בשבע מהדורה דיגיטלית

בשם הדוד - סיפור לשבת

אלכסנדר זושא פרידמן נולד בפולין בשנת תרנ"ז כבן יחיד להוריו, שלא היססו לחסוך מזון מפיהם כדי לתת לבנם חינוך תורני מעולה.

עודד מזרחי , ג' בטבת תשע"ח

סיפור לשבת
סיפור לשבת
צילום: איסטוק

האב ר' אהרן יהושע היה שמש בית כנסת והתפרנס בדוחק, ואשתו סייעה לו בפרנסה בנוסעה לירידים עם מרכולתה.

בגיל שלוש ידע זושא את ספר בראשית בעל פה. בהיותו בן תשע, אמר המלמד לאביו: "אין לבנך מה ללמוד ממני. עצתי שתכניסו לישיבת האדמו"ר מסוכצ'וב". האב העדיף לצרף את בנו לחבורת ילדים מצומצמת שלמדו אצל תלמיד חכם מופלג.

בסעודת בר המצווה דרש זושא דרוש נפלא, וכל בני העיר צבאו על פתחי ביתו מאפס מקום בפנים. הרבי מסוכצ'וב וגדולי הרבנים השתתפו בבר המצווה של עילוי זה. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה למד זושא בישיבת סוכצ'וב, ובשנת תרע"ד נמלטה משפחתו לוורשה. בקיץ תרע"ד נשא את יאלובה, בת יחידה להוריה שלא היו עשירים אבל היו יראי שמיים ובעלי צדקה.

ר' זושא הצטרף לעדת חסידי גור והפך לחסיד נלהב. הוא פנה לפעילות ב'אגודת ישראל'. נאומיו, מאמריו וכושר ארגונו היוו נכס לתנועה. הוא ייסד את תנועת 'צעירי אגודת ישראל' והנהיגה בשנות שגשוג ופריחה. ר' זושא ערך את ביטאון התנועה 'דגלנו' שתסס רעיונות והפרה את מחשבות הצעירים, ועמד בראש רשת תלמודי התורה 'חורב'. בשנת תרפ"ה התמנה למזכיר הכללי של 'אגודת ישראל' בפולין.

השגרה המפלגתית לא דבקה בו. הוא היה תלמיד חכם בכל הליכותיו, מסור ופשוט במנהגיו, והכניס לקהילת יהודי ורשה רוח עממית יהודית חדשה. באסיפות עם הבריק באמרת כנף המיוסדת על מאמר חז"ל או אמרה חסידית. בחן רב שילב דברי תורה עם חיי היומיום של המוני יהודים על סבלותיהם.

מטרתו העיקרית גם כעסקן הייתה הרבצת תורה. בתוך עיסוקיו הציבוריים הוציא את הספר 'אבן האזל' על כמה מסכתות, וכן קונטרסים בענייני הלכה, שגדולי ישראל הפליגו בשבחם. כמו כן הוציא לאור ביידיש אוסף רעיונות על החומש בשם 'מעיינה של תורה', וכן ספרי חינוך ומאמרים רבים, בכוח עבודתו הפנומנלית.

ר' זושא הגיע כמה פעמים לבקר בארץ ישראל, חלקם כמלווה של ה'אמרי אמת' מגור, אבל פעילותו כמזכיר 'אגודת ישראל' הכריחה אותו לשוב לפולין. באלול תרצ"ה הוריו ואחיותיו הגיעו לארץ ישראל כדי להשתקע בה. אחותו הינדה רבקה עלתה מיד לאחר נישואיה לר' אליהו כי-טוב, והזוג הצעיר ומשפחתם התגוררו בירושלים.

ימי הזעם שבאו בחטף על יהדות פולין עם הכיבוש הגרמני, העמידו את ר' זושא כמנהיג היהדות החרדית בפולין. גם בחשכת גטו ורשה לא פסק לחנך. הוא ארגן רשת רחבה של בתי ספר חרדיים במחתרת, ואלפים נקלטו במוסדות החינוך שהתנהלו במסווה של בתי תבשיל, בתי משחק לילדים או מוסדות בריאות.

ביולי 1942, עם הגירושים למחנות המוות, חיסלו הגרמנים את מוסדות העזרה היהודיים. מקומות המקלט היחידים לשארית הקיבוץ היהודי בוורשה היו בעלי מלאכה בשם שופ, שבהם עבדו בפקודת הגרמנים. ר' זושא עבד 12 שעות ביממה בתיקון נעליים, ועם שותפיו לעבודה, שעליהם נמנו גדולי ישראל כמו הרבי מפיאסצנה הי"ד, שינן פרקי משניות, מדרשים ונ"ך.

לר' זושא הייתה בת אחת, שנולדה 18 שנה אחרי נישואיו. אשתו ובתו גורשו יחד עם חותנו וחותנתו למחנה ההשמדה בטרבלינקה, ושם מצאו את מותם. בשנת 1943 ר' זושא נלקח למחנה המוות בטרווניקי ונרצח שם. יום מותו המדויק לא נודע.

בשנות החמישים הנציחה בני ברק את זכרו של ר' זושא אלכסנדר פרידמן הי"ד בקריאת סמטה על שמו – "סמטת אלכסנדר", ולאחר מכן הוסב שם הרחוב ל"מעיינה של תורה", על שם ספריו הנודעים, שבהם לוקטו מאות דברי תורה קצרים על פרשת השבוע, ונדפסו במהדורות רבות.

ר' אליהו כי-טוב המשיך בדרך גיסו ועסק רבות בהוראה, הקים את תלמוד התורה הראשון בשפה העברית בירושלים, כתב ספרים שימושיים ופופולריים ובהם 'ספר התודעה', 'ספר הפרשיות' ו'איש וביתו', ועסק בענייני ציבור.

לזוג נולדו שבעה ילדים, והילד החמישי, שנולד בשנת תש"ו מיד לאחר השואה, נקרא עודד, כסימן טוב לסוף שנות הרעה.

בתשכ"ח נישאו ר' עודד ואסתר (לבית קרנו), והזוג התברך בצאצאים רבים, שנקראו ברובם על שמות אבות המשפחה.

כשנולד הבן האחרון בה' במרחשוון תשנ"ב, עלה בדעת הוריו זכרו של הדוד הגדול, ר' זושא פרידמן הי"ד, שלא היה אחד מקרוביו שנקרא בשמו, והם החליטו לקרוא לבנם זושא.

ביום הולדתו ה-19 דפדף זושא כי-טוב באחד העלונים במדור היארצייט השבועי, וגילה שיום הירצחו של דודו ר' זושא היה בה' במרחשוון, בדיוק ביום שבו הוא נולד ונקרא על שמו! בליבו הרהר שזו ראייה נוספת לכך שהשם שמעניקים ההורים לילדם ניתן ברוח הקודש.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:orchozer@gmail.com