בשבע מהדורה דיגיטלית

סכנה, כאן תוקפים

תאגיד השידור הציבורי צריך להפסיק עם שטף הכתבות שמסיתות נגד שירותי הדת והיהדות בכלל

אבישי גרינצייג , י' בטבת תשע"ח

אבישי גרינצייג
אבישי גרינצייג
צילום: פרטי

תאגיד השידור הציבורי שהוקם על חורבות רשות השידור נועד אומנם גם לייעל את השידור הציבורי, אך בעיקר לאזן את התקשורת בישראל ולהביא אוכלוסיות מודרות שעד כה היו מאחורי הקלעים ובצללים היישר לקדמת הבמה.

חצי שנה עברה מאז הוקם התאגיד, וסיכום הביניים מעלה שהתאגיד כשל במשימתו העיקרית. הים אותו ים ורשות השידור אותה רשות השידור. למעט ייצוג מינימלי ברדיו לציבור הדתי בדמותו של קלמן ליבסקינד בשעה שמונה בבוקר ולציבור החרדי בדמותו של יעקב אייכלר בשעה שבע, לא חל שינוי של ממש במגישים וממילא גם בתכנים.

מאז הקמתו, שידר התאגיד כתבות רבות בלי כל פרופורציות נגד שירותי הדת בישראל ונגד הרבנות הראשית בפרט. בערוץ 'כאן 11' של התאגיד התפרסמו כתבות רבות המבקרות את התנהלותה של הרבנות הראשית בשלל תחומים: נישואין, ברית מילה ובמיוחד השגחה על כשרות המזון. הרבנות הראשית, כמו כל גוף ובמיוחד גוף שלטוני, צריכה אומנם לעבור תחת שבט הביקורת של התקשורת, אך הדיווח צריך להיות הגון, מאוזן, פרופורציונלי ולא מגמתי.

כך למשל, לפני שלושה שבועות פורסמה בחדשות הערב של התאגיד כתבה העוסקת בסיבוכי ברית המילה, ובה נטען כי 43 תינוקות מגיעים לבתי חולים בכל שנה בעקבות מילה שבוצעה ברשלנות. בכתבה נאמר כי מדובר במספר "לא מועט", אך שכחו לציין את מספר הבריתות שמתקיימות מדי שנה, וכי מדובר בהסתברות של 0.06% של המקרים הללו. כמו כן לא צוין כי במקרים הללו לא מדובר בהכרח על רשלנות, אלא ייתכן כי זהו סיבוך שנבע מהברית.

בכתבות אחרות הותקפה הרבנות הראשית בכל הנוגע לפיקוח על הכשרות, אך מתברר כי הכתבים החרוצים החמיצו פרטים מסוימים, מה שהפך את עבודתם לפייק ניוז מגמתי. כך לדוגמה בכתבה "עושק הרבנות" הוטעו הצופים לחשוב שהרבנות הראשית מחלקת דו"חות בסיטונאות כדי להגדיל את תקציבה של הרבנות, בעוד שלמעשה תשלומי הדו"חות הולכים לתקציב האוצר. בארגון 'כושרות' התלוננו על הפרסום לנציבת קבילות הציבור של התאגיד, וזו הסכימה עם הביקורת והודיעה שתצא הבהרת תיקון. ההבהרה אכן יצאה, אך זאת תוך כתבה נוספת שתוקפת את מערך הכשרות של הרבנות. בתוכנית התחקירים 'שטח הפקר' פורסמה כתבה ארוכה נוספת עם טענות קשות נגד השגחת הרבנות. בארגון 'כושרות' וברבנות הראשית זעמו על התחקיר המגמתי ושלחו שוב מכתב תלונה לנציבה. הנציבה קיבלה את מרבית טענותיהם, וכתבה כי הכתבה לא עלתה "בקנה אחד הן עם התנהלות מקצועית מקובלת והן עם כללי האתיקה היסודיים".

כך גם בתחום הנישואין: לאחרונה התפרסמה כתבה בשיתוף המרכז הרפורמי לדת ומדינה, על שלושה זוגות ישראלים שבחרו להתחתן בחתונה רפורמית בארצות הברית במקום דרך הרבנות הראשית, כתגובה ליחס ממשלת ישראל לתנועה הרפורמית. אולם העובדות הן שזוג אחד היה זוג חד מיני והאחרים זוגות של יהודים שהתחתנו עם גויים שהתגיירו בגיור רפורמי, כך שממילא אף אחד מהם לא היה יכול להינשא דרך הרבנות גם לו רצה.

שידול לדבר עבירה

התאגיד בחר בדרך מרעננת של פרסום סרטוני דעה קצרים המתפרסמים בחשבונות הטוויטר והפייסבוק של השידור הציבורי. גם שם ההטיה נגד הרבנות ונגד הממסד הדתי זועקת. באחד הטורים האלה מנסה אלון יששכר לשכנע את הצופים לא להתחתן דרך הרבנות הראשית, שלדבריו היא "מדגרה של שחיתות, אטימות וגזענות". תמוה שגוף ממלכתי בישראל משדל אנשים לעבור עבירה פלילית שעונשה עד חמש שנות מאסר. אגב, יששכר עצמו עורך חתונות מטעם מרכז הויה שמאפשר קיום חופות אזרחיות, אך משום מה שכח לציין זאת במסגרת הגילוי הנאות. ברבנות הראשית זעמו על הסרטון, ולטענתם בתאגיד הבטיחו לאזן באמצעות סרטון נגדי התומך בנישואין ברבנות, אך עד כה הם לא עמדו בהתחייבותם.

הטור של יששכר פורסם לאחר טור קודם של אורית נבון, שטענה שהכתובה היא דבר משפיל ואמרה: "נשים, תפסיקו להתחתן ברבנות, אישה לא קונים. טוב שזה לפחות בעד כסף ולא בעד עיזים וגמלים וסוסים". לפני שבועיים עלה טור חדש של נבון, שממליצה לדתיים להשתמש בסמארטפון ולגלוש באינטרנט בשבת.

סוף דבר, אם אזרחי ישראל משלמים 700 מיליון שקלים מדי שנה בשביל עוד כלי תקשורת אנטי-דתי, אין לו זכות קיום. אין שום הצדקה שכספי המיסים שלנו יממנו משכורות לעיתונאים שישכנעו אותנו להתחתן בחתונה רפורמית או שהכתובה היא דבר משפיל. לא לשם כך הוקם השידור הציבורי.