אונר"א מבטיח את הסכסוך לנצח נצחים

ד"ר עינת וילף לערוץ 7: עידן טראמפ הוא הזדמנות לחשוב מחדש על היחס לאונר"א, הגוף הבינלאומי המנציח את שקר הפליטים ודרישת השיבה.

שמעון כהן , כ' בטבת תשע"ח

UNRWA - אונר"א
UNRWA - אונר"א
צילום: רויטרס



טוען....

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הודיע על כוונתו לקצץ בתמיכה לפלשתינים בשל סרבנותם המדינית.

בנוסף דווח על החלטה להקפאת תקציב של 125 מיליון דולר לסוכנות הפליטים הפלשתיניים אונר"א. מנגד מתברר שהעמדה הישראלית מורכבת מעט יותר.

ראש הממשלה נתניהו, כך דווח, מעדיף שהכספים יוקפאו בהדרגה על מנת שלא לפגוע אנושות במצב ההומניטארי ברצועת עזה.

ד"ר עינת וילף, בעבר חברת כנסת מטעם 'העבודה', חקרה לא מעט את סוגיית היחסים בין אונר"א, הפלשתינים וישראל. ביומן ערוץ 7 היא מתייחסת לסוגיה וקובעת כי תקופת מנהיגותו של דונלד טראמפ מהווה הזדמנות לבחון את הסוגיה מחדש.

"זו הזדמנות לפתוח דיון ציבורי על מעמד אונר"א בעולם והתמיכה הבינלאומית בו וגם על המדיניות הישראלית המוטעית, לטעמי, של מתן תמיכה לאונר"א במשך עשרות שנים".

כשנשאלה מה בסופו של יום מניע את ישראל להמשיך ולתמוך באונר"א למרות ההבנה שמדובר בגוף המעודד את דרישת השיבה הפלשתינית ומוגדר בידי ההנהגה הישראלית לא פעם כתומך טרור, משיבה ד"ר וילף: "מי שקובע בהקשר הזה את המדיניות זו מערכת הביטחון שפועלת מתוך ראיה צרה מאוד שאונר"א הוא הרע במיעוטו.

''אנשי מערכת הביטחון אומרים שהם מעדיפים את אונר"א על חמאס ואש"ף או הדמון התקופתי. לצבא יש ראיה של כאן ועכשיו, לבדוק את הדברים אם הם עוזרים לי. הצבא לא מסוגל לחשוב לאורך זמן. הוא לא רואה שאונר"א מבטיח שהסכסוך יימשך לנצח נצחים".

מסבירה וילף: "גם אם אונר"א עצמו אינו ארגון טרור הוא מבטיח שלארגון הטרור יהיו מתגייסים חדשים, כי הוא גורם להם להאמין שמדינת היהודים תימחק יום אחד ושהם ישובו לפלשתין מהים ועד הירדן. הם לא נותנים שום סיכוי להסדר. העובדה היא שבכל פעם שהיה סיכוי להסדר הפלשתינים חזרו לעקשנות והרגישו שהעולם מאחוריהם".

כשנשאלה אם העמדה הפלשתינית איינה עמדה מוצקה שאינה תלויה במתרחש בעולם, מציינת וילף כי אמנם באפשרותם של הפלשתינים לחשוב כל דבר שירצו, אך כאשר הם חשים שהעולם תומך בהם על ידי אותה תמיכה כלכלית הניתנת לאונר"א, הדבר מחזק אותם בתקוותם לראות את הציונות נמחקת ואת עצמם שבים ליפו ורמלה. החיזוק הזה ניתן בין השאר כאשר הם רואים שבשמו של ארגון אונר"א מופיעות ה-OU של האו"ם המעניק מעין מטריית הסכמה לדרישת השיבה שלהם כדרישה לגיטימית.

"הם צריכים להרגיש שהם מבודדים", אומרת וילף הקובעת כי מזה שבעים שנה לא חל שינוי בעמדה הפלשתינית החשה את הגיבוי הבינלאומי.

לעומת זאת לטעמה ניתן "להעביר תמיכה לפלשתינים בלי לטפח את השיבה", וזאת כאשר בוחנים את נתוני האמת שמותירים כעשרת אלפים עד עשרים אלף פליטים אמיתיים, ולא מיליונים כפי שהפלשתינים מטפחים כשקר בינלאומי ענק.

וילף מזכירה כי בשטחי הרש"פ חיים 800 אלף איש, רובם לא במחנות, שהם עורכי דין ואנשי המעמד הבינוני ברמאללה ולמרות זאת הם מוגדרים כפליטים בפלשתין. "אם בעיני עצמם הם חיים בפלשתין איך זה שהם פליטים מפלשתין?", היא שואלת. "צריך להודיע שאת הכסף שמעבירים לאונר"א לטובת בתי ספר ובתי חולים נעביר לרש"פ, נוריד את השילוט מבתי הספר מאונר"א לרש"פ, יישארו אותם מורים ותלמידים אבל ללא התפיסה שהקהילייה הבילאומית תומכת בשיבה".

"מי שתומכות באונר"א הן מדינות מערביות שלכאורה תומכות ברעיון שתי מדינות, אבל ביד אחת הן מטפחות את הגישה הפלשתינית המקסימאליסטית. ראש הממשלה היה צריך לומר לאנשי משרד החוץ שמעכשיו אנחנו פועלים מול ארה"ב והעולם בגישה אחרת, בגישה שבוחנת דרכים לפרק את הארגון הזה, לחשוף את הבלוף הזה של חמישה מיליון פליטים. אין מספר כזה.

''עורך דין שנולד ברמאללה ואב סבו נאלץ לברוח במלחמת העצמאות הוא לא פליט פלשתיני, וגם אזרח ירדני אינו פליט פלשתיני. יש לכל היותר עשרת אלפים או עשרים אלף פליטים".

בהמשך הדברים ממשיכה ד"ר וילף ופורטת את האופן בו היא מגיעה לתוצאה זו: "כל מי שחי ביו"ש הוא לא פליט. רובם חיים במקומות שבהם נולדו ולא ברחו. הם לא פליטים. זה ארבעים אחוז. גם אזרחי ירדן הם לא פליטים. הם אזרחים. בסוריה ולבנון רשומים מיליון פליטים, אבל אין יותר ממאתיים אלף איש שרובם המכריע נולדו בלבנון וסוריה. צריך להעביר את האחריות עליהם לנציבות הפליטים של האו"ם, נציבות שבוחנת כל דרך לפתרון בעיית הפליטים ולא בהכרח דווקא את השיבה".

לטעמה של וילף הבעיה קיימת ומחלחלת גם לגופים הישראליים: "יש אנרציה אדירה גם של מערכת הביטחון הישראלית וגם של המערכת הבינלאומית שכבר לא רואה איך היא מטפחת את הבעיה. זו הזדמנות דווקא כשיש נשיא אמריקאי לא צפוי. זו הזדמנות לזעזע את המערכת ולחשוב מחדש. הבעיה הגדולה היא שגם בישראל וגם במדינות המערב כבר לא רואים איך תמיכה באונר"א מתפרשת כתמיכה בינלאומית בזכות השיבה.

''הם ממש עיוורים כשהם אומרים שהפלשתינים לא באמת רוצים שיבה. יש כאן נימה פטרונית. הם לא מקשיבים לפלשתינים ברצינות. הפלשתינים עצמם אומרים שהם לוקחים את זכות השיבה מאוד ברצינות. אין כמעט פלשתיני שיעז להגיד בקול ברור שהגיע העת להיפרד מחלום השיבה".

ומה באשר לאותו ראיון מפורסם של אבו מאזן לערוץ 2, שם אמר שאינו חולם לשוב לבית בו נולד בצפת? וילף ממליצה לנו להקשיב היטב לדבריו: "הוא אומר אני, עצמי, אבו מאזן, לא מתכוון לחזור לצפת, אבל מיד מבהיר בתקשורת הערבית שזו זכות קדושה ואף מנהיג פלשתיני לא יוכל לנהל עליה מו"מ, כי היא זכות ששייכת לכל פלשתיני ופלשתינית.

''הם מגדירים זאת כזכות אישית ובכך הם מונעים אפשרות למו"מ, כי גם אם יחתמו על מו"מ יבוא כל פלשתיני וידרוש זאת זכותו האישית לשיבה. הם מהתלים בשמאל שאני שייכת אליו. הם מנופפים בדברי אבו מאזן, אבל הם מתוחכמים כשהם מגדירים את השיבה כזכות וכמשהו שלא ניתן לדון עליו".