ראש ממשלה ומרצה לכלכלה

בנימין נתניהו הציג את מדיניותו הכלכלית בפני משתתפי ועידת גלובס לעסקים שהתקיימה בירושלים. הנה דבריו המלאים

ערוץ 7 , כ"ה בטבת תשע"ח

נתניהו בוועידת גלובס
נתניהו בוועידת גלובס
צילום: חיים צח / לע"מ



טוען....

אני רוצה לברך את מארגני ועידת 'גלובס' על כך שהחלטתם להתכנס פה בירושלים. זה משקף את העובדה שירושלים היא בירת ישראל, כמי ששמעתם לאחרונה וראוי שתמשיכו במסורת החשובה הזאת שעכשיו התחילה אצלכם.

אני מכאן אלך לממשלה, על מנת להעביר תקציב. שר האוצר כחלון ואני עובדים מצוין ביחד ואנחנו נביא תקציב מצוין וגם חוק הסדרים מצוין לממשלת ישראל שישרת את אזרחי ישראל. אנחנו נעביר את התקציב היום ובתוך כחודשיים נעביר אותו בקריאה שניה ושלישית בכנסת.

הדבר הזה נותן יציבות, נותן בסיס לצמיחה, הוא נותן גם בסיס לטפל בצרכים המגוונים של הביטחון והחברה, וכן בצרכי מדינת ישראל.

אין מדיניות חברתית בלי מדיניות כלכלית. אי אפשר להפריד בין שניים.

כשמישהו אומר שהוא חברתי, שהוא בעד דבר כזה או אחר, אני שואל: מי משלם? וכדי להבין את הדרך שבה אני רואה את המדיניות הכלכלית שלנו, אני רוצה לקחת כמה דקות ולתאר את המדיניות הכלכלית שלי.

כדי לתאר את המדיניות הכלכלית אני חייב לתאר את המדיניות הצבאית. והמדיניות הכללית נובעת מהשקפה, שלא נפרט אותה כאן יותר מדי, היא הוכחה כמובן במאה הנוכחית באזורנו, בשנים האחרונות, בצורה חזקה, אבל היא הוכחה לצערי, לאורך ההיסטוריה. העובדה הפשוטה היא זו: החלש לא שורד. היא עובדה מצערת והיא עובדה אפילו אכזרית, אבל החלשים לא שורדים.

גם אנחנו, כשאנחנו מדברים על הישרדותנו לאורך הדורות. זה דבר מופלא, קודם כל צריך להגיד, רוב העמים העתיקים לא שרדו ונעלמו, עמים שהוגלו נעלמו, ועמים עתיקים בודדים שרדו. בדרך כלל הם היו גדולים אז והם נהיו הרבה יותר גדולים בהמשך. שלוש התרבויות הגדולות בעולם, שתיים מהן הן תרבויות ענקיות, הודו וסין - הודו, שאצא אליה בקרוב - אלה עמים עתיקים ששרדו והתרחבו והגיעו לחלקים גדולים מאוד של האנושות בגודל היחסי שלהם.

באזורנו היום אנחנו רואים גם את דבר הזה שהוא מובן מאליו ולכן לא ארחיב בו, אם כי הוא לא היה תמיד מובן מאליו - החלש לא שורד. מדינות שלמות נמחקות מעל פני האדמה ואחרות מתפשטות. לכן כדי שנבטיח את עתידנו אנחנו חייבים להיות חזקים וכדי להבטיח את עוצמתנו אנחנו צריכים לטפח ארבע עוצמות.

העוצמה הראשונה שתבטיח את קיומנו היא עוצמה צבאית. דוגמה לעוצמה צבאית: צוללות, F-35 , מיירטים - זה טכנולוגיה מתקדמת. צריך עוצמה צבאית. יש לה עוד אלמנטים למשל, אתה רוצה לסגור את הגבולות שלך ועומד לבנות איזה קיר סיני כזה, זה לוקח כמה מיליארדי שקלים, זה עולה כסף. אתה רוצה לפתח סייבר, כפי שאנחנו עושים בבאר שבע, אפילו אם אתה רוצה לכבות שריפות וטייסות, זה גם עולה.

יש דבר אחד שמשותף לכל מה שאמרתי עכשיו לגבי העוצמה הראשונה והחיונית - זה עולה כסף, המון כסף. כלומר, העוצמה הראשונה שבלעדיה פשוט אין קיום זו עוצמה צבאית שדורשת הרבה מאוד כסף. מאין יבוא הכסף? איך נממן את העוצמה הצבאית? נממן אותה עם עוד עוצמה, עוצמה כלכלית. ומאיפה תבוא העוצמה הזו? שמעתי מהאמריקנים, האמריקנים מממנים לנו את זה? לא, הלוואי.

האמריקנים כל העוצמה הצבאית, כולל הכמעט 38 מיליארד דולר שהבאתי עכשיו ל-10 שנים, זה שווה בערך 15% מתקציב הביטחון הכולל שלנו, וכמובן הביטחון כולל הרבה מאוד דברים מעבר לתקציב הביטחון, אז זה לא יבוא משם.

זאת אומרת, העוצמה הכלכלית באה בראש ובראשונה מהכלכלה הישראלית והכלכלה הישראלית תבוא מהיכולת שלנו לפתח צמיחה שממנה אנחנו לוקחים מסים. ההשקפה שלי היא לקחת שיעורי מס נמוכים יותר על מנת שנקבל תקבולי מס גדולים יותר.

כלומר, העוצמה הכלכלית נותנת לנו את העוצמה הצבאית, זה ברור כשמש, כי בלעדיה לא נוכל לממן. עוצמה כלכלית נותנת לנו גם את היכולת לבסס את הביטחון, אבל היא גם מפתחת טכנולוגיה. טכנולוגיה לא מפתחת את הכלכלה אם לא תיתן בכלכלה משהו שהטכנולוגיה צריכה, והטכנולוגיה צריכה משהו אחד שכל הפעילות הכלכלית זקוקה לו.

אתם חושבים שזה חינוך, אני מסכים, החינוך נורא חשוב, אבל החינוך לא נותן את מה שאני אומר. יש מדינה שהיתה בה רמת חינוך גבוהה מאוד, היו בה פיסיקאים מבריקים, היו בה מתמטיקאים גאונים, היו בה את כל האמצעים הללו והיא לא עשתה כלום. אבל כשהיית לוקח מתמטיקאי כזה או פרופסור כזה, מבריח אותו ומביא אותו לפאלו-אלטו, כעבור שלושה שבועות הוא מתחיל לייצר ערך כלכלי.

למדינה הזאת קראו ברית המועצות. זה לא עזר. הייתה להם רמת חינוך, היו להם הרבה מאוד אנשים מוצלחים, פשוט מתוסכלים. זה לא יצר את העושר הכלכלי. העושר הכלכלי נוצר על ידי שוק חופשי. דוגמה אחרת - יש מעצמה ענקית שקוראים לה סין, ובמשך כמה מאות שנים היא לא התרוממה, היא התחרתה מול שווקים חופשיים במערב, ורק כשהם התחילו לשחרר את דרגות החופש בכלכלה ויצרו מרכיבים של שוק חופשי, היא מזנקת והולכת. כלומר, החינוך לא יעזור, כדי שתהיה צמיחה, לפני כל דבר אחר, צריך שוק חופשי.

מי מייצר את הצמיחה? הפקידים? אנחנו הפוליטיקאים? אנחנו צרכני כספים, מערכת הביטחון זוללת כסף, הצרכים החברתיים זוללים כסף. מי נותן את הכסף? כלכלה בסוף מתבססת על הפירמות, והפירמות צריכות להרוויח, צריך לתת להן את האפשרות להצליח וצריך לתת להן לא פחות מזה את האפשרות להיכשל. זה מה שמייצר את הצמיחה.

כלומר, כלכלה חופשית מייצרת טכנולוגיה, ולא הפוך כמו שאתם חושבים. טכנולוגיה לא מייצרת כלכלה חופשית, במדינה מסוימת כן, אבל בראש ובראשונה זה מייצר כסף וזה מייצר טכנולוגיה.

שני הדברים הללו גם-יחד מייצרים עוצמה שלישית - עוצמה מדינית. אני מדבר פשוט, אני אומר לכם דברים אמיתיים, שבעצם יוצרים את משוואת הכוח של מדינת ישראל. כיוון שיש לך כאן עוצמה צבאית, שזה גם כוח צבאי וגם כוח מודיעיני והכוח המודיעיני הוא מתבקש היום על ידי כל המדינות, כולם רוצים ליהנות מהיכולת שלנו לעצור פעולות טרור - ישראל עוצרת עשרות פעולות טרור ברחבי העולם.

טכנולוגיה שדרושה לכל תחומי החיים, כל החיים משתנים היום במהירות ואנחנו יצרני מודיעין וביטחון ויצרנים כלכליים של טכנולוגיה מתקדמת, כל העולם זקוק לזה ולכן אתם עדים לשיירות-שיירות של מנהיגים שבאים הנה, ואנחנו יוצאים גם אליהם, לאפריקה, שהייתי בא שלוש פעמים בשנה וחצי, לאמריקה הלטינית, שסגנית נשיא ארגנטינה הייתה פה אתמול.

אנחנו מתקדמים בכל הכיוונים, עם כולם. אותו דבר כמובן באסיה עם המעצמות הגדולות, ובשבועות הקרובים אני אפגש עם שלושה מתוך ארבעת המנהיגים של המדינות החזקות ביותר בעולם: כמובן מודי שאלך אליו לביקור גומלין, טראמפ שאפגש איתו במרץ בוושינגטון, אם לא לפני, וכמובן פוטין שקבעתי להיפגש איתו בשבועות הקרובים. אנחנו מדברים על עוצמה מדינית חסרת תקדים של ישראל בגלל השילוב של עוצמה צבאית, עוצמה כלכלית ועוצמה מדינית.

לכן, בהשקפה שלי, המבנה שאני דיברתי עליו, זה המבנה שמשנה את העוצמה של מדינת ישראל עד לבלי היכר. בן גוריון הבין שצריך ללכת מעבר למעגל המידי של מדינות ערב, אז הוא הלך לטורקיה, הוא הלך לפרס, הוא הלך לאתיופיה, אבל לא הייתה לו יכולת להגיע רחוק יותר. ככל שאנחנו בונים את העוצמה הזאת,אנחנו מגיעים לכל מדינות העולם ואנחנו מאוד מחזקים את היכולות שלנו.

בן גוריון הבין את זה מצוין. הוא הבין את עניין העוצמה הצבאית מצוין, ביסודות שהוא הניח לצה"ל וכו'. אבל אני ראיתי איתו לאחרונה ראיון נפלא שכדאי לכם לראות אותו, וברור לי כשאני שומע אותו שהוא מבין את זה, והוא לא כל כך מבין בעניין הכלכלה, כי הוא לא כל כך מבין את הדברים שאני הולך להגיד לכם עכשיו.

המנוע הוא יוזמה חופשית. השינוי הגדול שעשינו פה בארץ הוא השינוי של יצירת דרגות החופש בכלכלה שייתנו ביטוי לגאוניות שנמצאת בקרב עמנו. זה הציבורי זה הפרטי (מדגים על הלוח) השמן והרזה, המודל שדיברנו עליו, בעצם המדיניות שלנו הייתה ונשארה באיזונים כאלה ואחרים להקטין את הציבורי, להגדיל את הפרטי.

לכן הדבר הראשון שעשינו זה לשלוט בהוצאות של הסקטור הציבורי שיושב על הכתפיים של הסקטור הפרטי. הפירמות מייצרות את עיקר הכסף, את עיקר הערך המוסף. הסקטור הציבורי זולל את הכסף הזה, הוא מייצר גם כן משהו, אבל בעיקרון הוא זולל את הכסף, ולכן השאלה היא אם לצמצם את הסקטור הציבורי או לפחות למנוע את גידולו המהיר יותר ולהגדיל את הסקטור הפרטי - ואת זה עשינו בשורה של דברים. קשה מאוד לעשות, משום שהגבלנו בחוק את קצב הצמיחה של הציבורי.

עכשיו הוספנו לזה גם נומרטור, זאת אומרת שאתה לא יכול להגדיל את זה ולשלוט בגירעון רק לשנה אחת - אתה מגביל את עצמך גם בהתחייבויות של הממשלה לעתיד - וכמובן, הוספנו כוח לסקטור הפרטי.

הכוח לסקטור הפרטי זה כמו חמצן בריאות של האתלט. אנחנו יודעים שהוא סוחב על הגב, ורצים שהוא יסחוב פחות באופן יחסי. אנשים עובדים, משקיעים, מסתכנים כדי להרוויח, ואתה מוכרח לתת הפחתות מס, שעשינו. הורדנו את הסקטור הציבורי, אני אומר לכם, לאורך השנים. הורדנו אותו מכ-100% מהתל"ג ל-60%. היום זה דורך על ה-60%, עוד מעט זה ירד מתחת לזה, כשמדינות ה- OECD הלכו בדיוק לכיוון השני - ולכן ישראל בעמדה תחרותית חזקה מאוד.

הפחתנו את שיעורי המס, וייתכן מאוד שבגלל מה שעושה הנשיא טראמפ נצטרך להפחית אותם עוד יותר. שר האוצר ואני מחויבים להמשך הפחתת המסים. הצוותים שלנו בודקים לבקשתי עכשיו את הצורך אולי להפחית יותר ממה שחשבנו, כדי שישראל תישאר תחרותית בעידן המס.

ובכן, הורדנו את ההוצאות, אנחנו כבר שולטים בהוצאות, העלינו את הרווחים על ידי הפחתת מסים, עכשיו הכל מוכן ואפשר לרוץ קדימה, נכון? לא. אי אפשר לרוץ קדימה, משום שכאן נתקלים בכל מיני חסמים של תחרות, כל מיני חסמים של תחרות, כל מיני מונופולים, כל מיני רגולציות.

ואם הייתי צריך להגיד מה הדבר החשוב ביותר כדי להמשיך את הדהירה של הסקטור הפרטי קדימה - זה הפחתת הרגולציה. זה מספר אחת, המסים. במסים אנחנו תחרותיים, ברגולציה היינו במצב איום נורא, איום ונורא.

אנחנו לדוגמה באינדקס הרגולציה היינו במקום 91 בעולם. זה מדהים, וזה נטל עצום על כלכלת ישראל, ולכן המאמץ העיקרי שאנחנו עושים זה להפחית את הרגולציה, ובכלל, להגדיל את התחרותיות של מדינת ישראל. באינדקס של ה- World Economic Forum, בשנתיים האלה אנחנו ירדנו ממקום 91 ברגולציה למקום 41. זה עדיין בלתי נסבל, אבל זה בשנתיים.

ובמדד התחרותיות הכללי, שכולל גם את אינדקס הרגולציה, ירדנו ממקום 27 למקום 16, בשנתיים. איך אנחנו עושים את זה? יש ועדת שרים לרגולציה, אני עומד בראשה, ואנחנו נפגשים כל כמה שבועות, ולוקחים גרזן וחותכים. יש עוד אמצעים שאנחנו משתמשים בהם, אבל בגדול אתה צריך להיכנס תעשייה-תעשייה, ענף-ענף, ופשוט לחצוב בתוך הג'ונגל הזה. אנחנו עושים את זה, והתוצאות ניכרות.

הנה משהו שאנחנו הולכים לעשות עכשיו, אני חושב שזה יעניין אתכם. הדבר הראשון שאנחנו הולכים לעשות זה להעביר עכשיו חוק NIMBY, בחוק ההסדרים. אנחנו רוצים להעביר איזו תשתית חיונית, לאנרגיה או לתחבורה, או לכל דבר אחר, תשתיות קריטיות שאנחנו רוצים להעביר מחלק כזה של המדינה לחלק אחר, לדוגמה, ואתה נתקע בעיר - ואני מכבד את ראשי הערים, להם יש אינטרסים אחרים - וראש העיר לא רוצה.

היה לנו מקרה כזה עם מפעל כימיקלים מסוים, אתם מכירים. ראש העיר לא רוצה, זכותו, הוא יכול להגיד. אנחנו אומרים: 'לא, לא זכותו'. לא אתה תחליט. בסוף את השיקולים הלאומיים אנחנו חייבים להחליט, ולכן אנחנו עושים חוק NYMBI שמעביר את הסמכות מראשי הערים בתשתיות מהסוג הזה, תשתיות מעולות לממשלה. זה אומר שאנחנו יכולים מאוד לטייב ולשפר את מערך התשתיות שלנו. זה מה שנעשה בחוק הזה.

עוד דבר, רישוי עסקים. עד עכשיו רישוי עסקים היה מותנה בקבלת אישורים. אתם מכירים את זה. אתה רוצה לפתוח - אתה צריך לקבל אישור. אישור מפקיד היערות, יש הרבה יערות במדינת ישראל, מכבי אש, אחרים וכו', גם אם אתה סטקיה.

מה שאנחנו עושים עכשיו זו מהפכה והמהפכה הזאת אומרת שאתה צריך לתת תצהיר, ואם אחר כך יבדקו ויראו שאתה לא בסדר, זכותם ואפילו חובתם של הרשויות לטפל באותה עבירה שעברת. אבל מראש אתה מקבל את הזכות לפתוח, זה שניים מהשינויים שאנחנו עושים.

הכוונה היא להמשיך בדה-רגולציה, כי אנחנו חייבים לאפשר לפוטנציאל הכביר שנמצא כאן במדינת ישראל, שסוחב את כל הצרכים הציבוריים שלנו, לטוס קדימה ולהתחרות. ובכן, דה-רגולציה, דבר ראשון במעלה. אני שמעתי בשיחות עם רבים מכם שבכיתם על עודף הרגולציה במדינת ישראל ואני אמרתי לכם שאנחנו נטפל בזה, ובכן, אנחנו מטפלים בזה.

השאיפה שלי במהלך השנים הקרובות היא להגיע לעשירייה הפותחת. אזרחי מדינת ישראל מדרגים את עצמם ליד העשירייה הפותחת, מקום 11, במדד האושר העולמי פעם אחר פעם בכל המדדים האפשריים.

אני אומר לכם, שאם אנחנו נפתור את חלק מהדברים האלה אנשים יהיו עוד יותר שמחים וניכנס לעשירייה הראשונה. אני רוצה להגיע בדה-רגולציה לעשירייה הפותחת, זה יעד מאוד שאפתני ברמת התחרותיות שלנו. זה רחוק, זה קשה, אבל זה בהישג ידינו.

דבר חשוב נוסף שאנחנו עושים, הכלכלה משתנית במהירות עצומה, ואנחנו לא יכולים לדרוך במקום בשני דברים. אחד, אנחנו צריכים תשתיות בסיסיות במדינת ישראל. התשתית הבסיסית ביותר זה דיור. אני חושב שהמאמצים שעושה השר כחלון, שר השיכון וגם שרים אחרים כדי להגדיל את ההיצע הם נותנים את אותותיהם, אתם תראו את זה. אין אפס, ריבוי ההיצע לעומת הביקוש בסוף משנה את עקומת המחירים והדבר הזה מתבטא בזה.

דבר שני, תשתיות של תחבורה. אנחנו הולכים על PPP, למשל ברכבות, אלה דברים מאוד חשובים. דבר שלישי, אנחנו רוצים לפנות עוד שטח משטחי ביקוש. לכן השקנו תכנית שלי, של איים מלאכותיים, להעביר תשתיות יסוד מהחופים העמוסים והיקרים שלנו לתוך הים. את זה אנחנו יכולים לעשות היום בדרך שלא יכולתי להניע כשהתחלתי לעסוק בזה ב-1996 כשרק נבחרתי.

הקמתי צוות לטפל באיים מלאכותיים, אבל ערך הקרקע לא הצדיק את זה. עכשיו, כיוון שערך הקרקע עלה בעשרים השנים האחרונות, יש לנו אפשרות לבצע את המעברים האלה ומה שמממן את זה עליית ערך הקרקע במרכז. אנחנו עושים את זה למשל בצה"ל, אנחנו מפנים את בסיסי צה"ל דרומה, אנחנו מפנים תשתיות לתוך הים ואנחנו מממנים את זה על ידי העלאת ערך הקרקע וכמובן תוספת בנייה במקומות הביקוש הללו.

איננו עושים הבחנה בין מרכז לפריפריה, הפריפריה מתמלאת על ידי תשתיות תחבורתיות שמייצרות את האפקט הכלכלי הברור שלהם, אתם רואים את זה. אם אתם הולכים לעפולה, ליקנעם, לבאר שבע, לקריית גת אתם כבר רואים כיצד האפקט הכלכלי של תשתיות שנבנות יחד עם כלכלה מתפתחת משנה את חלוקת האוכלוסייה בישראל.

אני חייב לכם משהו על החינוך. (מתוך המצגת) הנה חלק מהתשתיות שאנחנו עושים, אתם רואים את רמון, רמון הוא גם שדה אלטרנטיבי למדינת ישראל למקרי חירום, אתם רואים את תשתיות הרכבות והכבישים המהירים. (מתוך המצגת) תראו מה קרה ל-GPP שלנו, שימו לב, זה מתחיל לעלות משנת 2003, זה כרגע על 38, תלוי איך מחשבים את זה, כי גם ערך הקנייה בגלל האיסוף של השקל, אתה יכול לשנות את זה, אבל זו רק שאלה של זמן שנעבור את יפן, זה לא ייקח הרבה זמן בהכנסה לנפש. (מתוך המצגת) זה מה שקרה לאבטלה, במדיניות הצמיחה הזאת, המדיניות של השמן והרזה, המדיניות של הסרת חסמים, זה לא פוגע בתעסוקה, זה מביא לפיחות עצום בתעסוקה. אומרים: 'אבל זה על חשבון, העשירים מרוויחים והעניים מפסידים' - זה לא קרה במדינת ישראל, כל העשירונים נהנו.

קרה משהו אחר במדד אי השוויון, זה לא מפתיע משום שהכנסנו אנשים לשוק העבודה, (מתוך המצגת) אבל תראו את הירידה העקבית הזאת, מ-2003, מאז שהתחלנו את הרפורמות הגדולות וממשיכים בזה. כלומר, זה לא שחלק אחד מהחברה נהנה וחלק אחר לא נהנה, כולם נהנים.

עדין מדד הג'יני בישראל הוא גבוה יחסית, אבל הוא יורד בעקביות. המדיניות הזאת שמייצרת צמיחה, מטפחת תשתיות נותנת ביטויים להרבה דברים חברתיים שאנחנו עושים - שכר החיילים ושכר המינימום, טיפול שיניים, סיוע לבריאות וסיוע לחינוך.

תקציב החינוך השנה יהיה גדול מאוד, נדמה לי שהוא עובר אפילו את תקציב הביטחון, זה נובע מצמיחה, זה נובע ממדיניות כלכלית, זה נובע מכאן. זאת אומרת, אין מדיניות חברתית, כמו שאין מדיניות ביטחונית בלי כלכלה צומחת. אין כלכלה צומחת שהיא לא מוטה כלפי כלכלה חופשית וששיעורי המסים בה הם יחסית נמוכים כדי שאנשים ירוויחו.

אלה עובדות יסוד, השיח הכלכלי הוא בדרך כלל שיח שמתמקד רובו בצרכים החברתיים כאילו אפשר לקטוף את הפירות מן העץ כל הזמן בלי להשקות את העץ, בלי לעדור אותו, בלי לגזום את הענפים כדי שהשמש תיכנס והעץ ימשיך לצמוח. אם העץ יהיה צומח, כל מה שאתה יודע, ורוב אנשי הציבור, זה מה שהם יודעים, לפחות זה מה שהם מדברים, הם אומרים: בואו נקטוף את הפירות, אני אתן לך מהפרי הזה, אני אתן לך מהפרי הזה. כל אחד יכול לקטוף את הפירות.

מעטים יודעים להצמיח את העץ שנותן את הפירות. העץ הכלכלי נותן את הפירות ולכן אנחנו נמשיך להצמיח אותו, אני חושב שמה שאנחנו מביאים היום לממשלה ממשיך את הצמיחה הזאת, שזה הדבר העיקרי, וכמובן זה נותן, לדעתי, גם את העוצמה הצבאית והעוצמה המדינית שהם חיוניים לנו.

אמרתי שיש ארבע עוצמות, ובזה אני מסיים, אז הנה הדבר האחרון - את העוצמה הצבאית, העוצמה הכלכלית והעוצמה המדינית, כל אלה תלויות בעוצמה אחת נוספת, ואני אקרא לה העוצמה התרבותית שלנו.

העוצמה התרבותית שלנו היא היכולת שלנו לעשות שני דברים, לשמר את הישן ולייצר את החדש. אני חושב שמי שמנתח את מדינת ישראל מבין שיש פה משהו מיוחד שנותן לנו באמת יכולת מיוחדת.

אנחנו עוזרים להרבה מדינות. בין המדינות שאנחנו עוזרים להם, זה מדינות אפריקה. מדינות אפריקה באו אליי ושאלו אותי: "תגיד לי, איך אתם עושים את הדברים האלה?". כי הסברתי לו, הסברתי לו משהו שאנחנו עושים, שאני אזכיר אותו, החדש, אנחנו הולכים לעשות מהפכה, וזה בתקציב הזה.

יש תעשיות שלמות שצצות בין-לילה, במדינת ישראל יש תעשיית רכב, לא קוראים לזה תעשיית רכב, אבל זו תעשיית רכב, כיוון ש-75% מערך המכונית בקרוב יהיה תוכנה, אז כלי רכב הם בעצם מחשבים על גלגלים. רק שזה לא היה כך, וכשהיינו צריכים להתחרות על המנוע, על הגלגלים, אנחנו הפסדנו, והפסדנו בגדול.

מתן וילנאי ואני היינו נוסעים מהיחידה, כקצינים צעירים ביחידה, לירושלים ב"כרמל" שלו, סוסיתא. יום אחד נשענתי על הכרמל, והתג שלי נכנס פנימה, והסיבים פצעו לי את המרפק. לא הייתה לנו תעשייה, היא כשלה. אבל היום יש לנו תעשייה, והתעשייה הזאת כוללת 500 חברות סטארט-אפ שעוסקות, מ-waze ועד mobileye, שעוסקות בעצם בשילוב המהפכני שמתרחש כרגע, שזה הקישור בין big data, קישוריות, וכמובן בינה מלאכותית.

הדברים האלה מייצרים תעשייה, זו תעשייה שנוצרה. התעשייה הזאת לא נוצרה בגללנו, רובה נוצרה בחמש השנים האחרונות והיא נוצרה בגלל שאנחנו מייצרים תנאים.