איך תוכח החפות כשראיות אינן נשמרות?

ראוי כי בית המשפט יקבע פעם אחת ולתמיד כי במדינת ישראל מקדשים את החפות ולפיכך קיימת חובה לשימור הראיות. דעה

יותם אייל , ז' בטבת תשע"ח

יותם אייל
יותם אייל
צילום: הפורום המשפטי

היום (שני) דן בית המשפט העליון בעתירתה של אילנה ראדה לקבל לידיה את הפלאפון והמחשב של בתה תאיר.

מעבר לשאלה הקונקרטית בדבר זכותה של אמא של קורבן לקבל תיעודים אחרונים של בתה שנרצחה לפני יותר מעשר שנים, יצטרך בית המשפט לדון בשאלה כבדת משקל באשר לחובת שימור הראיות במדינת ישראל.

ראיות הן אבן הראשה של המשפט הפלילי בישראל, בכדי שבית המשפט יוכל להרשיע אדם הוא חייב להישען על ראיות אשר מתוכן עולה אשמתו של הנאשם, כך למשל זו יכולה להיות קלטת שמצולם בה הנאשם מבצע את הפשע ולעתים מדובר בראיות נסיבתיות כמו דגימה של DNA של הנאשם במקום האירוע.

אם בעבר היה נהוג לחשוב כי הראיות המשמשות במשפט מהוות הוכחה חלוטה לאשמתו של אדם, במהלך השנים התגלו דרכים חדשות לטיפול בראיות כגון ייעול השימוש ב-DNA. בעקבות הגילוי המדע,י נערך פרויקט החפות האמריקאי שהוכיח כי מאות ואלפי אנשים הורשעו לשווא במהלך השנים והם זוכו ושוחררו מבית הסוהר, על סמך הטיפול המחודש בראיות.

מה היה קורה אם הראיות לא היו נשמרות? כנראה שאותם חפים מפשע היו נשארים בבית הסוהר ונושאים על גבם אות קלון של עבריינים על לא עוול בכפם - והפושעים האמיתיים היו עדיין מסתובבים חופשי.

בישראל מזה מספר שנים שבפרקליטות ובמשטרת ישראל מתקיים נוהג לפיו בתיקים פליליים מותר להשמיד ראיות או להחזירן וזאת ללא הנחיה מוסדרת - וכל חוקר משטרתי או פרקליט נהג בראיות בתיק כראות עיניו. בשנת 2015 הוציא פרקליט המדינה שי ניצן הנחייה לכלל הפרקליטים בדבר אי חובתה של הפרקליטות לשימור הראיות - ובשל כך הגישה הפרקליטות בקשות רבות להשמדת הראיות לבית המשפט.

הוראתו של פרקליט המדינה נשענת על פרשנות הפרקליטות כי חוק הארכיונים, המסדיר את אופן שימורם של מסמכים ומוצגים בישראל, אינו חל על ראיות משפטיות אלו. החוק הפלילי שאינו קובע קריטריונים לגבי חובת שימור הראיות הוא זה שחל על הפרקליטות. זאת בניגוד לפרשנות שהייתה קיימת עד כה, הגורסת כי חוק הארכיונים והתקנות שהותקנו מכוחו חלות גם בתיקים פליליים.

מחלוקת זו על הנורמה המשפטית המחייבת את הפרקליטות בשימור ראיות, הגיעה לבית המשפט בפס"ד אל עביד שדן בבקשתו של סולימאן אל עביד שהואשם ברצח חנית קיקוס למשפט חוזר.

נשיאת העליון לשעבר מרים נאור ציינה כי קיימת בעייתיות בנושא הראיות ולפי דעתה קיימת חובת שימור ראיות וחוק הארכיונים חל עליהן וכך נקבע גם בפסיקות קודמות. בתגובה לכך הוציא פרקליט המדינה הנחיה מחודשת וקבע כי מפורשות הוא דוחה את פרשנותה של נאור ועל הפרקליטות להמשיך בדרך של אי שימור הראיות.

החלטתו של פרקליט המדינה סותמת את הגולל על זכותם של מורשעים להוכיח את חפותם כפי שקרה בעניין אל עביד וכן פוגמת באפשרות המדינה לפתור מקרים חדשים בהתבסס על ראיות של מקרים ישנים.

השופט אלון בע"פ 543/79 נגר נ' מ"י מתבסס על דברי הרמב"ם: "מוטב לזכות אלף חוטאים מלהרשיע אדם אחד חף מפשע". השופט אלון מדבר למעשה על חובת הזהירות הקיימת לריבון בנושא של חרות האזרח, המינימום שמדינת ישראל יכולה לעשות הוא לשמור על ההזדמנות לאפשר לאנשים שהיא אסרה להוכיח את חפותם.

ראוי כי בית המשפט יקבע פעם אחת ולתמיד כי במדינת ישראל מקדשים את החפות ולפיכך קיימת חובה לשימור הראיות.

הכותב הוא משפטן וחבר בפורום המשפטי