מי דחק החוצה את מורשת ז'בוטינסקי?

היום הוא יום ז'בוטינסקי במערכת החינוך. מדוע הודחקה מורשתו? מי תייג אותו כפשיסט? למה הנוער לא מכיר אותו? והאם שנא דתיים וחרדים?

שמעון כהן , י"ג בטבת תשע"ח

מיטשניק באירוע לזכר ז'בוטינסקי
מיטשניק באירוע לזכר ז'בוטינסקי
צילום: מכון ז'בוטינסקי



טוען....

מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, גדעון מיטשניק, התארח ביומן ערוץ 7 לשיחה על דמותו ומורשתו של מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית. זאת בשל יום ז'בוטינסקי במערכת החינוך החל היום.

כבר בפתח דבריו אומר מיטשניק כי הוא ואנשי המכון פוגשים בני נוער וחיילים רבים שכמעט ואינם יודעים דבר על מורשתו ואישיותו של ז'בוטינסקי, וזאת כחלק מכך שדור המבוגרים לא הנחיל לדור הצעיר את החשיבות אותה יש לתת לדור המייסדים.

כאשר נשאל אם יתכן ומה שמניב את חוסר הידיעה אודות אישים כז'בוטינסקי היא התפיסה הרווחת כיום אצל צעירים בעולם המערבי ולפיה האני והעכשווי הוא שבמרכז וכל השאר אינו מעניין, השיב וציין כי דווקא ז'בוטינסקי היה זה שבאחד הביטויים המעניינים שלו קבע כי יש לראות בכל יחיד מלך, וגישה שכזו יכולה הייתה להתאים לדור העכשווי ותרבותו.

בהמשך הדברים מגולל מיטשניק את קורותיו של ז'בוטינסקי בקצרה ומוכיח את היותו איש חזון ומעש, איש סייף ועם זאת איש ספר תרבות, שירה וספרות. בהקשר זה הוא מזכיר את היותו איש רוח והגות לצד היותו מקים בית"ר והגדודים העבריים והיותו המצביא העליון של האצ"ל, סופר, פובליציסט, משורר בעל שפה עשירה שקיים ויכוח אם ידע 10, 12 או 17 שפות על בוריין.

כשהוא מנסה לתת מענה לשאלה אותה הוא עצמו שואל, שאלת חוסר ההיכרות של הדור הנוכחי עם אישיות כה מיוחדת הוא מזכיר את דחיקת רגליה של מורשת ז'בוטינסקי על ידי הממסד, כפי שהדברים באו לידי ביטוי במיוחד בהתנהלותו של "בן גוריון שסירב להעלות את גופתו של ז'בוטינסקי. מי שתיקן את העוול היה לוי אשכול שנענה לבקשת בגין להעלות את עצמותיו".

מסיפורה של המחלוקת הנוקבת ההיא מסיק מיטשניק כי שנאל אחים אינה המצאה של דורנו, אלא משהו שהיה קיים גם בעבר, גם אם בשמות וכינויים אחרים.

על כל זאת תוהה מיטשניק בקול רם ושואל איך קרה ש"למרות ההדחקה ז'בוטינסקי הוא אחד המנהיגים המונצחים ביותר בישראל.

לדבריו רק בעת האחרונה החלו יוצרים לעסוק ביצירותיו התרבותיות, "רק בשנה האחרונה מצא לנכון תיאטרון ירושלמי להעלות את 'שמשון", ולהערכתו הגורם לכך הוא תיוגו של ז'בוטנסקי על ידי הממסד כקיצוני, גזען, פשיסט ושונא ערבים, תיוג שהוביל להדרתה של מורשתו התרבותית.

בתקופה זו, הוא מספר, פועל המכון בראשותו הוא עומד יחד עם מרכז מורשת בגין להוצאה לאור מחדש של כתבי ז'בוטינסקי, כתבים מהם עולה החשיבות אותה מצא ז'בוטינסקי בשפה העברית. "הוא נלחם על השפה העברית. אמרו לו שאין שפה עברית והוא יזם ועשה, הוציא את האטלס העברי, כלבו לתלמיד ושולחן ערוך בנימוסים, כבוד לאישה, היכן מניחים מפית ואיך לא להוציא קוץ מהפה".

בדבריו מזכיר מיטשניק את נכונותו של ז'בוטינסקי להתגייס לגדוד העברי הראשון בצבא הבריטי, גם כשממרום פועלו קיבל מעמד של טוראי השוטף רצפות ומגיש אוכל לסרג'נטים. לעומת זאת כאשר ראה את היחס המפלה שמעניקים הקצינים הבריטיים לגדוד העברי כתב מכתב ישיר לגנרל אלנבי על יחס זה ובתוך יום נבעט מהצבא.

מיטשניק אינו פוסח על סיפור כליאתו של ז'בוטינסקי שלוש פעמים, הקשר שיצר עם אנשי תרבות ותאטרון ועוד. בדבריו הוא גם קושר בין מאמר 'קיר הברזל' למכתב הסרבנים שפורסם לאחרונה: "כאיש צבא בעבר אני קורא את השיח על הסרבנות אני שואל לאן הגענו. אם נוער מחליט שהצבא כובש ומשחית ולכן מסרבים להתגייס, אני שואל שאלת תם - מה הם יעשו מול הפיגוע ומתקפת טרור שתבוא? מה תעשו מול המהלכים של סוריה ואיראן? הזירה אמנם שקטה אבל היא מאוד לא כזו. אנחנו בטלטלה אזורית בכל המזרח התיכון. אז מי אתם רוצים שיעשה את העבודה? מה זו הצביעות וההתחסדות הזו? במאמר 'קיר הברזל' שנכתב ב-1923 הוא כותב שכדי שנוכל לחיות כאן בארץ צריך כוח עברי חזק ולוחם, כדי שיושבי הארץ יכירו בנו ממקום של כוח".

"לז'בוטינסקי מייחסים פשיזם ושנאת ערבים, אבל הוא כותב באותו מאמא שהוא רוצה שבן נצרת ובן ערב יחיו יחד איתנו, ושתפקידי רש הממשלה והנשיא יחולקו בין יהודי למוסלמי, אבל שיח השנאה הפך אותו לקיצוני ואף אחד לא מקשיב למילים ולמאמרים. נכון שהוא היה איש לא פשוט, אבל בין זה לבין להחיל עליו גזענות ושנאת ערבים? הוא גם נתן פתרונות נאורים של אוטונומיות לערבים. הוא אמנם לא ראה נכונות ערבית לשלום ולכן לא האמין בשלום. הוא כתב שכדי שיהיה שלום גם הם צריכים לרצות שלום. זה מזכיר את הסיטואציה הפוליטית של היום".

לקראת סופה של השיחה עמו התבקש מיטשניק להתייחס לדבריו הנוקבים של ז'בוטינסקי המתפרשים כביטוי לשנאת היהדות הדתית והחרדית, דברים שכתב בעיתונות בשנת 1919 ולפיהם "בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות כעל אזרחים ממדרגה שניה. לא ניתן להם זכות בחירה".

מיטשניק אינו מתכחש לדברים החריפים, אך מבקש לראות אותם בהקשר הכולל: "אני מודה שזה טקסט שפחות מאפיין את ז'בוטינסקי שאמנם היה אתאיסט אבל ראה במקרא מקור השראתי, כך לגבי גדעון וכך לגבי שמשון. הוא משתמש בהרבה מאוד אירועים מקראיים, אבל אכן הוא לא אהב חלק מהמנהיגים וחלק מההתנהלות הדתית, אבל אני מציע שלא נשפוט אותו רק לפי המשפט הזה, היחס שלו לשורשים וליהדות היה מאוד מכבד. יש לזה ביטוי גם כשהוא מתייחס לתפיסה הכלכלית שלו בהתאם לערכי הצדק החברי מהמקרא".

באשר לאמירה לפיה בעלי הפאות והזקנים לא יקבלו זכות הצבעה בבית הלאומי של העם היהודי, אומר מיטשניק: "ממרחק השנים לא אצדיק אמירה כזו, אבל צריך לקחת כל דבר בקונטקסט שבו היא נאמרה. מול ז'בוטינסקי המקים את ההגנה העצמית ברוסיה שלאחר הטבח, עמדה הנהגה יהודית שדבקה בשיטת הגטו, שמקבלת את הדין ולא מוחה על כך. זו לא אמירה פשוטה, אבל לא צריך לשפוט רק בשל אמירה אחת, כי הרבדים העמוקים ומגוון התפיסות שלו לא ממוקדים בשנאת דת ודתיים. לכן, לכל מנהיג יש את הנקודות הפחות חזקות שבמבחן השנים ניתן לשאול עליהם, אבל כך אפשר לשאול גם על הפרישה שלו מההסתדרות הציונית ומעשים נוספים כמו הצטרפות לגדוד קלעי המלך ה-38. הוא היכה על כך כטעות כי באותה תקופה שהתגייס הוא היה צריך לבוא ולהתמקד במאבק הציבורי מול השלטון הבריטי ואת זה הוא לא עשה. לכן לא הייתי לוקח את המשפט הזה ויותר משוואה של ז'ובטינסקי כשונא דתיים, אלא הולך לעולמות הרחבים והמכבדים יותר. אי אפשר למחוק מה שנכתב, אבל צריך לבחון את ההקשר ולשפוט את הדברים במערכתיות וראיה כוללת".