כסף לכלכלה ולא לחיזבאללה

גל ההפגנות באיראן התחיל ממצוקה כלכלית של שכבות רחבות באוכלוסייה, אך גלש מהר מאוד לביקורת פוליטית נוקבת על המשטר.

אסף משניות , י"ז בטבת תשע"ח

תמיכה ישראלית במפגינים רק תפגע בהם. המהומות באיראן
תמיכה ישראלית במפגינים רק תפגע בהם. המהומות באיראן
צילום: Simon Dawson, רויטרס

אלפי אזרחים איראנים מפגינים כבר יותר משבוע ברחבי איראן נגד משטר האייתולות.

זוהי המחאה המשמעותית ביותר ברפובליקה האסלאמית מאז הפגנות 'התנועה הירוקה' בשנת 2009. המוחים משתמשים בסיסמאות הלקוחות מתוך עולם המושגים של המהפכה האסלאמית, רק עם פרשנות אחרת. אם בשנת 1979 קראו המוחים "שוויון, חירות, רפובליקה אסלאמית", כיום המפגינים קוראים "שוויון, חירות, רפובליקה איראנית". במהלך השבוע דווח בתקשורת האיראנית על יותר מעשרים הרוגים בעימותים בין המפגינים למשמרות המהפכה, ועל כ‑500 עצורים.

"מבחינת ציבורים מסוימים בפריפריה באיראן הגיעו מים עד נפש", מסביר פרופ' עוזי רבי, ראש מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. "הכלכלה שם מאותתת שיש שיפור ברמת המאקרו, אבל ברמת המיקרו האזרח הפשוט לא מרגיש את השיפור, אלא להפך. לכן הם התחילו להפגין סביב נושאים כלכליים, אבל מהר מאוד זה עבר למישורים הפוליטיים. קריאות כמו 'מוות לרוחאני' ו'מוות לדיקטטור', ועוד קריאות רבות בסגנון הזה, אלה דברים שאומנם שמענו בעבר, אבל לא בפריסה כמו שקורה היום", הוא מסביר.

יש באיראן רצון לברוח מהמשטר הדתי?

"זה יותר מזה. יש גם קריאות להחזיר את השאה הגולה. מה שהאיראנים בעצם אומרים זה שעניי עירך קודמים. לא מעניין אותם סוריה ועזה, הם רוצים לדאוג לעצמם קודם. אסלאם זה משהו שמחייב אותך לפעול על מעגלים מאוד רחבים, והעם האיראני אומר שלפני שאתה דואג למעגלים האלה תדאג למי שאתה חייב - שזה העם שלך".

גם העיתונאי מנשה אמיר, מומחה לענייני איראן, מסביר שהמחאה החלה אומנם במחאות על כלכלה, אבל עברה משם למישורים הפוליטיים. "מי שמסתכל על הקריאות של המפגינים, רואה שהן למעשה מציפות את כל הבעיות שאפשר לחשוב עליהן. הם מדברים על אבטלה, על שחיתות, על קריסת החסכונות של האנשים, על דיכוי האוכלוסייה ואפילו על מתן כסף לארגוני טרור זרים. למעשה הם מפגינים נגד כל הרע שיש במשטר", הוא מסביר.

"אם רוצים להצביע על נקודת הפריצה של ההפגנות, הגורם הוא האמרת מחיריהם של מוצרים בסיסיים כמו לחם ודלק. הייתה באיראן קריסת של שורה של מוסדות פיננסיים, מעין בנקים איראניים שפועלים במודל מעט שונה מהעולם המערבי, ובקריסה הזאת הרבה מאוד אנשים איבדו את כל חסכונותיהם", אומר אהוד יערי, פרשן חדשות 2 לענייני ערבים.

וזה מה שהוציא את כולם לרחובות?

"הייתה תסיסה ברקע כל הזמן, אבל הזיכרון של האלימות שספגו מפגיני המהפכה הירוקה ב‑2009 נמצא חזק בזיכרון האיראני. האירועים האחרונים היו רק הגפרור שהצית לבסוף את השטח, וברגע שזה נדלק, האנשים התחילו לשאול איפה באמת הכסף שהיה אמור להגיע מעסקת הגרעין. יש הרבה עסקים עם אירופה בעקבות הסכם הגרעין, אבל הכסף לא נכנס למדינה. פתאום הציבור הבין שהכסף הולך לממן את המלחמות בכל האזור, והם רוצים שהוא יושקע באיראן עצמה, ולא בסוריה או בתימן", אומר יערי.

כשמדברים על הכסף האיראני שמושקע במלחמות ברחבי המזרח התיכון, חייבים לעמוד על כמה נתונים. עד כה השקיע משטר האייתולות כשבעה מיליארד דולר במלחמה בסוריה, בין בכסף ישיר ובין במימון כוח האדם והנשק למלחמה, וזאת בזמן שבאיראן עצמה האבטלה הגיעה למימדים עצומים.

"המצב הכלכלי בתוך איראן עצמה הוא קשה ביותר. קודם כול, חלק מהסנקציות עדיין קיימות. פרט לכך חברות בינלאומיות עדיין חוששות להשקיע באיראן. אבל מעל הכול יש שחיתות גדולה מאוד שם. מרכזי הכוח נורא מצומצמים, ושם נמצא הכסף. כך שכסף אולי נכנס למדינה, אבל הוא לא מגיע לאזרחים", אומר מנשה אמיר.

המחאות אולי החלו בנושאי כלכלה, אבל בימים האחרונים שומעים קריאות נגד האסלאם עצמו. מה הוביל לשינוי?

"הן מעולם לא שונו. גרעין המחאה התחיל אצל האזרחים הפשוטים, והמשטר לא עשה כלום בשביל לעזור להם. המשבר הכלכלי הוא רק סימפטום אחד של השלטון באיראן. המחאה היא נגד צורת השלטון, וזו הנהגה אסלאמיסטית. הסיסמאות הללו היו מתחילת הדרך, הן פשוט מתרחבות עוד ועוד".

השקט התקשורתי נשבר

למרות הקריאות ששומעים מהעולם המערבי והערבי כאחד על הפיכה באיראן, המומחים עצמם נזהרים מאוד מלהגיד שהשלטון הנוכחי עשוי ליפול. "אנחנו זוכרים איך שר הביטחון אמר שאסד ייפול תוך כמה ימים, ואיך מומחים אחרים אמרו שאי אפשר להפוך חביתה לביצה בחזרה, ובסופו של דבר אסד נשאר יציב. כך שבמזרח התיכון אי אפשר להעריך בדיוק מה יקרה, ולכן צריך לנהוג בזהירות", אומר ח"כ מוטי יוגב, חבר ועדת חוץ וביטחון.

"קשה לי מאוד להאמין שמהפכה אכן תתרחש", מסכים פרופ' רבי, "המשטר שולט בכלכלה ובפוליטיקה האיראנית בצורה חזקה ביותר, והוא עוד לא הוריד את כל הכוחות שלו לרחובות. אם המשטר יילחץ הוא ישלח את כל הכוחות שלו, וברגע שזה יקרה יהיה שם מרחץ דמים. הוא לא ילך לאבד את עצמו כמו שקרה בטוניסיה ובמצרים, כך שאני לא חושב שהמחאה תפיל את השלטון. יחד עם זה, עברו 40 שנה מאז המהפכה האסלאמית, ואנחנו רואים שהפערים בין מחאה למחאה מצטמצמים. זה מראה שאי אפשר להחזיק מדינה על רעיונות משוגעים. צריך בסיס כלכלי, בסיס חברתי ובסיס אזרחי. זה לא קיים באיראן".

"במצב הנוכחי אי אפשר לנבא שום דבר, כי הכול תלוי כיצד יתפתחו העניינים בימים הבאים", טוען אמיר. "אם העם לא יפחד וימשיך בפעולות המחאה, אם העם ימשיך לצאת לרחובות, אם ההרג מצד המשטר ילך ויגבר, אם אנחנו נראה עריקות ממשמרות המהפכה ועזיבה של כוחות הביטחון, רק אז נוכל לדבר על הפלת המשטר. אבל כפי ששמת לב, זה הרבה 'אם'. לעומת זאת, אם הדיכוי יוביל להפחדה של המוחים, המחאה תדעך. חשוב להבין שעד כה אין הרבה אנשים שמשתתפים בהפגנות. נקודת האור היא שההפגנות מתקיימות בהרבה מאוד ערים בכל רחבי המדינה. בשביל שנוכל להתחיל לדבר על ערעור המשטר, לא הפלתו, היקף ההפגנות חייב לגדול משמעותית. בינתיים קשה לנבא לאן זה הולך".

בימים הראשונים של ההפגנות שמר השלטון האסלאמי על שקט תקשורתי, אך החל מיום שני, כשהתברר שאי אפשר להעלים את המחאה בדממה מוחלטת ונפוצו דיווחים על הרוגים בהפגנות, יצאו ראשי הרפובליקה בנאומים לאומה. הנשיא חסן רוחאני, שעלה לשלטון לאחר ההפגנות של 2009, טען בנאומו שמי שעומדים מאחורי ההפגנות באיראן הם משטרים זרים ועוינים. המנהיג העליון, עלי חמינאי, ציין מפורשות את מעורבותן של ארצות הברית, סעודיה וישראל - "אויביה של איראן", כלשונו. מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן, עלי שמחאני, פירט יותר והאשים את ישראל במתן מידע מודיעיני ל"מתפרעים". "ישראל וארצות הברית עומדות מאחורי המידע המודיעיני המסופק למתפרעים, וסעודיה היא זו שמממנת באמצעות כסף מזומן את האלימות המשתוללת, בין השאר באמצעות אספקת כלי נשק למפגינים", אמר שמחאני.

מן העבר השני פרסם ראש הממשלה בנימין נתניהו בדף הפייסבוק שלו סרטון שבו הוא מכחיש כל התערבות בנעשה באיראן, אך יחד עם זה הוא איחל "הצלחה לעם האיראני בחתירה לחירות". גם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הגיב לדברים, אך עשה זאת בדרכו הפחות דיפלומטית, כולל האשמה ברורה של ממשל אובמה. "העם האיראני סוף סוף נוקט פעולה נגד הברוטליות והשחיתות של המשטר", כתב הנשיא בטוויטר, "כל הכסף שאובמה נתן להם בטיפשות, שימש אותם לטרור והם גם לקחו אותו לכיסם. לאנשים יש מעט מאוד אוכל, אינפלציה גבוהה והם ללא זכויות אדם. ארצות הברית משגיחה".

"ידוע באיראן שכל דבר שמתרחש נגד הממשל, משויך מיד לישראל ולגורמי מערב אחרים כמו ארצות הברית, וגם לתומכי המשטר הקודם של השאה", אומר אמיר. "אם זה היה נכון, זאת הייתה מחמאה אדירה לישראל והודאה בחולשת משטר האייתולות. בפועל רוחני עצמו אמר שהמחאה הכלכלית והחברתית של העם קיימת. היא אותנטית. הוא אמר שבנוסף לריפוי החולי הכלכלי, צריך גם לייצר יותר פתיחות בחברה. כך שגם באיראן יש גורמים בכירים ביותר שמודים שזו לא מזימה ציונית, אלא בעיות אמיתיות שיש ברפובליקה".

"ישראל לא יוזמת ולא מארגנת את ההפגנות הללו", אומר ח"כ יוגב, "זה לא אומר שאנחנו לא רואים בחיוב את המציאות שבציבור האיראני, וגם בשלטון האיראני, יש כאלה שחושבים שלא צריך להשקיע את כל הכסף שיש במלחמה נגד ישראל, בין אם מדובר בפרויקט הגרעין, או בניית טילים בליסטיים מדויקים, ובין אם מדובר בחימוש מליציות שיעיות ואיראניות בסוריה והנעת שליחים בכל העולם לפעילויות טרור. ישראל הייתה שמחה לו המשטר באיראן היה חוזר להיות משטר של שלום כמו בימי השאה, אבל אין לישראל יד ורגל בעניין והיא רק מתבוננת מהצד".

בינתיים החריפה ארצות הברית את הטון והודיעה כי תזמן את מועצת הביטחון של האו"ם ומועצת זכויות האדם של האו"ם כדי לדון בנעשה באיראן. המהלכים האחרונים של הממשל האמריקני, בעיני המומחים, דווקא מזיקים למוחים ומחזקים את משמרות המהפכה. "צריך להבין שחייבים לשמור על פרופיל נמוך ולא לתת למפגינים ולאיראנים פטריוטים את התחושה שיש מי שמכוון את ההפגנות מחוץ לרפובליקה. אפשר להגיד שמחזיקים להם אצבעות, אבל לא הרבה יותר מזה. מהפכה באיראן, אם היא תבוא, תגיע מבפנים. הסיכוי שזה יקרה אומנם לא גדול, אבל אם זה יקרה - זה יגיע מבפנים", אומר פרופ' רבי.

מחאה בלי מנהיג

אם יש דבר שמאפיין את ההפגנות הללו, הוא העובדה שאין להן מנהיג. המפגינים יוצאים החוצה באופן ספונטני, בלי שיש אופוזיציה שמכוונת את המפגינים. "החלק המעניין והחשוב ביותר בהפגנות הללו הוא שהמוחים הם דווקא הגרעין הקשה של תומכי המשטר, מה שמראה שזו מצוקה אמיתית", אומר פרופ' רבי. "למעשה ההפגנות הללו הן תמרור אזהרה גדול למשטר. הציבור אומר שאם הכלכלה לא תשתפר בתוך איראן עצמה, זה לא משנה מה יהיו ההישגים של המשטר בחוץ. הציבור ישפוט לפי הכלכלה, ולא לפי שום דבר אחר".

העובדה שאין הנהגה למחאה יכולה לגרום לכך שהמחאה תדעך באופן טבעי?

"גם אם כן זה לא יגרום למותה. הדעיכה תתרחש אם הציבור יתעייף, יראה שאין פתרון באופק או יפחד שהמשטר יפעיל אלימות נגדו. אבל זה לא יפתור את הבעיות האובייקטיביות שקיימות באיראן. כמעט 70 אחוזים מאוכלוסיית איראן הם בני 40 ומטה, ובקרב הקבוצה הזאת יש אחוזי אבטלה מפלצתיים", מעריך רבי.

"בשביל המשטר האיראני, המלחמה בישראל והמשך המאבק בסעודיה ובתימן הם סם החיים, והם לא ינטשו את זה", טוען אמיר. "זה כן עשוי להחליש את התמיכה שלהם כאן. פעולות המחאה ידרדרו עוד יותר את המצב הכלכלי באיראן, וזה יקשה יותר על הממשל לממן את הפעילות באזור. אבל צריך לזכור שגם כשהיטלר עמד בפני הפסד במלחמת העולם השנייה הוא לא עצר, ואף העצים את השמדת היהודים".

ברחבי העולם הערבי מדברים בשמחה על "אביב איראני", על משקל "האביב הערבי" של תחילת העשור, שלמרות התקוות הגדולות שיצר הביא עמו בעיקר מלחמות והרג. "זאת אולי התקווה הגדולה של כל מי שרוצה שינוי באיראן, אבל ספק אם זה יגיע לשם. האמירות הללו של גופי תקשורת ערביים ברחבי העולם נובעת יותר מתקווה אישית מאשר מהמציאות. איראן זאת לא מצרים. הם הרבה יותר קשוחים ואכזריים. צריך גם לזכור שבאיראן אין אופוזיציה כמו שהייתה באביב הערבי. להשוות בין האביב הערבי להפגנות באיראן זה מהלך שטחי מדי שלא לוקח בחשבון את האפיונים של הגורמים הפנימיים באיראן", אומר פרופ' רבי.

לעם האיראני כדאי שיהיה לו "אביב", הרי בכל האזור לא התרחשו דברים טובים במיוחד?

"אנחנו מדברים פה על אומה ענקית של 80 מיליון איש, שחלקים גדולים ממנה מאסו במשטר הזה, בגלל הרבה מאוד סיבות", אומר יערי, "החל מהכפייה הדתית הקשה שיש שם, דרך השחיתות הנוראית שנמצאת בכל מקום, וכלה במצב הכלכלי הנוראי והשקעת הכספים הרבים במלחמות במזרח התיכון. לציבור האיראני יש סיבות טובות מאוד להתמרמר, ולהרגיש שהמשטר לא משרת אותם. בנוסף לכך, הם לא מסתכלים על מה שקרה בסביבה. האיראני הממוצע לא רואה בעולם הערבי אומה או תרבות שוות ערך למורשת המפוארת של איראן, לטוב ולרע".

אביב ערבי, הפעם איראני, מעלה חשש שגל דומה של הפיכות יתרחש גם הפעם, כשהמועמדת הבכירה היא שכנתנו ירדן. ביום שלישי נחשף ששניים מאחיו של המלך עבדאללה, הנסיכים עלי ופייסל, הודחו מתפקידיהם כמפקד חיל האוויר הירדני ומפקד משמר המלך. ההסבר הרשמי שניתן בממלכה לצעד קושר זאת לרפורמה הכללית בצבא, אבל הדיווחים על כך שהשניים נתונים במעצר בית מציירים תמונה שונה.

מה הסיכוי שמשטרים נוספים סביבנו, כמו ירדן שבה יש רוב פלשתיני, יאבדו את השלטון?

"לצערי אנחנו יכולים לראות אירועים כאלה גם בירדן. בעבר גם איראן וגם דאע"ש כבר ניסו לפעול בדרום ובצפון ירדן. נכון שהיום דאע"ש נמצא במצב לא טוב, אך יחד עם זה אי אפשר לשלול שום דבר בחוסר היציבות ששורר בעולם הערבי של היום", אומר יוגב.