בשבע מהדורה דיגיטלית

מחיר ההסכם

העיתונות בארצות הברית חושפת עוד ועוד מקרים שמראים שבשם ההסכם עם איראן אובמה פגע לא רק בישראל, אלא גם בארצו שלו

ניצן קידר , ג' בטבת תשע"ח

ככל שההסכם התקרב, הפעילות נגד הברחת הסמים נתקעה. אובמה
ככל שההסכם התקרב, הפעילות נגד הברחת הסמים נתקעה. אובמה
צילום: Carlos Barria, רויטרס

הפרשה החדשה שנחשפה השבוע על ידי המגזין 'פוליטיקו' היא עוד נדבך בשרשרת פרשיות שמסמנות את ממשל אובמה ככזה שחותר למטרה מסוימת, במקרה המדובר הסכם עם איראן, על חשבון כל דבר אחר, כולל שלומם של אזרחי ארצות הברית.

התחקיר המדובר חשף שהממשל האמריקני בתקופתו של אובמה איפשר למחבלים מטעם חיזבאללה להבריח סמים ולהלבין הון לתוך שטח ארצות הברית. על פי המגזין, הסיבה לצעד הזה הייתה להבטיח שהשיחות בנוגע להסכם הגרעין עם איראן לא יתפוצצו, מתוך הבנה שחיזבאללה הוא ארגון חסות של משטר האייתולות, ולכן פגיעה בו עשויה להפחית את הסיכוי לחתימת ההסכם.

מפרטי התחקיר עולה כי אנשי ממשל אובמה הורו לעצור פעילות של המינהל לאכיפת הסמים (DEA) בארצות הברית, שנועדה לבלום את הפשיעה של אנשי החיזבאללה באמריקה. המינהל לאכיפת הסמים תכנן לחקור, לתבוע, לבצע מעצרים ולהטיל סנקציות כלכליות, אולם בהוראת הבית הלבן נעצרו כל הפעולות הללו.

דיוויד אשר, חוקר משרד ההגנה האמריקני שהיה אחד השותפים להקמתו ולניהולו של פרויקט האכיפה, תיאר בריאיון ל'פוליטיקו' כי מהלכי ממשל אובמה היו בגדר "החלטת מדיניות, החלטה סיסטמטית. הם קרעו באופן סדרתי את כל המאמץ שקיבל סיוע ומשאבים רבים מאוד. וזה נעשה מלמעלה למטה". אשר העיד כי "ככל שהתקרבנו להסכם, הפעולות צומצמו".

מארג הקשרים שנחשף מותח קו ישיר בין מחבלים בכירים בארגון הטרור הלבנוני, כמו עימאד מורנייה שכבר חוסל מאז ובני משפחה של חסן נסראללה, ובין הברחות סמים ואף ייצור נשק שחלקו הוברח דרך ארצות הברית ושימש לפגיעה בחיילים אמריקנים.

פרויקט המאבק בחיזבאללה בשטח ארצות הברית זכה לשם קסנדרה. הוא החל בשנת 2008 ותוך זמן קצר היו בידי החוקרים פרטי מידע כה רבים, שהיה נראה כי מדובר בתיק קל במיוחד. אלא שזמן קצר אחרי שהתיישב ברק אובמה על כס הנשיאות, החלו בכירים במשרדי המשפטים והאוצר לתקוע מקלות בגלגלי החקירה. זה כלל דחייה של בקשות למעצרים, לסנקציות ואפילו ביטול כתבי אישום נגד הרשת המסוכנת.

ב'פוליטיקו' הזכירו כי תחת שלטונו של אובמה, אמר אחד מיועציו לענייני ביטחון שכיהן בעבר כראש ה‑CIA כי הבשיל הרגע שבו יש לחזק את מה שהגדיר "גורמים מתונים בחיזבאללה", ואפילו להביא את הארגון עמוק לשלטון בלבנון.

400 מיליון דולר בשטרות לא מסומנים

"זו לא הפתעה שדברים כאלה קרו", אומר דן דייקר, חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, "אם כל המטרה האמריקנית הייתה לשכנע ולרצות את המשטר האיראני הרצחני, התרחשויות כאלה הן מאוד טבעיות. הסכנה של העניין האיראני הייתה בעיקר מבחינת ישראל, שהמשטר של אובמה פעל לעצור את ישראל מלהגן על עצמה. זה מה שאובמה עשה".

עד כדי העלמת עין מפעילות חיזבאללה שפוגעת באזרחי ארצות הברית?

"זה לא סוד שחיזבאללה כארגון שפועל תחת המטרייה של איראן, התעסק במאות מיליוני דולרים בשנה בעסקים חוקיים ובלתי חוקיים בדרום אמריקה ובאמריקה עצמה. אני לא יודע מה ממשל אובמה עשה כדי לעצור את זה, אבל הרגע שארצות הברית, מאוד מוקדם בקדנציה הראשונה של אובמה, החליטה לעשות את הדיל עם חמינאי, הוא הרגע שהכשיר מעשים כאלה".

אפשר להסביר באיזושהי דרך את האובססיה של טראמפ לאיראן?

"זה מתחבר להשקפת העולם שלו. הוא גדל כמוסלמי וחשב שארצות הברית יכולה לשים קץ לגישה הקשה כלפי האסלאם. הוא קידם את האסלאם הפוליטי הלכה למעשה. הוא חשב לעשות את האיראנים בני ברית כדי לנטרל את האסלאם הקיצוני ובעצם הוא חיזק אותם - את המשטר הכי קיצוני והכי תומך טרור בעולם. הרגע שבו ארצות הברית מכשירה או נותנת להם לגיטימציה, הפך לקושי הגדול של העולם החופשי להילחם נגד הטרור האיראני".

גורמים בכירים לשעבר בממשל אובמה הודו שקיבלו הנחייה לפעול בכל דרך כדי לשפר את היחסים עם איראן, אבל הכחישו שתקיעת פרויקט קסנדרה הייתה אחת הדרכים. ההכחשות הללו דומות להכחשות של סיפורים קודמים. באוגוסט 2016 חשף ה'וול סטריט ז'ורנל' כי ארצות הברית שילמה לאיראן 400 מיליון דולרים בשטרות בלתי מסומנים, כדי לשחרר חמישה אזרחים אמריקניים שהוחזקו ללא סיבה בידי הממשל בטהרן.

אובמה לא התרגש מהסיפור, וטען שלמרות שהעברת הכסף נעשתה ביום שבו שוחררו בני הערובה, הקשר בין האירועים מקרי ותו לא. הבית הלבן טען אז כי לא מדובר בתשלום כופר אלא בניסיון למנף את הקשרים בין המדינות. מי שיצר את החור בסיפור של אובמה היה אחד ממשוחררי העסקה, שסיפר כי לא אפשרו למטוס שבו חזר לאמריקה להמריא, עד שהכסף המזומן לא הגיע לידיים איראניות. מחלקת המדינה שנאלצה להגן על אובמה בסיפור הודתה שאין לה גרסה שונה.

כך, בשם ההסכם עם איראן, ויתרו האמריקנים על עקרונות של שנים, בחסותו של אובמה. זה מזכיר גם סיפור אחר שנחשף על ממשל אובמה. שעות ספורות לפני שהועברה הנשיאות רשמית לדונלד טראמפ, דאג הממשל להעביר 221 מיליון דולרים לרשות הפלשתינית, תוך עקיפת המפלגה הרפובליקנית.

הממשל הפתיע בכך את הקונגרס שהתנגד להעברת הכספים הזאת, ולא חשב על טריק מהסוג הזה. אנשי אובמה מעולם לא נדרשו להסביר, מכיוון שהסיפור התרחש בזמן אמת של חילופי הנשיאים ונשכח בתהום הנשייה.

דייקר מוסיף זווית מעניינת: "זה מזכיר את היחס של אובמה לפלשתינים. הוא חשב להגיע בזכותם לחמאס ולמתן אותו, בלי להבין שהפת"ח מעולם לא הפסיק להילחם בנו, וכך נתן לגיטימציה ליריב מר שלנו. זה בדיוק מה שקרה עם איראן. הסנקציות עבדו, החגורה התהדקה, החברה האיראנית סבלה והעולם היה בנקודת עליונות על איראן. אובמה עשה בדיוק את ההפך. אנחנו רואים שכל החששות התאמתו.

"העסקה השפיעה אולי על איראן, אבל השאירה בשטח את כל השלוחות שלה, מחיזבאללה בלבנון ועד החות'ים בתימן. המנוע הגרעיני הוא זה שטופל בעסקה, אבל הבעיה היותר גדולה שהטרידה את מערכת הביטחון אפילו יותר מסוגיית הגרעין הייתה מה קורה עם נשק כימי שאיראן מחזיקה בו בסוריה ובלבנון. זה לא נפתר, אלא הבעיה החריפה", מסביר דייקר.

לא היה נאמן לאזרחיו

מסכת הפאשלות של הממשל הקודם לא נגמרת בסיפורים אלו. כך למשל, שירות הביטחון הלאומי ביצע חיפוש וחשיפה של תשדורות של האמריקנים תחת ממשל אובמה בהיקפים חסרי תקדים, בניגוד להגנות לפי החוקה האמריקנית והקבועות בחוק, כך נחשף רק לפני כמה חודשים. מדובר בעוד הפרת הבטחה של הנשיא אובמה שהפרטיות של האמריקנים נשמרת.

חודש מאוחר יותר פורסם ברשת בלומברג כי ממשל אובמה העביר איומים מפורשים לקרמלין בשל טענותיו להתערבות רוסית במערכת הבחירות לנשיאות, כמובן לטובת הנשיא טראמפ. ברוסיה, כמובן, מכחישים את כל הסיפור.

כך, הנשיא האמריקני שזכה בפרס נובל לשלום מתגלה שוב ושוב במערומיו, כמי שדיבר על מוסר ושלום ולא היה נאמן אפילו לאזרחיו שלו, כשהוא מאפשר פעילות פשע על אדמתו בחסות מדינה אחרת.

יותר משנה עברה מאז ירד אובמה מתפקידו הרם כנשיא ארצות הברית וכמתווה המדיניות שלה. על כיסאו התיישב נשיא ששינה ב‑180 מעלות את היחס האמריקני לאיראן ולסוגיית הטרור. כל גילוי כמו זה שנחשף השבוע חושף עוד טפח מהמחדלים של הממשל בכל הקשור להגנה על ההסכם עם איראן, אבל המומחים שעמם שוחחנו מודים שהאזרח האמריקני הממוצע לא הושפע מהפרסומים הללו או התעניין בהם כמו שבישראל מתעניינים בהם.