120 שנה ל"אני מאשים" תרגום חדש

לקראת 120 שנים לפרסומו של "אני מאשים" מאת אמיל זולא, רואה המאמר המופתי אור בתרגום חדש לעברית.

קובי פינקלר , י"ג בטבת תשע"ח

אני מאשים
אני מאשים
צילום: יחצ

אני מאשים
קמיל ברזילי
לקראת 120 שנים לפרסומו של "אני מאשים" רואה המאמר המופתי אור בתרגום חדש לעברית.

מאה ועשרים שנה הוא בהחלט מספר חשוב. לא רק כי מלאו ימיו של משה ובגיל זה מת, גם 120 שנים שבנה נח את תיבתו, מאה ועשרים שנה של גדולי ישראל כרבי עקיבא ועוד.

בשבוע הבא, זה יקרה שוב. אחרי 120 שנה ב-13 בינואר ימלאו 120 לפרסומו של המאמר המופתי של הספור הצרפתי אמיל זולא "אני מאשים", בעקבות משפט דרייפוס.

ספר עם תרגום חדש, עם מחקר לצדו, מחדד ומעלה שוב את הדברים, את המשפט ואת הקשר לחזונו של הרצל להקמת מדינה יהודית.

אלפרד דרייפוס נולד ב-9 באוקטובר 1859 למשפחה יהודית אמידה ומיוחסת המתייחסת למשפחת טרבס שהם צאצאים ישירים של רש"י.

כילד בן 11, מאורעות מלחמת צרפת-פרוסיה השאירו את חותמם על דרייפוס. כניסת הכוחות הפרוסיים לעיר מולדתו ב-1871 השפיעה על החלטתו להתגייס לצבא ובשנת 1877 התקבל לקורס הצוערים.

הגנרל מיריבל, אשר העריך את כישוריו, הכניס אותו ב-1 בינואר 1893 למשרה במטה הכללי, שם היה היהודי היחיד.

שנה לאחר מכן, גילה השירות החשאי הצרפתי שמסמך צבאי סודי נשלח בידי קצין צרפתי לשגרירות גרמניה בצרפת. אלפרד דרייפוס הואשם בשליחתו ולמרות שהעדויות נגד דרייפוס היו מפוקפקות לממסד הצרפתי היה נוח להטיל את האשמה על דרייפוס היהודי. לאחר משפט צבאי, שבו השופטים קיבלו ראיות סודיות שלא הובאו לידיעת ההגנה, הורשע דרייפוס בעוון בגידה ונידון למאסר עולם ולגירוש.

לא אחד מן החוקרים סובר, כי מודעותו של הרצל לגבי בעיית היהודים, המתחדדת דווקא בעת המודרנית, הועמקה כאשר סיקר את משפט דרייפוס כשליח העיתון נויה פרייה פרסה בפריז.

סופר צרפתי, אמיל זולא, שסיקר את המשפט, יצא שלוש שנים לאחר מכן ( השבוע לפני 120 שנה כאמור) ,במאמר חריף תחת הכותרת אני מאשים ועם השנים, הפך המאמר למותג נצחי ולאחת מאבני היסוד של מוסר וצדק בימינו.

דומה שאין איש שאינו מכיר את המושג "אני מאשים" ואזכוריו רבים מספור בתרבות המערבית. המאמר הוא למעשה מכתב פומבי הממוען אל נשיא צרפת פליקס פור, והמאשים את המעורבים במשפט בזיופי מסמכים, בחקירה מוטה ובעיוות דין.

אמיל זולא, מחבר המאמר נחשב עד היום לאחד מהדמויות הנערצות ביותר, ולא רק בזכות ספריו אלא גם בזכות נכונותו לשלם מחיר אישי כבד על היותו "רודף הצדק".

מאידך, דווקא כאן, בארץ ישראל, בארצו של היהודי, כמעט כל איש ואישה ידעו להזכיר כי זהו מאמר חשוב העוסק במשפט דרייפוס, ואף ידעו לציין כי יש לו קשר לאנטישמיות – אך למרות זאת, מרביתם המוחלטת לא קראו אותו, לא התבסמו במילותיו בנות האלמוות ובזעקה קורעת הלב לצדק, בעוד אלפרד דרייפוס נמק בכלא תחת סדרת שקרים ומבוזה בפומבי תחת מופע אימים של אנטישמיות עירומה.

זהו סיפור מעשה מהגדולים והמשפיעים על היהודים, על חוזה המדינה ומדינת ישראל וכן על הקריאה הבלתי מתפשרת לצדק.