בשבע מהדורה דיגיטלית

ההפגנות הן השחיתות

החשדות הפעוטים יחסית כלפי ראש הממשלה, שטרם הוכחו, אינם חמורים מספיק כדי להדיח שליחים שהציבור בחר בהם

הרב אליעזר מלמד , ג' בטבת תשע"ח | עודכן: 20:37

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: הר ברכה

שאלה: מדוע הרבנים אינם מתייצבים לצד המפגינים נגד השחיתות בממשלה ולמען טוהר המידות?

תשובה: כי ההפגנות הללו הן השחיתות! הן מאורגנות על ידי בעלי עניין שהפסידו בבחירות, ועתה הם מנסים לשנות את המדיניות באמצעות הפעלת לחץ על חוקרי המשטרה והפרקליטים, שבאמצעים משפטיים יפילו את הממשלה ויגרמו לבחירות. הם הפסידו בבחירות הפסד מוחץ כי הציבור מאס בדרכם המדינית ובהתנהגותם המתנשאת, ועכשיו הם מנסים להחליף את השלטון על ידי ניצול מחפיר של ערכים לצורך קידום מטרותיהם הפוליטיות.

לגופם של דברים

מדובר בחשדות בלבד. שום דבר כלפי ראש הממשלה לא הוכח, וכלל ידוע שאין חורצים דין על סמך חשדות. קל וחומר כאשר כל הדיווחים בתקשורת נגועים בהטיה חמורה. גם לפי הפרסומים המוטים, הדברים שעליהם ראש הממשלה נחקר הם מתנות שקיבל במשך שנים רבות והצטברו לסך של כמה מאות אלפי שקלים. לא מדובר על סכומים גדולים בשביל ראש ממשלה, סכומים כאלה הוא יכול לקבל כתשלום תמורת הרצאה אחת או שתיים לאחר שיפרוש. אם ירצה ללכלך ידיו בעסקי נשק, כמו אהוד ברק, יוכל להרוויח עשרות מונים. הדברים שבהם הוא נחשד קשורים להתנהגות קלוקלת, אבל לא כזו שמשחיתה את יסודות השלטון.

בכל המפלגות והממשלות היו מיני שחיתויות. טבעו של עולם שאנשים שיש להם כוח, לפעמים מתפתים להשתמש בו לטובתם, אבל גם לפי החשדות אין מדובר עכשיו בתופעות חריגות.

הפליה היא שחיתות

טוענים נגדנו ה"טהרנים", שהעובדה שגם פוליטיקאים מהשמאל מתנהגים בשחיתות אינה פוטרת אותנו מלתבוע מנציגי הימין להיות נקיי כפיים, ואם לא נהגו כשורה, עלינו להצטרף לאנשי השמאל ולתבוע שייתנו על כך מיד את הדין.

אולם הפליה היא השחיתות החמורה ביותר. כאשר פוליטיקאים ממחנה השמאל נשפטים על ידי התקשורת ומערכת המשפט לקולא, ופוליטיקאים מהימין לחומרא, זו השחיתות החמורה ביותר. היא שגורמת אחר כך לאנשים טובים ממחנה השמאל להאמין שנציגי הימין עומדים לרסק את מערכת המשפט והדמוקרטיה, ואם לא יבלמו אותם בכל האמצעים האפשריים מדינת ישראל תלך לאבדון. הפליה בסיסית זו חוזרת ומזינה את מערכות המשפט, המשטרה והתקשורת, להתייחס בחומרה יתרה לחשדות נגד ראש הממשלה. לאחר שהשחיתויות כביכול של הממשלה הימנית הועלו לראש התורן, כל מי שפועל נגדם נחשב צדיק. כך אנו מוצאים שוטרים שמדליפים מחקירות ומעודדים הפגנות נגד ראש הממשלה, ופרקליטים שרואים לעצמם חובה קדושה לסכל את מדיניות הממשלה. ההשתתפות בהפגנות הללו מחזקת את התשתית של השחיתות המובנית הזאת.

כיוצא בזה, מי שמחרימים את מדינת ישראל על יחסה כלפי הערבים, יוצרים הפליה עמוקה בין השיפוט המחמיר של מדינת ישראל לעומת שאר המדינות שנמצאות בסכסוכים דומים. הפליה נוראה זו היא שעומדת בתשתית השנאה העמוקה לעצם קיומה של מדינת ישראל והעם היהודי.

התקשורת איננה שומרת הסף

התקשורת החילונית טוענת שהיא שומרת הסף המוסרי של הציבור, ועל כן היא תוקפת את נתניהו וממשלתו על שחיתות. אבל אם שומרי סף הם, מדוע אף פעם לא שאלו מדוע נתניהו אינו נאמן למצע מפלגתו, לפתח את יהודה ושומרון למען העם היהודי? מדוע אינו נאמן לבוחריו לחזק את אופייה היהודי של מדינת ישראל, ומדוע נכנע באופן קבוע למערכת המשפט על זרועותיה השונות, בלא לעשות את הנדרש כדי לרסן את כוחה, ולהחזיר את האיזון הנכון בין רשויות השלטון? ההסבר היחיד הוא שתקשורת זו נוטלת חלק בוויכוח הפוליטי, ולא השחיתות בראש סדר היום שלה אלא הפלת ממשלת הימין.

הוויכוח עם הטהרנים

אפשר לומר ששורש הוויכוח שלנו עם אנשים תמימים שמשתתפים בהפגנות הללו ממניעים מוסריים, נוגע להערכת אמינותם של כלי התקשורת. מי שחושבים שהתקשורת מדווחת ביושר, משוכנעים שמדובר עתה בשחיתות מיוחדת. אבל גם על פי ההדלפות המגמתיות זו טעות. גם רוב הציבור יודע שהתקשורת מושחתת, רק 30 אחוזים נותנים בה אמון (לפי המחקר השנתי של פרופ' תמר הרמן). והציבור טועה, התקשורת עוד יותר מושחתת ממה שהוא יודע.

אילו מצב השלטון היה מושחת, כדברי הנביא "שריך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים. יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" (ישעיהו א, כג), היינו כולנו צריכים לצאת נגד הממשלה. אבל המציאות אחרת לחלוטין. החברה ככלל מוקיעה גניבות ושוחד, וכל מי שנתפס על כך נשפט ונענש. הממשלה עסוקה בניסיון מתמיד לעזור ליתומים ואלמנות, וכל מערכות השלטון משתדלות למנוע את קיפוחם. האם אין בעיות? בוודאי שיש. אבל העמדה העקרונית מוסרית וגם בפועל אין שחיתות ממוסדת.

אם צריך כיום להפגין, אזי יש להפגין נגד המערכת המשפטית שעושקת את הציבור ומנכסת לעצמה סמכויות שלטוניות, עד שכל נציג ציבור שמנסה ליישם את העמדות שעליהן התחייב בפני שולחיו נעצר על ידי המערכת המשפטית, וכל מי שמנסה לרסן את מערכת המשפט נכנס לסכנת עלילות, חקירות וחיסול פוליטי.

הפרת אמון הבוחר – שחיתות

השחיתות החמורה ביותר של אנשי ציבור היא הפרת אמון הבוחרים. עניינים פרטיים שאינם מגיעים לעבירות חמורות במיוחד, צריכים להיות נידונים בנפרד לאחר תקופת השירות הציבורי.

טענת המפגינים שצריך להפיל ממשלה על חשדות מסוימים, היא פגיעה אנושה בציבור שבחר את נציגיו כדי שימלאו את שליחותם במשך ארבע שנים. והפוגע בשליחי הציבור הללו גונב וגוזל את זכויות הציבור להיות מיוצג על ידי נבחריו. למשל, גם הפגיעה בח"כ לשעבר ינון מגל הייתה לא מוצדקת. כי גם אם התנהגותו לא הייתה מתוקנת בכל צדדיה – הוא נבחר כשליח ציבור, ועל התנהגות לא נאותה בתחום אחד שאינו פוגע בשולחיו אסור להפיל אותו. הפלתו אינה פעולת ענישה נגדו אלא נגד שולחיו, שעכשיו עשקו מהם את הייצוג המיוחד שלשמו הוא נבחר. הוא נבחר כדובר רהוט ופעיל של הערכים הלאומיים והיהודיים, ועכשיו הוא חסר.

אין אדם שמתנגד לכך שלאחר שראש הממשלה יסיים את תפקידו, שיעמוד לחקירה ולמשפט צדק, ואם יימצא אשם שיישא במלא עונשו. אבל עכשיו לא הוא נענש אלא הציבור ששלח אותו. ממילא יוצא שכל ההפגנות הללו אינן נגד נתניהו, אלא נגד מיליוני הבוחרים של הממשלה.

אילו היה מדובר בפשע ציבורי של קידום אנשי עסקים על חשבון צורכי המדינה, או בפשע אישי חמור כמו רצח, אונס וכדומה, גם הציבור ששלח אותו אינו מעוניין בשליח כזה. אבל כאשר מדובר בחטאים הקשורים להתנהגות אישית לא תקינה, הם צריכים לעמוד להחלטת הציבור. ירצה יבחר, לא ירצה לא יבחר. ואם יש בהם היבטים פליליים, שיעמוד לדין לאחר שימלא את שליחותו.

גרירה לבחירות מזיקה למדינה

פרט לפגיעה בבוחרי הממשלה, כל מערכת בחירות מכניסה את הציבור למערבולת של סכסוכים ופילוגים, וגם פוגעת במשק בכך שהיא משתקת את התפקוד הרציף של משרדי הממשלה ויוצרת כלכלת בחירות. כאשר כל זה נעשה בגלל חשדות פעוטים ביחס לנזק, שאף הם לא הוכחו, מדובר בפגיעה חמורה מאוד בציבור.

לא זו בלבד אלא שכל ההפגנות הללו מזהמות את תהליכי החקירה, על ידי לחצים אסורים על החוקרים והפרקליטים והשופטים. כך אנו מוצאים את חדרי החקירות דולפים מכל צדדיהם, וקצינים שמעורבים בעידוד הפגנות פוליטיות, ואמון הציבור במשטרה ובמערכת המשפט נפגע. ואף זו פגיעה קשה בציבור.

מנהג השושבינים בחתונה

אחד מהמנהגים היפים בחתונה הוא שהשושבינים, הם המלווים התומכים, מלווים את החתן והכלה בדרכם לחופה, כפי שנוהגים ללוות מלך ומלכה, ושאר הנאספים שרים ורוקדים סביבם. המנהג המקובל הוא שהאבות מלווים את החתן, והאימהות את הכלה.

כך הוא המנהג בארץ ישראל וברוב הקהילות. בתקופה האחרונה משפחות שעלו מאמריקה נוהגות שאביו ואמו של החתן מלווים את החתן, ואביה ואִמה של הכלה מלווים את הכלה. יש רבנים שמקפידים מאוד להמשיך במנהג ארץ ישראל, ויש שאינם מוכנים לערוך חופה ששינו בה ממנהג ארץ ישראל.

אומנם למעשה, אם ההורים מתעקשים על כך, מכיוון שאין בזה איסור, אין למנוע זאת מהם. אבל לכתחילה נכון להמשיך במנהג ארץ ישראל, שהאבות מלווים את החתן והאימהות את הכלה, ויש בזה ביטוי חיובי להתלכדות של שתי המשפחות על ידי חתונת הילדים. כאשר בארץ ישראל יש ויכוח בין שתי המשפחות, יש לנהוג כמנהג המסורתי בארץ, לפיו האבות מלווים את החתן והאימהות את הכלה.

לתגובות: ravmel@gmail.com