הקשר בין הכלבת למלחמה בסוריה

הכלבת מתפשטת אל מרכז הארץ. עוד ועוד אירועים נרשמים. מה מביא להתפרצות המחלה? איך מתמודדים? והאם גם הכלבת מגיעה אלינו מסוריה?

שמעון כהן , ט"ז בטבת תשע"ח

הגיעו מסוריה ומתקרבים למרכז. תנים
הגיעו מסוריה ומתקרבים למרכז. תנים
צילום: חיים שוחט, פלאש 90



טוען....

בכל יום שחולף מתקבלים עוד ועוד דיווחים על מקרים של כלבת באזור הצפון והעמקים. על מה שמתואר כמגיפה ועל הדרכים הנדרשות לבלימת המחלה שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם שמוליק ידוב, מנהל מרכז יונקים בחברה להגנת הטבע.

"סיפור הכלבת נמצא תמיד, אבל מתחת לרדאר. אין כמעט שנה שבה לא מתגלים כמה וכמה מקרים, בעיקר באזור הצפון, לפעמים גם בערבה ובנגב", פותח ידוב בתשובה לשאלה אם אכן מדובר בתופעה שעד כה לא הייתה מוכרת בישראל. "בדרך כלל מדובר בעשרות בודדות של מקרים בשנה כשהמינים המובילים הם תנים אבל גם כלבים, בני בקר ושועלים ומינים אחרים".

"השנה יש עליה משמעותית בהיקף המחלה, גם בתחום הגאוגרפי שבו היא משתרעת. היא כבר לא נמצאת רק בגבולות הארץ ובשולים אלא חודרת יותר ויותר פנימה. אנחנו מגיעים לאזור יוקנעם וכשיש כל כך הרבה מקרים זה רק עניין של זמן שיגיעו עוד פנימה מהגבול המזרחי לכיוון מרכז הארץ".

ידוב מזכיר ומדגיש כי "מחלת הכלבת היא מחלה קטלנית. אם נדבקת וחלית אז זהו... גזר דינך נחרץ. זה יכול לקחת חודשים מרגע הנשיכה, אבל מרגע גילוי הסימפטומים זה עניין של ימים בודדים. לכן חשוב להתמודד עם המחלה גם במניעת ההתפשטות שלה באמצעות בעלי החיים, ולא פחות חשוב במודעות הציבור – ננשכת, נשרטת לך ותתחסן. החיסון אפקטיבי יעיל ומציל חיים".

באשר לגורם שהוביל להתפשטות הנוכחית של המחלה אומר ידוב כי מדובר ב"שילוב של גורמים". באופן עקרוני, הוא מציין, "התפרצויות כאלה הן מחזוריות, יש מדי כמה שנים יש עליה בתחלואה ולאחר מכן נסיגה וחזרה. יש מאמץ מתמשך למיגור המחלה, אבל לא בטוח שניתן להגדיר זאת כמיגור המחלה כי אנחנו לא באי מבודד. יש סביבנו ארצות שלא מתמודדות עם המחלה ותמיד תהיה חדירה, אבל ניתן לעצור את ההתפשטות".

ומסתבר מדבריו כי להתפרצות הנוכחית של המחלה יש מקורות גם בזעזועים המזרח תיכוניים. "יש שילוב של תנאים שגרמו לעלייה בתחלואה. זה יכול להיות גם התפוררות השלטון בסוריה והיעדר רשויות וטרינאריות גורמת לכלבת להשתולל, להגיע מסוריה לירדן ומירדן אלינו. בנוסף על כך אוכלוסית התנים הגיעה לרוויה בגלל תנאי סניטציה לקויים, אנחנו משליכים הרבה פסולת שמשמשת להם למזון, יש מזון בשפע במושבים בשדות וגם תחנות האכלה של חתולים שמפרנסים את התנים שגדלים וככל שהצפיפות שלהם גדלה סיכויי ההדבקה מוכפלת, משולשת ואף למעלה מזאת".

על התרחיש המעריך שמקור המחלה הוא במשבר הסורי, אומר ידוב כי נתון זה נלמד מהמיקום של המחלה שבעבר היתה נבלמת בגבולות הצפון ומעט במזרח, ובתקופה זו עוברת וגולשת יותר מערבה אל פנים הארץ. לדבריו מדובר בזיהוי פשוט של נתונים השוואתיים שכל אזרח יכול לבצע מול אתר משרד החקלאות המציג את המקומות בהם התגלו תופעות של כלבת לאורך השנים. השוואה בין הנתונים מגלה את הגלישה פנימה.

"בניגוד לשמועות לא הייתה הפסקה בחיסון חיות בר. ככל שמחסנים יותר יש יותר סיכוי לעצור, אבל זה לא מאה אחוז של טיפול. החיסונים מוגברים בהתאם לעליית וירידת המחלה. עד עכשיו המחלה הייתה בשליטה וכעת רואים שינוי".

באשר לזיהוי המחלה בחיית מחמד על פי תבנית התנהגותה, אומר ידוב כי מדובר בחשיבה נכונה בחלקה ועם זאת הוא עצמו היה נזהר מגישה זו שכן וירוס המחלה יכול לקנן בבעל החיים במשך חודשים ורק כאשר הוא מגיע למוח נגרמת המחלה עצמה ואז סימני התחלואה גלויים. בשלב זה נותרו ימים בודדים לחייו של נשא המחלה ובימים אלו יכול הנשא להדביק בעל חיים אחר בנשיכה, שריטה, ליקוק או מגע עם רוק, ובשלב זה קיים גם שינוי בהתנהגות ובעל חיים יכול להפוך לתוקפן או לפחדן.

"כל מצב שבו באת במגע עם בעל חיים ששרט, נשך או ליקק, כל יונק מעכבר ועד זאב, ללכת לשלכת הבריאות ולתאר את המקרים ואם קיים חשש הרופאים יחליטו על חיסון. אין מה לשחק כאן. ללא טיפול בזמן לא יהיה מה לעשות. לא להסתמך על שום דבר. נגעת בעל חי, לך להתייעץ בלי לקחת סיכון"

ידוב מוסיף ומעיר כי גם לאזרח הפשוט יש יכולת לבצע צעדים לבלימת המחלה והתפשטותה, והוא מונה כמה מהצעדים הללו: "בראש ובראשונה למנוע מזון בלתי אפשרי שאנחנו מחלקים ביד רחבה עם פחים פתוחים, תחנות האכלה לחתולים שבהם מזון שעולה על גדותיו ובעלי חיים אחרים מתחילים לאכול, לא ליצור קשר עם חיות בר, הוצאת אלמנט הפחד מהם עלולה להביא לפגיעה בהם, עדיף לא להתקרב לא לגעת ובוודאי לא להאכיל, לחסן את בעלי החיים שלנו, לא לתת להם להסתובב לבד בחוץ".

ומה באשר לחיסונים? האם הם אכן כל כך כואבים כפי שמקובל לחשוב? מסתבר שממש לא. "יש אגדות על חיסונים כואבים וזריקות בבטן. זה מזמן כבר לא נכון. כל חיסון כולל דקירה וזה לא נעים אבל לא האגדות של שבע זריקות בבטן".

"חשוב מאוד לצין גם שכעת מדברים על פתרון של הרעלת בעלי חיים. אסור לנו להגיע לפתרון הזה בכל מחיר, כי הרעלת חיות בר היא לא סלקטיבית אלא תפגע בכולם. בשנות החמישים ניסו זאת וזה פגע במינים רבים שהגיעו לסף הכחדה ולא רק שלא פתר את בעיית הכלבת, אלא שזה יצר ריק שאליו נכנסו עוד ועוד חיות נגועות. זה נראה פתרון אולטימטיבי אבל הוא רק מחריף את הבעיה ופוגע בחיות הבר התמימות והלא מזיקות. כך כמעט איבדנו את אוכלוסיית הנשרים בארץ".