור המכשול העיקרי למהלך, וככפייה דתית. הגרושים הללו משוכנעים שהדת היהודית היא אנטי-גברית, משום שהיא מעניקה לאמהות יתרון מכריע במאבק המשמורת בגירושים ומטילה את נטל המזונות על הגבר.

כותב שורות אלה חלוק על הפעילים הללו משום שכל מי שמכיר מעט את היהדות יודע שהגברים נחשבים בה למנהיגי המשפחה והחברה. מרבית מהלכי התנועה הפמיניסטית הרי נעשים תוך התנגדות עזה לדת וחתירה תחתיה. הפמיניסטיות רואות בדת, ובמרבית הרבנים האורתודוקסיים, אויב מר.

איך קרה, אפוא, שהיהדות מזוהה דווקא ע"י הגברים כאוייבת? זה קרה כי היהדות היא הוגנת. יש בה כאמור זכויות וחובות, המאזנות בין תפקידיהם וכוחם היחסי של הגברים והנשים. ואולם, הפמיניסטיות החליטו לבודד מתוך מכלול חוקי היהדות רק את החוקים שנוחים להן, במגמה הכללית שלהן לעודד גירושין ומדון, בדרך ל"ריסוק הפטריארכיה".

כך קרה שהפמיניסטיות של מרצ מגוננות על חזקת הגיל הרך והמזונות כאילו היו דתיות חסודות המאמינות שמקומה של האישה בבית, בגידול הילדים הקטנים.

חזקה שהוצאה מהקשרה

אי אפשר היה לבוא בטענות לח"כ מועלם-רפאלי, אם היתה נלחמת נגד ביטול חזקת הגיל הרך – אך במקביל נאבקת על יתר מרכיבי התפיסה היהודית לגבי המשפחה.

תפיסתו של הרמב"ם והפוסקים המובילים האחרים לגבי החזקה ידועה: אמנם, בנות ובנים יהיו אצל אמם עד גיל שש – אך מגיל שש, יכול האב לדרוש את הבנים הזכרים אליו, ולסרב לשלם את מזונותיהם אם יישארו בכל זאת אצל אמם. זאת, משום שבנים צריכים להתחנך בדרכיהם של אבותיהם. האם ח"כ מועלם-רפאלי מוכנה לתמוך גם בתיקון מעין זה לחוק הקיים?

היהדות מטילה את נטל המזונות על האב המתגרש אבל היא גם מעניקה לו יתרון ברור בחלוקת הרכוש. היא מעניקה ירושה לבנים, ובדרך כלל לא מעניקה אותה לבנות. כל זאת, משום שהגבר הוא בתפקיד המפרנס. האם ח"כ מועלם-רפאלי תעשה משהו בכדי לשפר את מצבם הכלכלי של האבות המתגרשים, ולהתחשב במעמדם כמפרנסים? האם היא מוכנה לשים סוף למצב בו ניתן להשית על אב גרוש מזונות בגובה 50% או 100% מהכנסותיו, ולכלוא אותו כי אינו עומד בנטל, גם כאשר אשתו מרוויחה יותר ממנו?

ככלל, היהדות היא דת פרו-משפחתית שאינה אוהבת את הגירושים, ורואה בהם מעין ניתוח מסוכן שיש לנקוט רק אם כלו כל הקיצין. האם ח"כ מועלם-רפאלי מוכנה לפעול באמת ובתמים נגד החוקים והתקנות שמקלים היום על השלכתו של אב מסור מביתו, באמצעות תלונות שקריות, ומעודדים בכך נשים להתגרש, מתוך אמונה כי יוכלו "לחסל" את אבי ילדיהם באמצעות נשק זה?

לו הרמב"ם קם לתחיה

אם ניתן ללמוד משהו מסיפורם של יוסף, אחיו ואביהם, כפי שהוא מסופר בפרשות של השבועות האחרונים, הרי זה שהיהדות מקדשת ומעריכה את אהבתם של אבות לבניהם (ובנותיהם). האם ח"כ מועלם-רפאלי מוכנה לנקוט עמדה נגד משטר מרכזי הקשר שהונהג בישראל, המשמש לניתוק אבות מילדיהם?

פעולה של ח"כ מועלם-רפאלי בכיוונים שהזכרנו תזכה אותה בהערכה רבה במדור זה – ובסופו של דבר, גם בקרב כלל האבות הגרושים. היא תיתפס כמי שהולכת עד הסוף עם היהדות שלה – ולא כמי שהפמיניסטיות משתמשות בה כעלה תאנה דתי, רק בנושאים שבהם נוח להן להשתמש בה. בפעולה זו יהיה גם אלמנט של קידוש השם, משום שהיא תראה לציבור הרחב שהיהדות אינה אנטי-גברית, כפי שאינה אנטי-נשית.

ראוי שגם דייני בית הדין הגדול ייקחו בחשבון את ההקשר הרחב לפסיקותיהם והמלצותיהם. אנחנו חיים בחברה פמיניסטית מאוד, ולא בחברה שמתנהלת על פי דינה ורוחה של התורה. חברה זו כופה עלינו שוויון מדומה בין המינים. מי כמו הדיינים יודע זאת? אין דבר הגורם הנאה לשופטות בג"צ ולח"כיות הפמיניסטיות, כמו קיצוץ סמכויות הדיינים וכל מיני התעמרות בהם. הדיינים רשאים בהחלט להתנגד למגמת השוויון, אבל לא הגיוני שהם יעשו זאת רק בנושאים שבהם השוויון פועל לרעת גברים.

אם, לעומת זאת, חברי כנסת דתיים ורבנים נלחמים על קיומם המדוייק של כללי הלכה בני 800 שנה, רק כשהם יכולים לשמש ככלי נשק נשי נוסף בתרבות הגירושין של ימינו, הרי שהם מחללים את שם ה' ולא מקדשים אותו.

אני משוכנע באלף אחוזי השיכנוע שלו הרמב"ם היה קם מחר לתחיה, היה דורש מהחכ"ים ומהדיינים לייצג את היהדות על כל פניה, ולחדול מכל שיתוף פעולה עם הפמיניסטיות הרדיקליות. נדמה לי שגם ח"כ מועלם יודעת זאת.

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.