בשבע מהדורה דיגיטלית

נטו כחלון

בלשכת ראש הממשלה יודעים שלחץ מתוך סיעתו של כחלון ומחוצה לה עלול לגרום לו לשנות את דעתו, ולשלוח את כולנו לבחירות

ניצן קידר , י' בטבת תשע"ח

משחק שבו הוא רק יכול להפסיד. משה כחלון
משחק שבו הוא רק יכול להפסיד. משה כחלון
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שר האוצר משה כחלון הבטיח השבוע לנתניהו שלא יפיל את הממשלה, גם אם המשטרה תמליץ על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה.

אלא שאת סביבתו של ראש הממשלה ההבטחה הזאת ממש לא מרגיעה. יועציו הפוליטיים של נתניהו, וגם הוא עצמו, יודעים שכחלון, שמזהה את עצמו כאביר ומגן מערכת המשפט, יתקשה להישאר בממשלה שהמשטרה ממליצה להעמיד לדין את העומד בראשה. הלחץ יתחיל מתוך הסיעה פנימה, ויימשך עד שכחלון ייצא לציבור ויגיד שהתנאים בשטח השתנו והוא לא יכול עוד להיות חלק מהממשלה.

כחלון הוא אחד האחרונים שרוצה שהממשלה לא תוציא את ימיה. מצבו בסקרים אינו מן הטובים. הרבה יוזמות שלו קודמו, אבל הציבור לא ער להן מספיק או לא מתעניין בהן. מצביעי כולנו עלולים ברגע האמת לזלוג אל יאיר לפיד, שמפלגתו בינתיים מתחזקת בסקרים.

כחלון נמצא במלכוד, בסיטואציה שיכולה לפגוע בו בכל מקרה. מעין משחק שבו אפשר רק להפסיד. היוזמות שנועדו להקל על האוכלוסייה בישראל נשכחות במהירות עם כל פרסום, כמו זה של מרכז טאוב השבוע, לפיו יוקר המחייה בישראל הוא עדיין בין הגבוהים ביותר במדינות ה‑OECD.

לפני שנים לא רבות כיהן בנימין נתניהו כשר האוצר. ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בחר להציב אותו שם כי תדמית המשרד הייתה כזו שהוא קובר עליו את שריו. נתניהו היה אחד היחידים שיצא מהמשרד הזה כמנצח, כסוג של מושיע כלכלת ישראל. כחלון לא נמצא שם. אין לו את הכריזמה, ואין ספק שנתניהו לא יבכה אם ייכשל. הוא כנראה גם לא יהיה היחיד שלא יבכה. תשאלו את אבי גבאי.

שלושת רבעי הכוס המלאה

יאיר לפיד תידרך השבוע את תא הכתבים המדיניים, וסיפר עד כמה המציאות הוורודה שמתאר ראש הממשלה בנושא מעמדה הבינלאומי של ישראל היא יותר אפורה, אם לא שחורה. יו"ר יש עתיד תיאר את הבעיות מול האירופים, מול מדינות נוספות ומול יהדות ארצות הברית, והטיל ספק משמעותי במה שנתניהו מגדיר "רנסנס מדיני".

זה לא שדבריו של לפיד מופרכים. אין ספק שישראל מתמודדת עם מצב בינלאומי לא פשוט. אנחנו עדיין לא חביבי האו"ם, ומאונסק"ו נפרוש בסוף השנה הבאה, אבל התהליך שמוביל ראש הממשלה יחד עם משרד החוץ פותח אפיקים חדשים – בדרום אמריקה, באפריקה, ואולי גם בחלק ממדינות אירופה.

אז אולי אנחנו עוד רחוקים ממצב אידיאלי, אבל קשה להאמין שאפילו לפיד מפספס את מה שמתרחש מסביב. בשבוע שבו גואטמלה מכריזה על העברת שגרירותה, זמן קצר אחרי שארצות הברית עשתה זאת וצ'כיה הכירה במערב ירושלים כבירת ישראל, ראוי שלא להסתכל על רבע הכוס הריקה.

זה לא תהליך קצר. שינוי דפוסי הצבעה באו"ם, בוודאי בנושאים כמו הכרה בירושלים כבירת ישראל, מצריכים פעולת אריגה דיפלומטית עדינה במיוחד. כדי שהבגד הזה יהיה שלם, עובדים החייטים – המדינאים הישראלים – קשה מאוד. למעשה, העבודה הדיפלומטית שנעשית ממש בימים אלה במטרה להביא לגל הכרה בירושלים גם מצד מדינות קטנות יותר, היא סיזיפית והדרגתית. גואטמלה לא תהיה האחרונה, שלא יהיה בזה ספק. הכרה אמריקנית היא לא עניין של מה בכך. מצד שני, ברור שאירופה היא אגוז הרבה יותר קשה לפיצוח מכל אגוז אחר.

בדיוק בגלל זה הצעד הדיפלומטי הישראלי הוא חכם. מהפכות גדולות מתחילות בשינויים קטנים מלמטה. כשבירושלים יצליחו לגייס לצידם עשר מדינות קטנות, אז עוד שתיים בינוניות יתחילו לחשוב על שינוי ביחסן לישראל. אנחנו אולי לא ברנסנס מדיני, אבל אין ספק שאנחנו נמצאים בנקודה היסטורית שיכולה להביא לשינוי משמעותי ביחס לישראל ברחבי העולם, גם באזורים שבהם כבר איבדנו תקווה לשינוי.

לכן צריך לחזק את ידי מי שעוסקים במלאכה הזאת, ולא להפך. ברור לי שיאיר לפיד אומר את הדברים האלה מתוך אכפתיות ורצון לחזק את מעמדה של מדינת ישראל בקרב מדינות העולם, אבל דווקא בתקופה שבה מנשבות קצת רוחות השינוי, החיזוק יכול להיעשות בדרך של סיוע והסברה – דברים שלפיד כבר עשה, ושאם יעשה אולי יובילו אותו בעתיד למשרד החוץ.

הסכמה שבשתיקה

מרכז הליכוד יכונס בתחילת השבוע הקרוב, כדי לדון ולהצביע על הצעת החלטה הקוראת להחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן. הכינוס הזה כבר מוגדר ככינוס היסטורי, ומתקיים לאחר שחברי המרכז גייסו חתימות של 900 חברים, ולאחר שלמרבה הפלא של יוזמיו, לא נתקל בשום התנגדות במערכת המדינית. לא ברור אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יבחר להשתתף בכנס הזה בעצמו, אבל עצם העובדה שלשכתו לא ניסתה לעצור את הכינוס בשום דרך, היא אמירה של ממש. אם נתניהו בוחר לאפשר מהלך כזה בלי שום מחאה או ניסיון התערבות, הדבר מעיד כנראה על תמיכה. נתניהו כבר התבטא בנושא הזה בעבר, אבל בליכוד היו מי שהעריכו שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.

בכנסת נאספו השבוע עשרות מפעילי הליכוד לישיבת הכנה לקראת כינוס המרכז. בכירי המפלגה, משרים וסגניהם ועד ראשי רשויות, באו לא רק להפגין נוכחות, אלא להוסיף אמירה משלהם.

הם מאוד מפוכחים באשר לזמן שיידרש כדי שמעבר להצעה התהליך גם יקרה בפועל. השר ישראל כ"ץ אומר כי יש לנצל את הממשל האמריקני האוהד כדי להניע שלב ראשון של מהלך כזה. "בקרוב מאוד גם לא תהיה התנגדות אמריקנית להרחבת גבולות ירושלים ולצירוף גוש עציון, ביתר עילית, מעלה אדומים וגבעת זאב, ולהחיל את הריבונות על כל שטחי השיפוט של ההתיישבות היהודית", אומר כ"ץ.

השר זאב אלקין מציין כי "הדרך עוד ארוכה, אבל זה בהחלט יכול להיות ציון דרך חשוב בתהליך הזה. המהלך הזה הוא מהלך נכון שתנועת הליכוד חוזרת ואומרת שהיא הבסיס של המחנה הלאומי והיא נושאת הדגל של המחנה הלאומי".

בליכוד יודעים לציין שסוגיה של החלת ריבונות על מעלה אדומים, כדוגמה, היא קונצנזוס בין ימין לשמאל ואולי כדאי להתחיל בה באופן מעשי, כדי שיבואו בעקבותיה מהלכים נוספים.

שומרי השבת

המאבק על השבת ממשיך להיות מזוהה בעיקר עם המפלגות החרדיות, אבל בסיעת הבית היהודי רוצים להגביר את המעורבות שלהם בעניין הזה. בישיבה של הסיעה בכנסת שהתקיימה השבוע הוחלט להקים ועדה פנימית בראשות שרת המשפטים איילת שקד ושר החקלאות אורי אריאל, שתבחן את הנושא לעומק ותשמע פתרונות אפשריים. בכך בעצם מצהירה הסיעה כולה שגם היא בתמונת המאבק על דמותה של השבת, ולא רק השר אורי אריאל וח"כ בצלאל סמוטריץ' כפי שהיה עד כה.

כל זה מתרחש על רקע חקיקת חוק המרכולים וחוק השבת. בבית היהודי יש מי שמטילים ספק בשתי ההצעות הללו. המציאות בשטח מראה שלא פחות מארבע רשויות מנסות כבר עכשיו לחוקק חוקי עזר עירוניים שיאפשרו פתיחת מרכולים, בטרם יאושר החוק החדש וייכנס לרשומות. הן אגב לא לבד, כי עוד כמה רשויות מתכננות צעד דומה.

לא מדובר באיזה גל אנטי דתי. אי אפשר להאשים את ראש עיריית מודיעין ויו"ר השלטון המקומי חיים ביבס, איש קרוב מאוד למסורת, שהוא נגד הדת. מדובר בגל שבא להגן מבחינת ראשי הערים על המצב הקיים. "זה חוק גרוע שלא תורם לשלטון המקומי אלא פוגע במרקם החיים הנוכחי", אומר ביבס.

אם נסתכל על המציאות בשטח לא בטוח שביבס טועה, שהרי החוק הנוכחי מבקש להפקיד בסמכותו של שר הפנים לאשר החלטות כאלה. הבעיה היא שכששר הפנים הנוכחי אריה דרעי קיבל בעבר את תפוח האדמה הלוהט של המרכולים בתל אביב הוא לא החליט, אלא בחר להעביר את הנושא לממשלה. אם ניזכר היטב, דרעי עשה את אותו הדבר בעניינם של שחקני הכדורגל, בצעד שעוד עלול להביא בעתיד הקרוב לכך שמדינת ישראל תכשיר את משחקי הכדורגל בשבת, לכתחילה.

הטענה שמעלים לא מעט גורמים בקואליציה נגד החוק היא התרחיש לפיו שר הפנים הבא לא יהיה חרדי, אלא לדוגמה יעל גרמן מיש עתיד, שהיא בעלת ניסיון מוניציפלי רב. האם הפה שיאסור יצליח להתמודד עם הפה שיתיר, כשעל כס שר הפנים יתיישב מישהו אחר? האם ש"ס ויהדות התורה מוכנות לקחת את האחריות על כך שהשר הבא יבטל החלטות על סגירת מרכולים ברשויות ויאשר את פתיחתם? בינתיים נראה שהמחשבה היא על כאן ועכשיו ולא על העתיד.

גורם ממשלתי אמר שכך גם יהיה בסופו של דבר עם החקיקה להתחשבות במורשת ישראל בעבודות בשבת. "יגידו ששקלו את הנושא והעבודות חשובות. האם שוב נראה משבר עם החרדים? הרי אי אפשר לעצור את המדינה לגמרי", הוא אומר.

בסופו של דבר נראה ששני החוקים הללו עלולים לפגוע בשבת במקום לשמור על כבודה ומהותה, בין השאר בשל גל האנטגוניזם שהן מעוררות. ועל זה כבר אמרו חכמים: כוונותיך טובות אך מעשיך, אפעס, לא ממש רצויים.

לתגובות: nitsan@besheva.co.il