הצוואה של הנרצח: מקווה בחוות גלעד

אילנה שמעון, תושבת חוות גלעד, מספרת איך גם ללא חשמל ומים "אנחנו חיים בגן עדן", ומעדכנת מהם יעדי הבנייה הבאים.

שמעון כהן , א' בשבט תשע"ח

חוות גלעד
חוות גלעד
צילום: Miriam Alster/Flash90



טוען....

בראיון ליומן ערוץ 7 מספרת אילנה שמעון על חיי השגרה בחוות גלעד, הישוב שהסדרתו וההכרה בו נמצאים על שולחנם של מקבלי ההחלטות לאחר הרצח של הרב רזיאל שבח הי"ד.

"אין לנו כבר חיי שגרה", פותחת שמעון ואומרת. "אני מקווה שנצליח לחזור לחיי שגרה כלשהי. הרב רזיאל היה דמות מאוד דומיננטית בעיקר בפן הרוחני והמעשי של התושבים. אנחנו כואבים ועצובים ממותו. קשה לנו אפילו לראות שדווקא מותו מביא פתאום לתזוזות כאלה ואחרות אבל כנראה אלו החיים".

שמעון מבהירה ומחדדת את הקביעה לפיה העזרה לישובים, פיתוחם והבניה שלהם צריכה להיות ללא קשר להרוגים ולפיגועים, "לא רק כשמתנו מוטל לפנינו".

באשר לאווירה בישוב הצעיר היא אומרת: "אנחנו גרים בגן עדן של אנשים וגן עדן של מקום, בשמחה ובאהבה בחווה שלנו, קהילה מדהימה שמחה אוהבת ותומכת כך כל השנים, וכמובן שעכשיו יותר מכל כשאנחנו לצד יעל והיתומים".

"אני ובעלי 11 שנים בחוות גלעד. החיים לא פשוטים, חיים ללא מים וללא חשמל בחגים, שבתות, וביומיום, די מסובך לחיות כך, בלי מקווה נשים, בלי מכולת. יש התקדמות לעומת העבר בזכות אנשים רבים במועצת שומרון ואנשים טובים בארץ ובעולם, שאמנם אין להם אפשרות לגור בחוות גלעד אבל עזרו לנו לסלול כביש, להקים גן ילדים, כל יום מתקדמים עוד קצת".

החיים ללא מים וחשמל הם "חיים קשים, כמו החלוצים של פעם שהגיעו וחיו במעברות בתנאים לא תנאים. כשאין מים אי אפשר לכבס, אי אפשר לשטוף רצפה ודברים אלמנטאריים נוספים. היום יש מגדל מים אבל היו תקופות שמיכליות מים היו מגיעות מקדומים או משבי שומרון. כשהיינו על גנרטור היה צריך להביא מתחנת הדלק ג'ריקנים, היו הפסקות חשמל יזומות על פי מה שיש, ואם אין אז אין, ומסתדרים עם מה שיש. זה לא קל אבל זה לא ישבור אותנו מלשבת באדמת אבותינו".

אז איך חיים ללא חשמל ומים מוגדרים בפיה גן עדן? לדבריה זהו גן עדן גם בקיץ וגם ברוחות החורף הסוחפות. "גן עדן הוא לא לפי החומר אלא לפי הרוח, בגלל האנשים, בגלל החסד והשמחה, בגלל הביחד, האחדות והרוח, יצרנו קהילה מדהימה. עם החור אפשר להתמודד.

''ראיתי השבוע איך כולם התגייסו למען יעל, לא רק המבוגרים. הבנות לא חזרו לאולפנה. הם וכל הנוער נמצאים בחוות גלעד 24 שעות בחווה לכל צורכי הקהילה, בייביסיטרים כדי לפנות נשים לסייע בבית האבלים, וכל מה שצריך, הנני, וזה מה שחשוב".

בימים אלה, מספרת שמעון, מקודמת הקמתו של מקווה טהרה בישוב, ואת זאת עושים יחד עם אנשי מועצת שומרון שאת העומד בראשה, יוסי דגן, היא מגדירה כ'אבא של התושבים, וגם בעזרתם של אנשים מהחוץ. "יש מי שלא גרים בחוות גלעד והם שולחים תרומה גדולה וקטנה. עם זה הקמנו ספרייה לילדים, עם זה סללנו כביש וכך כל דבר שאנחנו עושים כאן.

''היעד הקרוב והחשוב ביותר הוא כינון משאת נפשו של הרב רזיאל שבח שיהיה בחוות גלעד מקווה נשים שהוא אחד המבנים היותר חשובים בישוב יהודי. משאת ליבו, נפשו ומרצו היה לקידום העניין. באותו יום של הרצח הייתה לנו ישיבה בחוות גלעד על הנושא. הוא לא יכול היה להגיע אבל ידענו מה דעתו, ובאותו יום החלטנו לצאת לדרך.

''לצערנו הוא לא יראה בבניינו של המקווה אבל כפי שאביו רצה המקווה ייקרא 'מעיין רזיאל', ובע"ה בזכות הרבה אנשים טובים שנרתמו במהלך השבעה, גייסנו תרומות לא מבוטלות, ואני מקווה שיחד עם עם ישראל נוכל לחנוך את המקווה".

בדבריה קוראת שמעון לציבור הרחב להתגייס לסיוע אישי לחוות גלעד, והדברים באים לידי ביטוי לא רק בהיבט הכספי אלא גם בתמיכה ועידוד, ואף בביקור במקום ממנו ניתן לראות כיצד "כל השפלה פרושה מחדרה ועד אשקלון דרך תל אביב וגוש דן. מעבר לכך כל הבתים כאן פתוחים. תושבים מארחים ומזמינים לסיור, לראות ולשמוע את ההיסטוריה של המקום ושל כל השומרון".