"סכינו של המרצח לא נחה"

בבית המשפט הצבאי במחנה עופר ייפתח היום שלב הטיעונים לעונש במשפטו של המחבל שביצע את הטבח בבית משפחת סלומון בנווה צוף.

ערוץ 7 , ט' בטבת תשע"ח

מיכל סלומון מימין, הדס מזרחי, ראובן ריבלין והרב לאו
מיכל סלומון מימין, הדס מזרחי, ראובן ריבלין והרב לאו
צילום: Mark Neyman/GPO

שלב הטיעונים לעונש במשפטו של עומאר עבד אל־גליל, המחבל בן ה-19 שביצע את הטבח בבני משפחת סלומון בנווה צוף ייפתח היום, כחמישה חודשים לאחר ביצוע הפיגוע הרצחני.

נזכיר כי בפיגוע נרצחו יוסף סלומון וילדיו, חיה ואלעד הי"ד. על פי דיווח בעיתון 'ידיעות אחרונות' במעמד פתיחת דיוני הטיעונים לעונש יישא דברים דן לנדא, אביה של מיכל סלומון שהצליחה למלט את ילדיה הקטנים מידיו של הרוצח. משפחת סלומון תובעת להטיל עונש מוות על המחבל וליישם אותו.

העיתון מביא דברים שכתב לנדא כמו גם בתו אורית מרכוס וחן סלומון רעייתו של שמואל, בן המשפחה.

לנדא כתב לקראת הדיון: "כך ישבה משפחת סלומון, חוגגים את בוא החיים החדשים והבית היה מלא אור. והאור והשמחה התמימה הציתו את חמתו של בן השטן. לבית פרץ הרוצח, נשמה שחורה מלאה תאוות רצח, ששה לקראת הרגע בו תוכל להרוג ולדרוס".

"מיכל סיפרה על פניו המחייכות של המרצח שראתה כשפרץ לבית. פנים שמחות המעידות שלא מדובר במאמין ההולך למלא חובה קשה, אלא בבעל יצרים הנחפז להשביע את תאוותו. הנבל מניף את הסכין, דוקר ודוקר ולא שבע מלשפוך את הדם. אלמלא עצר אותו הכדור מאקדחו של החייל ע', היינו עומדים היום מול עשרה קברים. בתי מיכל, שנקרע ממנה החצי השני של נשמתה, שאיבדה את אהובה ואלוף נעוריה, נותרה ללא החבר איתו חולקים את השמחות והתקוות, שיחד איתו מתחזקים כשקשה ומתעודדים בעת צרה, ללא תומך במטלות היום־יום של גידול המשפחה. נשארה עם קולות הכאב, עם התמונה הנוראה של אלעד אהובה נושם את נשימותיו האחרונות. עם הזיכרון של רגעים נוראים בהם לא ידעה אם סכין המרצח לא תשיג גם אותה ואת ילדיה. סכינו של המרצח לא נחה והיא מכה שוב ושוב ופוצעת את הלב — בשולחן הקידוש והחגים, וימי ההולדת, והיום הראשון של הילד בבית הספר, והביקור בגינה".

בני המשפחה כותבים על גבורתו של הבן אלעד הי"ד, שנאבק במחבל עד מוות. "אלעד גילה אומץ לב רב כשהסתער בידיים ריקות על המחבל החמוש בסכין ונלחם בו עד שהוכרע. בפעולה זו איפשר לאשתו מיכל להבריח מהחדר את ילדיה ועיכב את המחבל".

העיתון מביא גם את הדברים שכתבה אורית מרכוס, ששני אחיה ואביה נרצחו בטבח: "במחי יד נכנס הרוצח לבית, דקר את חיה והיא ברחה החוצה, משם עבר לאמא, דקר אותה פצעים קשים ומשם המשיך לאבא. אמא ראתה את אבא נופל על הרצפה ואת אלעד נאבק במחבל, יימח שמו, שהמשיך לדקור את אבא ואלעד ללא רחם. מיכל, אשתו של אלעד, עלתה עם הילדים לקומה השנייה, וכך חייה שלה ושל הילדים ניצלו. באפיסת כוחותיה עלתה אמא לקומה השנייה מדממת ופצועה. חיה, שברחה החוצה, צעקה, והגיע השכן שירה במחבל וניטרל אותו.

כך מנע ממנו להמשיך במסע הרצח שלו. חיה נפצעה קשה, לא שרדה ונפטרה. את כל האינפורמציה קיבלתי דרך החדשות וכך הבנתי שמשפחתי נרצחה. ביחד עם בעלי נסענו לבית החולים לשמוע על מצבה של אמא. כשהגענו אמא הייתה בניתוח חירום. כאשר התעוררה שאלה אותי 'מה עם אבא? מה עם אלעד וחיה?' — ואני הייתי צריכה לספר לה שכל הקרובים והאהובים שלה נרצחו. אמא פרצה בבכי קורע לב. מבית החולים יצאנו ללוויות של שלושה אנשים, חמש משפחות שנהרסו".