"אפשר לחנך גם אוהדים פרועים"

פסיכולוג חברתי מנתח את מניעי המתקפה המילולית האלימה על מאמן הכושר של מכבי ת"א, ומספר: בארץ ובעולם הצליחו לבלום תופעות כאלה.

שמעון כהן , ט"ז בטבת תשע"ח

להרגיע. אוהדי הפועל תל אביב
להרגיע. אוהדי הפועל תל אביב
צילום: עודד קרני, מנהלת הליגה



טוען....

בפעם השנייה בתוך שלושה ימים ספג רגב פנאן, מאמן הכושר של קבוצת מכבי תל אביב קריאות נאצה קשות מצידם של אוהדים מאוהדי הפועל תל אביב כאשר עיקר הביטויים, הגידופים והקללות הופנו כלפי אביו המנוח, מוני ז"ל.

השימוש בבן משפחה שהלך לעולמו אינו חדש בעולם היציעים האלימים בספורט, וזו רק אחת התופעות המכוערות המלוות את הספורט בכלל והספורט הישראלי בפרט.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו על התופעה עם ד"ר איציק אלפסי, פסיכולוג חברתי, איש החוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית הדסה בירושלים.

ד"ר אלפסי שהיה בעברו יו"ר קבוצת ביתר נורדיה וממייסדיה של הקבוצה מכיר היטב את האווירה ביציעים הגועשים והוא מציע לנו לבחון את התופעה במכלול הרחב יותר, "יש כאן תופעה שפשטה ביציעי הספורט בישראל ב-15 השנים האחרונות. יובאה לכאן תרבות אהדה שעד אז הכרנו אותה מאירופה ודרום אמריקה, רבוצות אוהדים שמתארגנים לכאורה כדי להוסיף צבע ביציע, מחברים שירי עידוד וכו', אבל יש להם גם קיום בפני עצמם.

''אלו ארגונים שמנוהלים בתרבות בריונית שדומה מאוד להתנהלות של כנופיות. יש בהם היררכיה וכוחניות, וכל השיח הזה מגיע אל המגרשים עצמם, וזה כולל סוגים שונים של ביטויים. כך זה ב'לה-פמיליה' וכך בהפועל תל אביב".

ד"ר אלפסי מוצא דוגמא לטיפול שהוכיח את עצמו דווקא בכדורגל האנגלי. "הכדורגל האנגלי בשנות השמונים היה פרוע ואלים. שמם של החוליגנים שלהם יצא למרחוק. אחרי האסון שהיה ב-89', אסון שהאחראים לו היו דווקא הרשויות והמשטרה בבלגיה ולא האוהדים, התרחש שינוי מאוד משמעותי בכדורגל האנגלי בכלל והוא בא לידי ביטוי בכמה אספקטים – מלחמה משמעותית בחוליגניזם, אכיפה משמעותית ושינוי תרבות".

בדבריו מציג אלפסי דוגמאות לטיפול הממוקד שהוביל לשינוי בבריטניה: "אם עד אז היו יציעי עמידה שאליהם מגיעים האוהדים כשהם שיכורים והמקום הפך למוקד התפרעויות, הרי שמאז הוסרו יציעי העמידה ונותרו יציעי ישיבה שדומים לתיאטרון. היום הולכים למשחק באנגליה והתחושה היא סרט או תיאטרון".

עוד הוא מוסיף ומציין כי באנגליה השתנה גם סוג האוכלוסייה שממלאת את היציעים, וזאת בין השאר בעקבות העלייה במחירי הכרטיסים מה שמרחיק מהיציעים אנשים ממעמדות נמוכים ומשאיר את המעמד הבינוני והגבוה כמו גם אורחים מחו"ל שמגיעים כדי לראות כדורגל.

בישראל מוצא ד"ר אלפסי את קבוצת הפועל באר שבע כמקרה בוחן שבו מנסה העומדת בראש, אלונה ברקת, לחולל מהפכה של ממש. "מאז שאלונה ברקת רכשה את המועדון היא מנסה להוביל שינוי חברתי תרבותי. זה לא היה קל בהתחלה ואלונה עצמה חשבה לעזוב, אבל בשנים האחרונות, בזכות ההצלחה המקצועית והמעבר לאצטדיון החדש, התרבות השתנתה וכמעט אין גילוי אלימות ושנאה".

אלפסי מעיר כי בשלב זה המהלך של ברקת עדיין בהתהוות ולכן עדיין לא ניתן להכתירו כהצלחה מוחלטת. לטעמו "המבחן האמתי של באר שבע יהיה כשהקבוצה לא תצליח כי כשמצליחים הקהל עסוק בתמיכה ופחות באלימות".

אלפסי מציין כי למרות הדימוי האליטיסטי יותר של כדורסל לעומת כדורגל תופעות אלימות התגלו גם במגרשי הכדורסל ואף בכדורעף, בין בליגות הגברים ובין בליגות הנשים. "אם רוצים להיאבק בתופעות האלה השינוי צריך להיות תרבותי שמתחיל בחינוך. המועדונים יכולים לשלב ידיים עם גופים כמו בתי הספר, שחקנים מגיעים למוסדות החינוך כחלק מהאחריות הקהילתית והמסר עובר לאוהדים". מסרים חיוביים שכאלה, הוא אומר, לא יכולים לעבור כאשר המועדונים עצמם עסוקים במאבקים ביניהם מי יותר גרוע או מול ההתאחדות.

עוד הוא מוצא ערך באפיק ההענשה שעיקרו הוא הרחקת אוהדים. "המועדונים הם בעלי האינטרס העיקרי בהרחקת האוהדים הללו. אנשים מתרחקים מהמשחקים וההפסד הוא של המועדונים. ענישה של מועדונים עוזרת. אחת הסיבות לירידה במקרי גזענות ביציעי בית"ר ירושלים הם העונשים שהקבוצה קיבלה בהורדת נקודות ובמשחקי רדיוס. האוהדים מבינים שזה פוגע בקבוצה ומפסיקים את זה, אבל לא זה מה שמייצר שינויי עומק ותרבות אחרת שיבואו רק על ידי חינוך".






‫הצעות והערות ניתן לשלוח לדואר אלקטרוני: neri@inn.co.il