בשבע מהדורה דיגיטלית

דוד הולך ודוד בא

הבחירה של נתניהו בדוד אמסלם כמחליפו של דוד ביטן בתפקיד יו"ר הקואליציה לא מפתיעה.

ניצן קידר , ג' בטבת תשע"ח

היועצים העדיפו מישהו שקט, אבל נתניהו החליט אחרת. חברי הכנסת ביטן ואמסלם
היועצים העדיפו מישהו שקט, אבל נתניהו החליט אחרת. חברי הכנסת ביטן ואמסלם
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

החלפתו של ח"כ דוד ביטן הפורש מראשות הקואליציה בח"כ דוד אמסלם, מסמנת שראש הממשלה רוצה להמשיך בקו הנהגת הממשלה בשיטות הכוח וההצפה מעל פני השטח. אמסלם, בדומה לביטן, אוהב מאוד את הכוחניות. מי שצפה אי פעם בדיוני ועדת הפנים בראשותו, נזכר בקלות בתאומו הפוליטי. אם לפני שבועות אחדים סיפרנו כאן שיועציו של נתניהו אומרים לו שוב ושוב שעליו להעדיף מישהו שקט יותר, שמנהל את העניינים בצורה שקטה יותר, הרי שעצות לחוד ומעשים לחוד.

מדובר במינוי שהוא נטו תוצאה של נאמנות. שני אנשים מרכזיים התחרו עליו, אמסלם וח"כ יואב קיש. נתניהו בחר באמסלם והוא מצפה שיתאבד בשבילו, לפחות כמו ביטן אם לא יותר. אמסלם וביטן גם חברים, ומן הסתם הראשון יקבל עצות של זהב מן האחרון.

נתניהו יודע מה המשמעות של תפקיד כזה ומה משמעותה של בחירה באמסלם. מלבד כוח רב שנתון בידיו של יו"ר הקואליציה, הוא מקנה כרטיס כניסה כמעט בטוח לכנסת הבאה במסגרת הפריימריז, ואף עשוי לאפשר שדרוג לתפקיד שר בממשלה הבאה, ואולי אפילו בסבב מינויים עתידי, אם יהיה כזה, בממשלה הנוכחית.

ומה לגבי ביטן? חשוב לציין שראש הממשלה גיבה אותו עד הרגע האחרון, וממש לא היה מעוניין בהתפטרותו מתפקיד יו"ר הקואליציה. ביטן פתר לנתניהו לא מעט משברים בתקופת הממשלה הנוכחית. מקורביו יעצו לו שלא לנקוט בצעד הזה, אבל אחרי שהרגיש בכנסת קצת כמו ברווז צולע, הוא העדיף בכל זאת לקחת צעד אחורה.

נתניהו גם לא יצר לו כאן יריבות פנימית. יואב קיש יכהן כיו"ר ועדת הפנים במקומו של אמסלם, תפקיד ראוי לכל הדעות למי שנבחר בקדנציה הראשונה, וח"כ מיקי זוהר צפוי להתקדם לראשות ועדת הכנסת, גם כן קידום, לפחות מבחינה אישית.

העתיד הוא החלק המעניין בסיפור. אם החקירה של ביטן תיגמר בסופו של דבר בלי כתב אישום, יהיה מעניין לראות אם נתניהו יזכור לו חסד נעורים ואולי אף ייתן לו את תפקיד השר שתמיד הבטיח לו. לפי החוקיות הפוליטית של נתניהו - מישהו בסוף, לפחות אחד, נשאר במשחק הכיסאות בלי כיסא. בינתיים ביטן בחר להיות המפסיד.

המבקר חורג מתפקידו

התנהלות מבקר המדינה יוסף שפירא היא אולי ההוכחה הטובה ביותר מדוע יש צורך בשינוי משמעותי במוסד הזה. כשהאיש שעומד בראש מוסד הביקורת לא מבין מה לא בסדר בקיום פגישה עם אבי גבאי, ראש מפלגה, תוך צילום עם "תוכנית למלחמה בשחיתות" שכל מטרתה היא פוליטית, הבדיחה היא על חשבוננו.

כשהאיש שאמור לעסוק בביקורת בשבתו כעובד מדינה קורא לצאת ולהפגין עם עובדי טבע, זה אולי יפה ציבורית, אבל לא בטוח שמבקר המדינה יוסף שפירא לא היה מותח ביקורת על עובד מדינה שהיה נוהג כך תוך שהוא מחזיק בתפקיד בכיר. אגב, יש בממשלה מי שראו זאת כהמלצה של המבקר להפגין נגד מדיניות הממשלה.

מצדדיו של המבקר טוענים שהאקטיביות שלו מבורכת. הם טוענים שכך פועלים מבקרי מדינה במדינות נאורות כמו ארצות הברית ובריטניה. מתנגדיו לעומת זאת מסבירים שאף אחד לא רוצה להחליש את כוחו של המבקר, כמו שטוענים נגד הצעת החוק שהגיש ח"כ בצלאל סמוטריץ' בנושא, אבל עם זאת אין ספק שהמכהן בתפקיד הזה צריך לחזור לגודלו הטבעי. ח"כ יואב קיש מנסח את זה בצורה הטובה ביותר: "יום אחרי יום מבקר המדינה חורג ממעמדו ומתעסק בדברים שאינם בסמכותו. חבל, הוא פוגע במעמד המבקר ובתפקיד".

ח"כ בצלאל סמוטריץ' מסביר כי אין ברירה אחרת אלא לחוקק חוק בנושא, משום שהמבקר הנוכחי לקח את העניין צעד אחד רחוק מדי. "כשאני יצאתי לדרך עם החוק שלי שאמור להסדיר את תפקודו של מבקר המדינה, ביקשתי להיאבק בניסיון האקטיביסטי של המבקר הנוכחי להתערב בקבלת ההחלטות, לא הערכתי כמה עמוק הכשל והריקבון במוסד הזה. אנחנו רוצים להשיב את המצב לכך שהמבקר עוזר למשרדי הממשלה להתייעל, במקום מבקר שהופך לשחקן במגרש הפוליטי של מדינת ישראל", הוא מסכם.

מחפשים את המחיר הפלשתיני

סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס נשאר בסופו של דבר בארצות הברית. בממשל טוענים בתוקף שאין שום קשר לביקורת ולחרם הפלשתיני על ביקורו ושהכול קשור להצבעות בקונגרס ובסנאט, ואני נוטה לקבל את ההסבר הזה.

ועדיין, אין ספק שבדחיית ביקורו של פנס האמריקנים הרוויחו זמן כדי לנסות לשפר עמדות מול הפלשתינים, וזה בדיוק מה שהם עשו ויעשו בשבועות הקרובים. האמריקנים מחפשים את המחיר הנכון להשבת אמון הפלשתינים, שנמחק ברגע שבו הצהיר הנשיא טראמפ על הכרה בירושלים כבירת ישראל. לא שהיה שם הרבה אמון קודם לכן. מאחורי הקלעים שמענו לא מעט גורמים אמריקניים שאמרו ל'בשבע' בחודשים האחרונים שבממשל יש כמעט אפס אמון בצד הפלשתיני, שאומר בפגישות סגורות דברים מסוג אחד, מתון יותר, ובחוץ משתמש ברטוריקה קיצונית ולעיתים גם כזו שמחבלת במאמצים שכבר נעשו.

האמריקנים בטוחים שגם תחת ההנחה שאת הנעשה מבחינת ההכרה בירושלים אין להשיב, עדיין יש מחיר שתמורתו הפלשתינים יהיו מוכנים להוריד את הראש ולהמשיך הלאה כשארצות הברית היא המתווכת עם ישראל. הם לא מוכנים לשלם כל מחיר, אבל הם בהחלט פתוחים להצעות. ג'ייסון גרינבלט כבר כאן, שוקד על פרויקטים חדשים שבסופו של דבר יהפכו להטבות כאלה ואחרות לאוכלוסייה הפלשתינית.

לא בטוח שזה צעד נכון. אבו-מאזן נכנס בימים אלה למגננה קשה מול הציבור הביתי שלו. במקום להביא הישגים, הכירו מעל לראשו בירושלים. זה עוד עלול להתדרדר אם ישראל תצליח לגייס עוד כמה מדינות קטנות שיעשו את אותו צעד. הווטו האמריקני במועצת הביטחון של האו"ם, נגד ההצעה שבאה בסופו של דבר לפגוע בהכרה האמריקנית, היה עוד אצבע בעינם של הפלשתינים. גרינבלט בא לשמוע הצעות, השאלה היא מי יסכים לשבת איתו בתקופה כזאת, כשהכול מבעבע ורותח.

התכנון כרגע הוא למצוא הטבות חד-צדדיות, מקומות שישראל יכולה לתת בהם הקלה מבלי שתיפגע ביטחונית. האמריקנים גם מוכנים לעזור, אם מדובר בכסף שהתוצר שלו ישמש את האוכלוסייה הפלשתינית בלי מתווכים. בירושלים יסכימו לזה, אבל באופן מוגבל מאוד.

תהליך השלום לא נמצא עכשיו בראש מעייניו של אף אחד. נתניהו עסוק בחקירות, טראמפ עסוק בסוגיות הפנימיות של ממשלו ומבין שזה לא בדיוק הזמן ללחוץ, והפלשתינים רק הולכים ומתכנסים בתוך עצמם. הסיבובים של גרינבלט כאן נועדו ליצור מראית עין של עסקים כרגיל. אבל גם גרינבלט עצמו יודע שאם אי פעם היה קרוב להביא את הצדדים לפגישה, היום הוא לא נמצא בנקודת ההתחלה שבה נכנס לספר, אלא הרחק מאחור.

כבדהו וחשדהו

הצהרות יפות וחמות ככל שיהיו מהימין הקיצוני באירופה כלפי ישראל, מתקבלות אצלנו בחשדנות רבה. המערכת המדינית למודת ניסיון עם חלק מהמפלגות הללו, שהיו בעבר הבית של לא מעט משונאי ישראל. במשרד החוץ, בהוראתו של ראש הממשלה, החליטו שמדינת ישראל תמשיך שלא להכיר באופן רשמי במפלגת החירות באוסטריה, והיא תבחן את צעדיה אל מול הממשלה הנבחרת.

הרקע לסיפור הוא העובדה שמפלגת החירות האוסטרית, נציגת הימין במדינה, קיבלה במסגרת הרכבת הממשלה החדשה באוסטריה לא רק את תיק ההגנה ותיק הפנים, אלא גם את תיק החוץ. הדבר הזה אמור להכריח כל מערכת דיפלומטית לנהל דיאלוג מול אחד מבכירי המפלגה שישמש כשר במשרד.

נתניהו ביקש מהגורמים המקצועיים במשרד החוץ לעשות עבודת מטה כדי לקבל החלטה מושכלת. הם חזרו אליו עם התשובה: כבדהו - וחשדהו. ההחלטה שהתקבלה היא שישראל תקיים קשרי עבודה עם הדרג המקצועי במשרדי הממשלה שבראשם עומד שר ממפלגת החירות האוסטרית.

באוסטריה מקבלים בהבנה את ההחלטה. הקנצלר סבסטיאן קורץ כבר שוחח בנושא בעבר עם ראש הממשלה נתניהו, והשבוע הוא ציין כי חובת ההוכחה של מפלגת החירות חלה עליה. הוא הביע אופטימיות שגם בישראל יראו שהמפלגה שינתה את פניה.

מנהיג מפלגת החירות, היינץ כריסטיאן שטראכה, שיחזיק בתפקיד סגן הקנצלר, ביקר בעבר ביד ושם וכינה את האנטישמיות "פשע". הוא גם הודיע כי פעילים אנטישמיים יורחקו מהמפלגה. נציין שהוא אפילו הצהיר על תמיכתו בהכרה בירושלים ובהעברת השגרירות האוסטרית אליה. עם זאת, יהודי אוסטריה זוכרים שמדובר במפלגה שהוקמה על ידי ניאו נאצים, ולמרות העובדה שמנהיגה מנסה להתמרכז, יש גם כוחות אחרים במפלגה.

בירושלים נקטו בצעד הנוכחי אחרי ששמעו קולות רמים וגוברים בקהילה היהודית באוסטריה המביעים זעזוע מעצם הכנסתה של מפלגת החירות לממשלת אוסטריה. החשש הגדול שהביעה הקהילה היהודית באוסטריה על "הזאב שמציג את עצמו בעור של כבש", השפיע לא מעט על החלטת המערכת המדינית.

היו אומנם חילוקי דעות משמעותיים בין העמדות שהציגו אנשי ראש הממשלה והדרגים המקצועיים במשרד החוץ, אבל כמי שלפחות מייצר לעצמו מראית עין של התחשבות ביהדות התפוצות, ראש הממשלה לא יכול היה שלא להתייחס לעמדה הברורה והחדה של היהודים האוסטרים.

לתגובות: nitsan@besheva.co.il