בשבע מהדורה דיגיטלית

המציגה פלשתינית, ההפקה ישראלית

אנשי ארגון 'עד כאן' משוכנעים: ברגע שארגוני שמאל וגורמים זרים יפסיקו להגיע לכפרים ולממן מתפרעים – השקט יחזור לזירה

יוני רוטנברג , י' בטבת תשע"ח

כשאין גורמים זרים, צה"ל מצליח למגר את ההתפרעויות. מתפרעים בנבי סלאח
כשאין גורמים זרים, צה"ל מצליח למגר את ההתפרעויות. מתפרעים בנבי סלאח
צילום: פלאש 90

כמו מחזה בלתי אהוד שמועלה פעם אחר פעם על בימת התיאטרון למורת רוחו של הציבור, גם הציבור בישראל מקבל אחת לכמה חודשים סרטון מפוקפק מההתפרעות השבועית בנבי סלאח.

הסרטון האחרון היה בכיכובה של הנערה עאהד תמימי שסטרה לחייל צה"ל והסעירה את הציבור בארץ ובעולם, אך להתפרעות יום שישי בכפר שבמערב בנימין יש היסטוריה ארוכה יותר.

בדצמבר 2009 שיפצו נערים מנווה צוף הסמוכה לנבי-סלאח את מעיין מאיר, שלטענת אנשי הכפר שימש אותם לצורכי חקלאות כל השנים. השיפוץ נתן את האות להתחלה של התפרעויות אלימות, שנעשו למנהג של קבע בכל יום שישי עם סיום תפילת הבוקר במסגד שבכפר. אולם בניגוד לדימוי העממי שמנסים לשוות להתפרעויות, המנוע והמארגן שלהן הם ארגוני שמאל קיצוניים, ובעיקר הארגון 'אנרכיסטים נגד הגדר'.

"יש ארבעה מוקדי הפגנות בכל יום שישי – בילעין, נעלין, קדום ונבי סלאח, כולם תחת הניהול והדחיפה של 'אנרכיסטים נגד הגדר'", אומר גלעד אך, מנכ"ל ארגון 'עד כאן' שעוקב אחר פעילות ארגוני שמאל קיצוניים, "העובדה שבאזור נבי סלאח אין שום גדר לא מנעה מהארגון לקפוץ על המציאה ולשלהב את הרוחות גם שם". ארגון זר שנוטל גם הוא חלק בהפרות הסדר הוא ארגון ISM, שזכור ממכת המחסנית שהיכה אל"מ שלום אייזנר את אחד מפעיליו.

"דפוס הפעולה הוא קבוע", מתאר אך מידע שחשפו אנשי 'עד כאן' שנשתלו בקרב האנרכיסטים. "בשישי בבוקר מתאספת ברחוב לבונטין בתל אביב שיירה של רכבים שעושה את דרכה אל הכפר. בשעה 12 וחצי, בתום התפילה במסגד, נעמדים המתפללים בחי"ת גדולה ומקבלים תדריך מאנשי הארגון. לאחר מכן הם יוצאים לכיוון הכביש, ומתחילים בהפרות סדר שכוללות זריקת אבנים ולעיתים גם בקבוקי תבערה".

פעילי השמאל לא תועדו מעולם כשהם קוראים לנהוג באלימות, אך במהלך שמונה השנים שבהן מתקיימות ההתפרעויות הם גם לא השמיעו קול התנגדות, למרות הידיעה הברורה לאן הדברים יגיעו. "בכל אחד מהכפרים הללו הקים ארגון 'אנרכיסטים נגד הגדר' גוף מקשר שנקרא 'ועדות ההתנגדות'", מספר אך. "הוא מורכב בדרך כלל ממוכתר הכפר או מאנשים בעלי מעמד. הם אלה שיוצרים את הקשר עם השבאב, הנוער, ושולחים אותם לבצע את הפרות הסדר. הם מקבלים בעד הפעילות שלהם משכורת קבועה מהארגון. אחד מהם, שעובד במהלך השבוע בקריית ספר, אמר לפעיל שלנו במהלך ההתפרעות: 'גם שם וגם פה אני עובד בשביל היהודים'".

להערכתך, ביום שבו ארגוני השמאל יפסיקו לתדלק את ההתפרעויות האלה, אנחנו לא נראה אותן יותר?

"חד משמעית", עונה אך נחרצות, "כשיש הפרות סדר בכפרים אחרים, לא דרך ארגוני שמאל, צה"ל והשב"כ יודעים טוב מאוד איך לכבות את האש תוך כמה חודשים. הסיבה שהאירועים האלה נמשכים כל כך הרבה זמן היא רק בגלל ארגוני השמאל שעומדים מאחוריהם. אם תוציא את הישראלים והזרים מנבי סלאח, הכול ייגמר".

מבחינת ארגוני השמאל שעומדים מאחורי הפרות הסדר, המטרה היא לייצר תמונות וסרטונים שישרתו את מסע הדה-לגיטימציה לישראל בחו"ל. "מיד כשמתחיל האירוע של זריקות האבנים, מגיעים צלמים קבועים שממומנים על ידי אותם ארגונים. יש רשת שעומדת מאחור, שמיד מקבלת סרטונים ובהם חיילים יורים רימוני גז ואוזקים מתפרעים, ומפרסמת אותם בכלי התקשורת כדי ליצור מצג של קלגסים שמדכאים התקוממות עממית".

שוטרים בעל כורחם

התמונה שמציג אך והפתרון הפשוט שהוא מציע למיגור התופעה, הרחקת פעילים ישראליים מהכפר בימי שישי, ככל הנראה אינם עולים בקנה אחד עם הערכת המצב של צה"ל. גורם באוגדת איו"ש מספר כי הפעילות המאומצת של שב"כ וצה"ל בכפר, כדוגמת מעצרים ופעולות יזומות, דיכאה כמעט לחלוטין את התופעה במהלך השנה החולפת. רק הכרזתו של טראמפ הציתה את האש מחדש, לדבריו.

אותו גורם גם הוסיף כי בניגוד לטענות של ארגוני השמאל, לפיהן צה"ל מדכא את זכותם של התושבים הפלשתינים להפגין, הצבא אינו פועל באופן עקרוני לעצור הפגנות פלשתיניות בלתי אלימות, או כאלה שנערכות בלב שטח הערים הפלשתיניות. את האירועים בנבי סלאח הם רואים כהפרת סדר אלימה, ולכן שם הם פועלים כדי למגר את התופעה לחלוטין. עם זאת, הוא טוען כי האירוע השבועי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של האוגדה, מכיוון שרמת האלימות והסיכון בו נמוכה ביחס לאירועים נוספים שמתרחשים בגזרה מדי יום שישי.

מצבת הכוחות שמגיעה בכל יום שישי לנבי סלאח כוללת, מלבד הגדוד הצבאי שהגזרה תחת פיקודו, גם כוחות של שוטרי מג"ב המוכשרים ומיומנים לטיפול בהפרות סדר מן הסוג הזה. עם זאת, הימצאותם אינה מצליחה למנוע את תמונות החיכוך של חיילים עם אזרחים, אלו שמארגני ההתפרעות מנסים לייצר כל העת.

"אין ספק שהפעולה הנכונה ביהודה ושומרון היא שילוב זרועות בין הכוחות השונים, משטרה וצבא במקרה שלנו", אומר אל"מ (מיל') ארז וינר, ששימש כקצין אג"ם באוגדת איו"ש. "במקומות של הפרות סדר יזומות אנחנו צריכים לראות יותר שוטרים ופחות חיילים, אבל צריך להבין שחיילים נכנסים לאזורים אזרחיים לצורך פעולות מבצעיות כמו מעצרים, ושם הם נתקלים בהפרות סדר ונאלצים להתמודד איתן. ועדיין, צריך לבנות את הכוח נכון, כך שהחיילים יוכלו להתעסק בצרכים המבצעיים, וכוחות מג"ב ומשטרה יבלמו את העימות עם האזרחים".

וינר והגורם הצבאי מודים כי הסיבה העיקרית שבעטיה אנחנו ממשיכים לצפות בתמונות החיכוכים של צה"ל ואזרחים, קשורה לסדרי כוחות ועדיפויות. מאחר שבימי שישי קיימים כמה מוקדי חיכוך בגזרת איו"ש, וכמות שוטרי משמר הגבול שמוקצים למשימה קטנה מאוד, בסופו של דבר צה"ל נדחק אל החלל שנוצר, ונאלץ להתמודד עם משימות שאינן חלק מהכשרתו הטבעית.

וינר מרחיב את היריעה, וטוען שאזור יהודה ושומרון כולו עדיין איננו בשל לעבור לפיקודם של כוחות שיטור. "גם אם נראה שהגזרה ביו"ש שקטה ואין צורך בכוחות צבא במקום, זו רק אשליה. בפועל השב"כ וצה"ל עוצרים וחושפים פעילים ותשתיות טרור רציניים, כך שההרגשה שלנו שאין צורך בכוחות צבאיים בלב השטח האזרחי היא דווקא בגלל שצה"ל נמצא שם ומסכל".

להתעלם מהמצלמות

חלקם של הפרובוקציה, ושל הניסיונות ליצור תמונה הסברתית של המפגינים, לא נעלם מעיני מפקדת האוגדה והחטיבה. לדברי הגורם הצה"לי, החיילים עוברים תדריך שמעניק להם סל כלים אפקטיבי לכל תרחיש במהלך הפרות הסדר, הן לפני העלייה לקו והן לפני כל סבב של עימותים. גם העובדה שישנן מצלמות באירוע והמשמעות שלה מובאות בפני החיילים, אך עם זאת אין שום הדרכה לשנות דפוסי פעילות אל מול מצלמה. את העבודה שצה"ל צריך לעשות הוא עושה בכל מקרה, אומר הגורם, כאשר למצלמות אין השפעה בפועל על תפקוד הלוחמים.

לעומת דבריו של הגורם הצה"לי, שלא כל כך מתיישבים עם המציאות שבה ברור שהחיילים מושפעים מהמצלמות, וינר מציע התייחסות שדווקא מעניקה להן חשיבות, אך מציעה גם פתרון: "צריך להבין שמצלמה היא סוג חדש של כלי נשק. אני מזמן אומר שבעידן שלנו, שבו מדינת ישראל שולחת לוויינים לחלל ובו על כל רכב יש מצלמה, חשוב ונדרש שגם על כל חייל תהיה מצלמה קטנה. חשוב שתהיה לנו האפשרות להציג את הדברים כמו שהתרחשו באמת ובלי עריכה מגמתית".

גלעד אך מציע תפיסה אחרת, לפיה על הלוחמים לא רק להתעלם מקיום המצלמות אלא גם להציג גישה תוקפנית יותר מזו שהציגו הקצין והחייל מסרטון הסטירה של תמימי. לדעת אך, אין לייחס חשיבות יתרה לנזק התדמיתי שיצרו תמונות כאלה, "מעט ביטחון עצמי לאומי ימוסס את הטענות מבחוץ".