אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: ISTOCK

סיימתי להתקלח בשיא המהירות, מתפללת שעוד אספיק את האוטובוס של חמש. נשמתי לרווחה כשהגעתי לאולם והכלה עדיין ישבה בכיסא הלבן המעוצב, והחברות שרות סביבה. זה החלק האהוב עלי.

כנראה זה כבר היה לקראת הסוף, כי ממש אחרי שהגעתי הנשים התחילו לנהור לכיווננו ולהיעמד בשני טורים, סימן מובהק שהחתן מגיע.

כשהתחלנו לשמוע את הנגינה העליזה של התזמורת מעברו השני של האולם, נראה היה שהכלה שכחה לחלוטין מכל מה שקורה סביבה, וכל כולה הייתה כבר שם, איתו.

והנה מרחוק נראה גוש הגברים הרוקדים המקיפים את החתן, ובאמצעם הוא צועד. היה נראה שהוא זקוק לתמיכה, אחרת הוא ייפול.

התבוננתי בו. גם הוא היה נראה לחלוטין בעולם משלו. מרוכז כל כולו בצד השני של האולם. והנה הוא נעמד בקצה השטיח הלבן המוביל אליה, ועיניהם נפגשו.

ניכר היה שעבור שניהם באותו הרגע, לא היו משפחה או חברים. רק הוא והיא. הוא התחיל לצעוד לעברה באיטיות, לכסות אותה.

בדר"כ אני מתפללת בזמן הזה, שכל כך נעלה, מרגש ומיוחד בעיניי. אבל הפעם לא הצלחתי. למרות שהרגשתי אי נוחות מסוימת, לא הצלחתי להוריד את העיניים מהחתן ומהכלה. הם היו נראים כל כך מאוהבים. כל כך בטוחים אחד בשני, שמחים ורגועים.

באותם רגעים שהחתן לחש באוזנה של הכלה סוד ששמור רק לשניהם וכיסה אותה, עלה בדמיוני יוחאי.

דמיינתי אותנו באותה סיטואציה. ניסיתי לדמיין אותו צועד לעברי ואני דרוכה כולי לעברו ואנחנו מסתכלים אחד על השני במבט מאוהב עד השמיים ורק שנינו נמצאים בעולם.

והאמת… שהבנתי כמה אני לא שם.

באוטו של חברה שלי בדרך חזרה הביתה, אמרתי לה: "וואו, שירה ורועי ממש מאוהבים לא?"

ידעתי שזה נשמע מלא קנאה, אבל לא הצלחתי לעצור את עצמי. האמת שלא רק הקנאה דיברה מגרוני, אלא בעיקר הספקות המכרסמים לגבי יוחאי שאוכלים את הלב שלי כבר כמה שבועות.

"הם באמת מאוהבים" היא ענתה לי "בשבת כלה שלה היא הייתה לגמרי בעננים. לא הפסיקה לחשוב עליו".

התיאור הזה רק הגביר את העצבנות שהרגשתי בתוכי.

יש לי חברות נשואות, שגם להן היו ספקות במהלך הקשר. אבל בתחושה שלי, תמיד כשהתקרבו לאירוסין… ידעתי שאני יכולה לשכוח מהן.

ואני… כבר שלושה חודשים בקשר עם יוחאי.

היה לי טוב איתו. היו בו את רוב הדברים שהיו חשובים לי. היו לנו חלומות דומים ושאיפות משותפות.

הרגשתי מאוד בנוח לידו ושיתפתי אותו בהכל, וגם הוא אותי. כבר לפני חודש וחצי הוא התחיל לדבר על חתונה. בהתחלה ברמזים ואחר כך יותר בגלוי. בהתחלה התעלמתי מהרמזים שלו, עושה את עצמי לא מבינה.

אבל לא היה מנוס מלדבר על זה. הסברתי לו שאני עדיין לא בטוחה שזה זה. שהוא הרבה יותר מתקדם ממני מבחינת הרגש.

הוא כמובן הסכים לחכות ואמר שייתן לי כמה זמן ומרחב שאני צריכה. אבל לאחרונה הרגשתי שהוא מתחיל לאבד את זה…

והאמת היא שהבנתי אותו. גם לי בעצמי לא היה ברור מה בעצם מפריע לי. היו לנו כל כך הרבה רגעים כיפיים ושמחים וקרובים. חיכיתי לפגישות, הרגשתי 'שאני יכולה להיות אני' בהן, אבל… לא התרגשתי ממנו בטירוף. לא הייתי מאוהבת בו, כמו שירה ורועי. לא היו לי כמעט פרפרים בבטן.

הרגשתי שאני מסוגלת להמשיך לתפקד כרגיל. לא חושבת עליו כל הזמן. הרגשתי בברור שהוא הרבה יותר מאוהב בי מאשר אני בו.

אז מה, להיפרד ממנו?

"מה אמרת?" חברה שלי שאלה אותי. אופס… כנראה אמרתי את המשפט האחרון בקול…

"האמת שאני פשוט לא יודעת מה קורה בקשר שלי עם יוחאי…" התחלתי לספר לה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------

אנחנו בעיצומה של עונת החתונות… ועבור רובנו שעדיין מחפשות את החצי השני, התקופה הזו יחד עם היותה תקופה ומרגשת, היא גם תקופה מאתגרת מאוד.

כמעט כל אחת מוצאת את עצמה בלבטים במהלך קשר עם בחור. האם להמשיך הלאה או לחתוך? איך אני מרגישה כלפיו?

השאלות הולכות ומתעצמות ככל שהקשר מתקדם, והשיא מגיע כאשר מגיעה השאלה - האם להתחתן איתו??

יש בנות שמגיעות לבהירות פנימית מאוד גדולה, ומתוך הבהירות הזו מגיעות להחלטה. אבל אצל רבות, בשלב הזה עולות הרבה מאוד שאלות.

השאלות הן לא רק לגבי הבחור עצמו, אלא פעמים רבות לגבי הרגש, האהבה והמשיכה שלי כלפיו. ובתוך הסיטואציה הלא פשוטה הזאת, נכנסות ההשוואות.

אצל רובנו, יש כבר תפיסה בראש של "מה זאת האהבה האידיאלית". והמחשבה היא, שרק אם אני מרגישה אהבה כזאת, אני יכולה להתחתן.

הרבה פעמים זה מה שראיתי אצל חברות שכבר התחתנו/התארסו. יש גם כמובן תפיסה מערבית של סרטים או ספרים שנחשפנו אליהם, שמשפיעה על הדרך שבה אנחנו תופסות מהי אהבה ומשיכה.

וכאן חייבת לבוא הבנה קריטית שתוכל לעזור לנו לא לאבד את האוצר מתחת לתנור...

כל אחת אוהבת ומרגישה - בהתאם לאישיות שלה! יש בנות עם אישיות יותר סוערת וחמה בכל מערכות היחסים ויש בנות יותר שכליות, יותר מאופקות...

וזה בסדר!

"אהבה", רגש ומשיכה, יכולות להיות כל מיני דברים. יש כאלה שיש להן אינטואיציה חזקה מאוד ש"זה שלי". ויש כאלה שאצלן יש פחות ודאות ברגש ובמשיכה, וזה נורמלי לחלוטין.

אין שום חובה להרגיש "פרפרים" כל היום ולהסתובב עם לבבות בעיניים לפני שמחליטים להתחתן.

הרבה בנות שמגיעות אלי חוששות ש''משהו איתן לא בסדר'' - כי אני לא כמו החברות שלי המאושרות והשלמות עם עצמן כל הזמן... ותמיד מבאס אותי שאני לא יכולה פשוט להפגיש אותן עם זו שיצאה מכאן לפני כמה דקות.

רגש חזק מאוד ממש לא מוכיח את איכות ועוצמת האהבה, והאם נכון או לא נכון להתחתן.

קריטי שיהיה רגש. לא מתחתנים רק מהבנה שכלית שזה מתאים. אבל אין שום חובה שהוא יהיה זהה בעוצמה לרגש של הבחור/החברות.

אצל זוגות רבים, התחושות החזקות של האהבה והמשיכה מתפתחות לאט [ובטוח] אחרי החתונה.

לכן, אם את מרגישה שרוב הזמן נעים, טוב, כיף, וכמובן שאין דחייה - זה בהחלט יכול להיות שאת בשלה כבר להחליט שהולכים על זה.

ופשוט אסור להסתכל לצדדים, ולהשוות את מה שאני מרגישה למה שראיתי אצל אחרים.

  • הכותבת היא ראש מכון עומק הקשר - מכון העוסק באימון וליווי בנות לקראת זוגיות מאושרת.