בשבע מהדורה דיגיטלית

ציור מרהיב של הכאב-ביקורת ספר

ארי פולמן ודוד פולונסקי יצרו ספר קומיקס שמעביר את האותנטיות של קורבן השואה הכי מפורסם באופן שמתאים גם לילדים

עפרה לקס , ג' בטבת תשע"ח

משמר גם את ההומור והציניות. אנה פרנק - היומן הגרפי
משמר גם את ההומור והציניות. אנה פרנק - היומן הגרפי
מאת: ארי פולמן ודוד פולונסקי

אנה פרנק, כך כתב ההיסטוריון פרופ' אלווין רוזנפלד, היא האייקון השני בחשיבותו מכל סמלי מלחמת העולם השנייה.

ראשון לה הוא רק היטלר. נדמה כי כל איש ואישה, כל ילד וילדה על פני הגלובוס ששמעו על מלחמת העולם השנייה, יודעים משהו גם על הנערה הזאת. היומן של אנה, שהסתתרה עם בני משפחתה בבית באמסטרדם, יצא לאור ב‑75 שפות ונמכרו ממנו יותר מ‑33 מיליון עותקים. הוא עובד לסרטים ומחזות ואפילו לסדרת אנימציה.

לפני שלוש שנים פנתה קרן אנה פרנק לבמאי ארי פולמן ולמאייר דוד פולונסקי. אנשי הקרן ביקשו מהם לכתוב רומן גרפי בעקבות היומן. השניים לא נענו מיד לאתגר, היו להם לא מעט התלבטויות. "לו רצינו לתרגם את הטקסט כולו לרומן גרפי בלי להחסיר מילה", כותב פולמן בסוף היומן, "הרי שהיה עלינו לעמול על רומן גרפי שאורכו 3,500 עמודים". האופציה הזאת הייתה כמובן בלתי אפשרית, ולכן נאלצו השניים לעבד ולקצר, לתמצת ולקצץ את דבריה של אנה. הם דייקו את הציורים כדי שיביעו מילים ורגשות ומיצו עד תום את אפשרויות ההבעה הגרפית. בסופו של דבר נראה כי הם עשו עבודה נפלאה. התוצאה מרהיבה וכואבת.

אנה פרנק כותבת מכתבים ל"קיטי", המחברת שקיבלה במתנה ליום ההולדת. היא מתחילה מתיאור של החיים הנורמליים שהיו לה ומהנסיבות שהביאו אותה ואת משפחתה אל "הבית האחורי", שם הסתתרו במשך שנתיים וחצי. היא מגלה לקיטי הכול: את מה שהיא חושבת על השכנים למסתור, על הפחדים והתקווה, והרהורים על העולם הסובב. נפשה של אנה הייתה סוערת. היא מגלה לקיטי את הרגשות הקשים שלה כלפי אמה ואת חוסר הנחת שהסביבה מגלה כלפיה. הקוראים מלווים אותה בתקופה קריטית של התבגרות, גדלים יחד איתה והופכים למבינים וסובלניים יותר בדיוק כפי שהיא הופכת להיות.

פולמן ופולונסקי לא רק קראו את היומן של אנה. הם הקשיבו לה והרגישו אותה, שימרו את ההומור והציניות שלה, וגם התכתבו עם אירועים וציורים היסטוריים ('הצעקה', עם ישראל במצרים ועוד). לפעמים הוסיפו ציורים שהיא לא כתבה, אבל באו לידי ביטוי במקומות רבים ביומן. ההשוואה שהסביבה ערכה בינה ובין מרגוט אחותה המושלמת, למשל, הפכה לסדרת ציורים שבהם האחיות מצוירות זו לצד זו. אחת רגועה והשנייה זועמת, אחת מקפלת כביסה והשנייה מבולגנת, האחת צוחקת והשנייה מתייפחת. פעמים אחרות דווקא בחרו השניים להשאיר את הטקסט של אנה בצורתו המקורית, בלי שנגעו בו או איירו אותו.

פולמן ופולונסקי הצליחו להעביר את האותנטיות של היומן ואת התהליך האישי שעוברת אנה, מילדה חסרת סבלנות לנערה בעלת דעות מוצקות על העולם. אחת שאפשר להישען עליה. היומן של אנה נגדע בקיץ 1944, חצי שנה לפני שנרצחה. סביבתה הקרובה עוד לא הבינה שלפניה יש אנה אחרת, גדולה ובוגרת יותר. פולמן ופולונסקי נתנו להתבגרות שלה מקום של כבוד.

זהו ספר שמנגיש את היומן לגילים מעט נמוכים יותר מהיומן המקורי, ומתאים גם לבני נוער שלא מאוד אוהבים לקרוא. אומנות של ממש.