פתיחת מרכול בשבת זה העסק של כולנו
פתיחת מרכול בשבת זה העסק של כולנוצילום: Mendy Hechtman/Flash90

1

חוק המרכולים בנוסחו הנוכחי, שאת חקיקתו מוביל שר הפנים אריה דרעי, רחוק מאוד מלהיות מושלם.

הוא לא יחול על תל אביב, ואולי לא יחול גם על ערים נוספות שבהן מזדרזים להעביר חוקי עזר שילבינו את חילול השבת, לפני שחוק המרכולים יעבור שלוש קריאות בכנסת.

כחוק שאינו חל בכל המקומות במידה שווה, הוא צפוי להיות מותקף בעתירות לבג"ץ בשם עקרון השוויון ואי-האפליה בין עיר לעיר. וגם אם בג"ץ יפתיע ולא יתערב הפעם, שמירת השבת מתוקף החוק הזה תהיה נתונה לחסדיהן של תנודות פוליטיות.

כל עוד דרעי שר הפנים, הוא לא יאשר חוקי עזר עירוניים שמתירים פתיחת מרכולים בשבת. אבל העיריות ימתינו לשעת הכושר, ודי יהיה בקדנציה אחת של שר פנים חילוני כדי שתופעת החנויות מחללות השבת תתפשט בכל הארץ. אחרי שהאישור יינתן, כבר אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל לאחור גם כשמשרד הפנים יחזור לידיים דתיות.

2

יש מי שמציעים לציבור הדתי והמסורתי למשוך את ידו מהמאבק האבוד הזה. יש הטוענים שכל ניסיון להפוך את מצוות התורה לחוקי מדינה נאכפים רק מביא לתוצאות הפוכות. לעומת זאת, לדבריהם, הציבור הכללי נוטה לאמץ דווקא מצוות שאין ניסיון לאכוף את קיומן באמצעות חקיקה. הדוגמאות המובאות בהקשר הזה הן ברית המילה והשבתת התנועה ביום הכיפורים – מצוות שרוב עצום מכלל הציבור הישראלי בוחר לקיים אותן גם בלי חוק שמחייב אותו בכך. אם אתם רוצים לראות פרהסיה יותר יהודית, אומרים מתנגדי החקיקה הדתית, הדרך לכך היא דווקא להימנע מחקיקה המזוהה כדתית. ככל שתהיה פחות חקיקה דתית, כך רשות הרבים תהיה יותר יהודית.

הטענה שובת הלב הזאת, שאימוצה ישחרר אותנו מהרבה מאמצים ומאבקים, רחוקה מלהיות מוכחת. עם כל הכבוד למצוות המילה ויום הכיפורים, ספק אם אפשר להשתמש בהן כתקדים וכהוכחה. הציבור הישראלי מקבל עליו יום אחד בשנה של השבתת התחבורה הפרטית, מתוך רצון להביא לידי ביטוי כלשהו את זהותו היהודית ביום הנחשב לקדוש ביותר בשנה (נחשב בטעות. לפחות מבחינת העונש על חילולה, קדושת השבת חמורה מקדושת יום הכיפורים). האם אפשר להסיק מכך שאנשים שאינם דתיים יהיו מוכנים לשנות את אורח חייהם ולהשבית את רכבם בכל שבת אם רק נשאיר זאת להחלטתם החופשית? ברור שלא. לא קשה להשבית את הרכב ליממה אחת פעם בשנה ביום הכיפורים. הרבה יותר קשה למי שאינו מרגיש מחויב לתורה ומצוותיה להימנע מנסיעה במשך יממה אחת בכל שבוע. במצוות המילה יש אומנם לפעמים קושי רגשי, אבל מדובר במצווה שקשה מאוד לוותר עליה משום שהיא נחשבת (די בטעות, אגב) כקובעת את הזהות היהודית. ואחרי הכול, מדובר במצווה שהורה לכמה בנים מקיים פעמים ספורות בחייו, ומעבר לכך אינה מגבילה את אורחות חייו של הנימול ואינה דורשת ממנו דבר.

מנגד, לא ראינו את הציבור רץ בהמוניו לאמץ מצוות כמו קריאת שמע פעמיים ביום, ברכת המזון בסוף הארוחה, הנחת תפילין בכל יום או הימנעות מאכילה מחוץ לסוכה בחג הסוכות. לא מדובר בתגובה ריאקציונית לכפייה דתית מקוממת, שהרי אין שום חוק שמחייב את שמירת המצוות הללו. הן פשוט כרוכות בטרחה מרובה לאורך זמן. גם המצוות המטילות הגבלות על החופש המיני לא מאומצות בחדווה על ידי הציבור הרחב, למרות שאין בספר החוקים שום חוק שכופה לקיים אותן. הוויתור הכרוך בשמירת טהרת המשפחה או בהגבלת יחסי האישות למסגרת הנישואין כדת משה וישראל הוא מחיר כבד מדי בשביל מי שאינו מאמין בתוקף המחייב של התורה ומצוותיה. כלי התקשורת הישראליים שובתים מרצונם ביום הכיפורים. האם הם עובדים בשבתות כריאקציה לחקיקה דתית? ברור שלא. הם עובדים כי יש ציבור גדול שמעוניין לצרוך שידורים בשבת. אז אל תצפו שבעלי המרכולים יוותרו על הרווחים הגדולים ויסגרו את עסקיהם בשבת אם רק נניח להם לקבל את ההחלטה מרצונם החופשי. זה לא מה שצפוי לקרות.

3

האם זה אומר שהציבור הדתי ונציגיו הפוליטיים צריכים להשתדל להפוך כמה שיותר מצוות והלכות לחוקים מחייבים בספר החוקים של מדינת ישראל? לאו דווקא. אין ערך רב למצוות שמתקיימות רק מכוח חוק המדינה, בלי הכרה בקדושתן ואמונה במי שציווה עליהן. אבל הציבור הדתי רשאי לדאוג לאינטרסים החיוניים שלו ולשמירת הדת שלו ולהעביר חוקים שימנעו כפייה חילונית או סביבה שאינה מאפשרת חיי תורה ומצוות. בנוסף לכך, מותר לציבור הדתי לשאוף לכך שהפרהסיה במדינה תעוצב מתוך התחשבות מסוימת בהשקפתו ובאורחות חייו. גם מיעוט זכאי להשפעה מסוימת על עיצוב רשות הרבים המשותפת. עיצוב רשות הרבים רק על פי העדפותיו של הרוב שאינו דתי הוא דיכוי זכויותיו של המיעוט. כמובן שעל הציבור הדתי לנהוג בתבונה ולברור היטב את הנושאים שעליהם הוא בוחר להיאבק. כך למשל, מאבק על השבתת התחבורה הפרטית בשבתות מכוח החוק היא חסרת סיכויים ומיותרת. לעומת זאת, נכון וראוי להיאבק נגד שלטי ענק פרובוקטיביים בצידי הדרכים שבהן מצולמות דוגמניות בלבוש סמלי, משום שכאן מדובר גם בהחפצת נשים וגם בכפייה אנטי-דתית.

המאבק נגד פתיחת עסקים בשבת הוא צודק והכרחי. כאשר אדם חילוני נוסע ברכבו בשבת, חילול השבת שלו לא מאיים על יכולת שמירת השבת של שכנו הדתי. כאשר מרכולים נפתחים בשבת, העסקים של מתחריהם שומרי השבת – דתיים, מסורתיים, או סתם כאלה שרוצים להקדיש יום בשבוע למנוחה ולמשפחה - נפגעים כלכלית מתחרות בלתי הוגנת, במקרים רבים עד כדי איום על מטה לחמם. בדרך כלל המרכולים הם חלק מרשתות גדולות, שבעליהן העשירים נהנים ממנוחה בזמן שהעסקים שלהם פתוחים בשבת. באותו זמן, בעלי עסקים קטנים נאלצים להתחבט אם לוותר על יום המנוחה השבועי היחיד שיש להם, או לספוג פגיעה במכירות עד כדי איום על הכדאיות הכלכלית של העסק. אפשר היה להמשיך להעלים עין מחנויות קטנות שמוכרות ביוקר מוצרים בודדים ודחופים למי ששכחו להצטייד בהם לפני השבת. אבל אין שום אפשרות להסכים למצב שבו עסקים גדולים עושים קופה שמנה בשבת, תוך ניצול העובדה שמתחריהם שומרי השבת משביתים את עסקיהם.

4

כאמור, לא ברור כלל שחוק המרכולים יפתור את הבעיה. מה גם שהוא עלול להישחק על ידי האימפריאליזם המשפטי החזירי של שופטי בג"ץ, שמבטלים כרצונם את החלטות הכנסת והממשלה למרות שלא הוסמכו לכך על ידי המחוקק. לכן, במקביל למאמצים שנעשים במערכת הפוליטית, יש להעביר את המאבק גם אל התחום האזרחי. אם כל מי שהאפשרות לשבות בשבת יקרה לליבו יקפיד לערוך גם בימות החול את קניותיו בעסקים שומרי שבת, זו תהיה הדרך היעילה ביותר להבטיח שעסקים שומרי שבת יוכלו להמשיך להתקיים בלי לספוג הפסדים כבדים.

עמוד בית המדרש

אירוע העשור לפטירת הרב אברהם שפירא שהתקיים השבוע היה מעמד מרשים של כבוד התורה. קהל גדול בחוכמה ובמניין מילא עד גדותיו את האולם הענקי במלון רמדה בירושלים. ראשי ישיבות, דיינים ורבנים הגיעו מכל קצוות הארץ כדי לכבד את זכרו ולשאוב השראה מדמותו של מי שהיה במשך עשרות שנים ראש הישיבה ועמוד התווך הלמדני של ישיבת 'מרכז הרב'.

בסרטונים שהוצגו ובנאומים שנישאו מעל במת האירוע המושקע הוקדשו פרקים נרחבים גם לפועלו כרב ראשי וכמנהיגו הרוחני של המאבק על ארץ ישראל. אולם דומה שר' אברום עצמו היה שם מעל לכול את פועלו כראש הישיבה. הרב צבי יהודה קוק, ראש הישיבה שהפך אותה לישיבת הדגל של הציונות הדתית, הרבה לציין בשיחותיו שייחודה של הישיבה הוא בלימודי האמונה. אבל כדי שיהיה ייחוד צריך קודם כול שתהיה ישיבה, ובמרכז הלימוד בכל ישיבה עומדים לימודי הגמרא - שאותם הוביל ר' אברום.

הציבור הגדול והחשוב שהגיע לערב הזה הוכיח שהציבור הדתי-לאומי יודע להוקיר את מנהיגיו גדולי התורה, והמחיש את הצורך בגדלות רוחנית שיש בכוחה לאחד את הציבור ולהורות לו את דרכו. שנזכה.

לתגובות: [email protected]