מי שתיה יש, אבל מה עם החקלאות?

מומחה בינלאומי להתפלת מים קורא לרשויות לעשות את הצעדים הראשונים והנדרשים להקמת מתקני התפלה נוספים.

שמעון כהן , ח' בטבת תשע"ח

בצורת חמישית ברציפות
בצורת חמישית ברציפות
צילום: גילי יערי, פלאש 90



טוען....

דגימת החורף שעברה את ישראל ביממה האחרונה לא מצליחה להשכיח מאיתנו את החוסר הקריטי במים. על מצבה של ישראל הנתונה ככל הנראה בשנת הבצורת החמישית שלה ברציפות שוחחנו עם פרופ' ברק עמיצור, מומחה להתפלת מים, איש אוניברסיטת אריאל

מעבר לתפילות לגשם שאותן מגדיר פרופ' עמיצור כמעשה במקומו, הוא מציין כי את ההכנות לרצף שנות בצורת ביצעה ישראל כבר לפני כמה עשרות שנים.

"בגלל התנגדות אנשי האוצר הדברים נדחו עד לפני 17 שנה, כאשר חזרה ההרמוניה בין משרד האוצר לנציבות המים ואיפשרו לנו ללכת להתפלת מים בקנה מידה לאומי. ברוב המקומות בעולם כשמדברים על התפלת מים מדברים על התפלה בממד המקומי, התפלה שמיועדת לערים מסוימות, אבל בקנה מידה לאומי זה צעד משמעותי הרבה יותר עם היבטים רבים, כמו כמויות, אתרים ועוד".

"בתחילת שנות האלפיים נכנסנו לכך ועשינו את מה שצריך להיות. הקמנו חמישה מתקני ענק מהגדולים בעולם, וגם מהיעילים בעולם. בתחום ההתפלה אנחנו מעצמה, לא רק כי הקמנו מתקנים, אלא כי אנחנו גם מייצאים ציוד התפלה למקומות רבים בעולם".

אם כן, לכאורה אין מה לדאוג... פרופ' עמיצור מוריד אותנו לקרקע המציאות ומזכיר לנו שמי שתיה אינם חזות הכול. "צריך לעשות הבחנה בין מים מותפלים, שמבחינת עלויות מספקים את המגזר הביתי והתעשייתי, לעומת מים לחקלאות, שיש להם תשומות כלכליות כלומר שהיעד הוא ייצור מוצרים אחרים, ושם המחירים חייבים להיות הרבה יותר נמוכים. חקלאות לא יכולה לעמוד במחירים הסבירים של מים רגילים. גשם הוא בחינם ואם הוא יורד אז מצוין ואם לא אז זו מכה. החקלאות לא יכולה להסתמך על מים מותפלים".

"המדינה לא יכולה לספק מים חינם לחקלאים. מי החינם היחידים הם מי גשם. גם כדי להוביל מים לצרכנים מהכנרת עולה שקל או שניים והתפלה עולה 2-3 שקלים למטר מעוקב, כך שכל מערכת שאיבה שלוקחת מים ממקור שאינו גשם עולה כסף בציוד, טיפול, אנרגיה וכוח אדם".

ממשיך פרופ' עמיצור ומסביר: "יש לארץ פוטנציאל של מיליארד מטר מעוקב מים בשנה. אם יש מצב שבו אין גשמים במשך שנים אחדות נוצר מחסור. את המחסור ניתן היה למלא על ידי שאיבה ממי תהום, אבל מה שקרה הוא שכתוצאה משאיבת יתר בשנים שחונות הגענו למפלס קריטי במי התהום. כשמי הים באותו גובה עם מי התהום הם ממליחים ומקלקלים את מי התהום. אסור להגיע למצב הזה ולמצב של שאיבת יתר".

עוד נשאל פרופ' עמיצור אם להסכם השלום עם ירדן, הסכם הקובע כי על ישראל להעביר כמות מים אחידה לממלכה מבלי להתייחס למצב המים בה, יש השפעה על מצבנו. עמיצור משיב: "יש לזה השפעה, אבל לענ"ד לא קריטית. הכמויות הללו לא כאלה משמעותיות שזה מה שישנה לנו ברמה הלאומית. מדובר על אחוזים בודדים מכמות המים שלנו ואת זה ניתן לפתור על ידי התפלת מים".

ומה עושים אצל השכנים? "מדינות מקצצות בתצרוכת המים. בקפריסין סיפרו לי שבשעות מסוימות ביממה אין מים בברזים. אצלנו אין בעיה במי שתיה אלא במי חקלאות".

ואולי תם עידן החקלאות, ועלינו לייבא ירקות ופרות ולהתמקד בהייטק? "אני לא מציע להיות תלויים בדברים הבסיסיים לחיים שלנו, מזון, בייבוא. יש לאדמה משמעות ערכית מבחינתי".

מוסיף פרופ' עמיצור ומציין כי על קובעי המדיניות יש עוד צעדים שיש לבצע גם בתחום ההתפלה: "את ההחלטות על הקמת מתקן ההתפלה בגליל המערבי צריך לקבל כמה שיותר מוקדם ובצורה מושכלת. צריך להחליט על עיתוי מדויק, מיקום והיקף, ובהמשך על מי תוטל העבודה לעשות זאת. מדובר בשרשרת של קבלת החלטות שלפעמים לוקחת שנים. בנוסף צריך לאתר מקומות על חוף הים למתקני התפלה. לא להקים אבל בינתיים לשריין אותם בצורה מוסכמת על דעת כל הגורמים בסביבה, ועל כך יש הרבה מאבקים והתמודדויות".

בהקשר זה מזכיר פרופ' עמיצור כי גם העלויות להקמת המתקן המתוכנן אינן קטנות: "גם מתקן קטן כמו המתוכנן בגליל המערבי, יעלה כחצי מיליארד שקל עד להפעלה, גיוס הכסף לוקח הרבה זמן, וגם את זה צריך לקחת בחשבון".