לביא
לביאצילום: אהוד דהן

האווירה בקמפוסים של האוניברסיטאות בצפון אמריקה עוינת כלפי היהודים וכלפי ישראל, ורוויה באנטישמיות ובאווירה אנטי ישראלית.

הסטודנטים היהודיים הלומדים באוניברסיטאות חשופים להטרדות, להתבטאויות אנטישמיות ובעיקר לדיסאינפורמציה רבה באשר להיסטוריה היהודית ולפעולות שנוקטת מדינת ישראל כדי להגן על תושביה.

התמודדות עם האווירה רווית השנאה אינה קלה לסטודנט היהודי שבעצמו מתמודד עם שאלות מהותיות באשר לזהותו היהודית.

לא בכדי תופעת ההתבוללות מכונה "השואה השקטה". זוהי שואה המכלה בכל שנה אלפי צעירים יהודיים הנישאים בנישואי תערובת ומתרחקים מהעם היהודי. בקהילות רבות בעולם אחוז ההתבוללות כבר חצה את רף שבעים האחוז של הצעירים היהודיים המפנים עורף ליהדות.

בתי ''לביא'' הפזורים ברחבי העולם שמו להם למטרה לעצור את ההתבוללות במגוון פעילויות ותוכניות אשר דרכן הם מחוללים שינוי בזהות היהודית של הצעירים היהודיים בעיר ומשפיעים על עתידם.

הם מהווים בית חם ומסגרת תומכת לצעירים היהודיים המקומיים ומעניקים לעשרות צעירים בכל עיר חוויה יהודית ישראלית משמעותית. בתי לביא מנוהלים על ידי צעירים ישראלים אידיאליסטיים החדורים במוטיבציה גבוהה לעשות את הכול כדי להעצים את הזהות היהודית של הצעירים, לחזק את הקשר שלהם עם ישראל ולהציל את הדור הבא מפני התבוללות.

"שליחי לביא הפועלים בקמפוסים מעניקים בית חם, מסגרת חברתית ואווירה תומכת לסטודנטים היהודיים", מספר אילן רוט, המנכ"ל והמנהל של התוכניות בארץ ובחו"ל. "מטרתם של גרעיני לביא הוא לסייע לצעירים היהודים בפיתוח מנהיגות צעירה אקטיביסטית ודינמית בקמפוסים, בהתמודדות אל מול הארגונים האנטי ישראליים והאנטישמיים ובחיזוק הגאווה יהודית התומכת במדינת ישראל.

''כשהזיקה אל היהדות חלשה ואינה תופסת מקום חשוב בעולמם של הצעירים, הדרך להתבוללות קצרה, אך כשהיהדות היא חלק בלתי נפרד מדרך החיים, הם לא יתנו לעצמם להתבולל. לאחר שלוש שנות פעילות וחמישה בתי לביא פעילים אנחנו אחוזי התרגשות לנוכח השינויים המבורכים שעוברים הצעירים היהודיים המקומיים".

דוגמא לשינוי כזה ניתן למצוא בסיפורה של פאינה גרינשפן. גרינשפן, נערה צעירה מבית מתבולל מפרנקפורט הגיעה אל בית ''לביא'' כשהייתה בת שמונה עשרה, נערה צעירה שחיה בסביבה מתבוללת. היום היא שומרת שבת, אוהבת את מדינת ישראל ורוצה להתחתן רק עם בחור יהודי.

"הייתי נערה צעירה מוקפת בהרבה חברים, אבל אף אחד מהם לא היה יהודי", מספרת פאינה בראיון עימה. "ידעתי שאני יהודייה, אך לא היה לי כל קשר אל היהדות, לא הכרתי את היהדות, ולא התעניינתי בה, ורק כשאמא קראה לי לעתים רחוקות מאוד בשמי היהודי נזכרתי שאני יהודייה.

"אל בית לביא הגעתי בעקבות היכרות עם השליחים של ארגון לביא שפעלו בעיר. השבת הראשונה בבית לביא הייתה עבורי חוויה מכוננת ומרגשת מאוד. בפעם הראשונה בחיי ביקרתי בבית הכנסת, בפעם הראשונה שמעתי קידוש, טעמתי את המאכלים היהודיים המסורתיים, התבשמתי מהריח של החלות הטריות, האזנתי בהתרגשות לשירי השבת ונסחפתי אל האווירה המיוחדת של השבת בבית לביא.

"מאוד מהר בית לביא הפך להיות הבית שלי והחברים בבית היו המשפחה החדשה שלי, ככל שהגעתי יותר אל בית לביא, כך נקשרתי יותר אל היהדות, למדתי על היהדות, חקרתי, שאלתי שאלות וקיבלתי תשובות.

''השינוי שהתחולל בי הגיע בהדרגה. התחלתי להיות גאה ביהדות שלי והוספתי את שמי היהודי, 'פרלה', אל דף הפייסבוק, למדתי להתפלל, נהניתי מהתפילה, התחלתי ללבוש בגדים צנועים יותר, הקפדתי לאכול רק אוכל כשר ואת השבת הראשונה ששמרתי כהלכה לא אשכח לעולם. בית לביא חולל שינוי אדיר בזהות היהודית שלי והגן עליי מפני ההתבוללות", מסכמת פאינה בהתרגשות.

אך לא רק לסטודנטים מחו"ל ישנם סיפורים מרגשים על הפעילות אלא גם לשליחים מהארץ. שקד הדר, סטודנטית צעירה מירושלים יצאה לשליחות בפרנקפורט ברגשות מעורבים. "לפני הטיסה חששתי ושאלתי את עצמי שוב ושוב האם אמצא קהילה יהודית במקום, האם הם ישמחו לבואי, האם אוכל ליצור אתם קשר, להשפיע ועוד", היא מספרת.

אך כל החששות התבדו. "הסטודנטים היהודים הגרמניים כאילו רק חיכו לבואי. הכרתי צעירים רבים שהדת חשובה להם והם מחפשים מקום שיוכלו להזדהות אתו. לפעילויות השונות שארגנו בבית לביא הגיעו עשרות צעירים ומאוד מהר בית לביא בפרנקפורט הפך להיות מקום מפגש לצעירים היהודיים בעיר.

''הפכנו למשפחה אחת גדולה. סעדנו יחד את ארוחות השבת, שרנו זמירות שבת עד השעות הקטנות של ליל שבת, הלכנו להתפלל בבית הכנסת היחיד בעיר, למדנו עברית, למדנו יהדות ויצאנו יחד לטיולים.

"שמו של בית לביא עבר מפה לאוזן ומיום ליום הגיעו יותר ויותר צעירים יהודיים עם רעב אדיר להכיר את ערכי היהדות, את המורשת ואת ארץ ישראל. בית לביא הפך להיות הבית החם של הצעירים היהודים בעיר ובסביבה, הצעירים שהגיעו אלינו הפכו להיות פעילים בקהילה היהודית ובקמפוסים רווי האנטישמיות בגרמניה. בית לביא זו משפחה אחת גדולה ואני שמחה שאני חלק ממנה!".

אחד סיפורים המרגשים הם של קונסטנטין דולין ופולינה רפפורט. דולין גדל בעיירה קטנה על יד פרנקפורט. אמו הייתה יהודייה, אך במשך שנים רבות הוא לא ייחס לכך כל משמעות, הוא לא גר בסביבה יהודית וכל חבריו היו לא יהודיים. אל שליחי לביא בעיר פרנקפורט הוא התוודע כשלמד בתיכון בעיר. הוא ידע שאמו יהודייה ורצה להבין "מה זה יהודי", ולכן יצר קשר עם שליחי לביא שפעלו בעיר.

הוא החל להגיע לבית לביא בכל שבת, לפעמים גם באמצע השבוע, למד עברית ושמע סיפורים רבים על ארץ ישראל. כשהגיע לגיל שמונה עשרה הוא החליט שגם הוא צריך לתרום לעם היהודי ובא לישראל לשרת שנה בצבא.

כמוהו גם פולינה שגדלה בהנובן על יד פרנקפורט, ושלדבריה ידעה תמיד שהיא יהודייה והרגישה מנוכרת לסביבה הלא יהודית שבה היא חיה. היא הגיעה לפרנקפורט כי ידעה ששם חיה קהילה יהודית גדולה יחסית וחיפשה מקום המאפשר לה להעצים את הזיקה היהודית ולהכיר צעירים יהודיים בני גילה.

הקהילה היהודית הפנתה אותה לבית לביא בעיר ומהר מאוד היא הפכה להיות חלק ממשפחת לביא בעיר. בעקבות שיחות עם השליחים היא החליטה ללכת לשנת התנדבות בארץ.

בסוכות 2014 במפגש השנתי של שליחי לביא והסטודנטים הנמצאים בארץ היא פגשה את קונסטנטין. ב2015 הם חזרו יחד לפרנקפורט, הפעם כזוג חברים וכשהם מאמצים שמות עבריים, דלית ויהושע.

מאנשים שלא ידעו דבר על היהדות הם החלו להיות פעילים במרכזים היהודיים במקום מגוריהם וחשו חיבור גדול לדת ולארץ ישראל. באוגוסט 2017 נישאו קונסטנטין ופולינה בחתונה יהודית כדת משה וישראל כששליחי לביא היו אורחי הכבוד בחתונה המרגשת.