השחקן
השחקןצילום: קובי פינקלר

לפני כמאה ועשר שנים, עם תחילת המאה ה-20, היו בורשה שבפולין לא פחות מחמישה תיאטרונים ביידיש. זו היתה תקופת פריחה לשפת היידיש ולתיאטרון היהודי.

כך פותחת ההצגה החדשה השחקן את מה שצפוי לנו בשעה וחצי הקרובות.

מיטב ההצגות הועלו שם: הדיבוק, טוביה החולב וכד' היו רק חלק מהרפרטואר הקבוע.

הכל היה טוב ויפה. השחקן הראשי היה אלימלך (ישראל טרייסמן) ולצידו כעין משרת ואיש סודו תנחום (יעקב בודו) שגם בגילו המופלג מיטיב לשחק ולהצחיק.

לצידו? תלוי את מי שואלים. לפי אלימלך הוא בסך הכל עוזר ומשמש. לפי תנחום " אני מוכן לעשות הכל עבורו" וזה אכן כך.

בצל האירועים שעוברים על המדינה ובצל החיכוכים היומיים עם אשתו של אלימלך, שגם היא חלק מצוות התיאטרון, אלימלך רחוק מלהיות במיטבו. הוא אינו רוצה להופיע יותר, הוא שוכח את הטקסט ומעל לכל הוא מאס בכל. באשתו, בהצגה, בחיים.

בפעם האחרונה, בצל ההפצצות והאעזקות עולה ההצגה "טוביה החולב" על הבמה הפולנית וכאן צצים כל המאבקים מאחורי הקלעים. מי הוא השחקן הטוב ביותר? מי זו שאמנם משחקת טוב אך בתאטרון גרוע ומי לא מוכן לשתף פעולה כי לא מתייחסים אליו.

בחדר ההלבשה של אלימלך הכל צף, עולה ומקבל נופך של אל תסתכל בקנקן ( בהצגה עצמה..) אלא במה שיש בו ( והם הסודות מחדר ההלבשה).

הצגה מרגשת, כואבת את כאב השפה ומשקפת לנו עוד פינה מחיי (שם סיפרו של אלימלך) התיאטרון של פעם.