בין אידיאולוגיה לסוציולוגיה

ברגע בו מחנכים מגיל צעיר להגשמה ואידאולוגיה לא ניתן לחלק בין התוצרים. שהרי כל הערכים חשובים: התיישבות, כלכלה, תקשורת, מנהל ציבורי וכמובן תורה.

בעולם פוסט שפינוזי בו הכל נמדד וברור איך מוגדרת הצלחה, בעולם כלכלי קשוח בו אדם חייב להרוויח הון בכדי לקיים את הצורך הבסיסי של בניית בית, ננטשו אט אט ספסלי בית המדרש לטובת מקצועות מתגמלים יותר.

בשיחה שהייתה לי לפני זמן מה עם איש תקשורת הוא התפלא מדוע יש צורך בקרן המקדמת פיתוח של גדולי תורה מהציונות הדתית וטען כי יש הרבה רבנים ומה לנו כי נלין. הוא צודק. יש תורה בציונות הדתית ויש ישיבות מעולות. ודווקא בגלל זה אפשר וחובה כעת לבנות קומה נוספת של גדלות תורנית.

עמדתי העקרונית היא כי רבים מהמשברים הרוחניים העוברים עלינו כציבור מקורם בסוציולוגיה אשר מתפתחת לאידאולוגיה. לפני כעשרים וחמש שנה, כל הסדרניק ממוצע הרגיש עם עצמו טוב מאוד למרות ששירת רק שנה וארבע חודשים. מאז התפתח דיון ציבורי רחב. גם התפתחות עולם המכינות גרמה לכך כי רבים מישיבות ההסדר מרגישים שהם נותנים מעט מידי.

אחת הדוגמאות לכך שהסוציולגיה יוצרת מציאות, ניתן לראות כיום בצבא. לצעירי המגזר ברור כי זה המקום להתבטא וניתן לראות שעם השנים יותר ויותר דתיים מגיעים לתפקידי מפתח וזאת מבלי לדבר על האחוז האסטרונומי של החיילים הדתיים הבוחרים לצאת לקצונה.

לתחושתי, מקומה של התורה כיום מעומעם, לא בגלל שיש זלזול מצד הצעירים אלא בשל ערכים חשובים אחרים אשר הובילו לסוג של הזנחה. כי לימוד התורה זה הרי מובן מאליו.

הרמח"ל כתב "כי לא תמצא ברוב דבריי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל. אלא שכפי רוב פרסומם, וכנגד מה שאמיתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה." ובכלל הדיבור חשיבות התורה ומקומה בחיינו כפרטים וכאומה ננטשה בשנים האחרונות לטובת דיונים סוערים אחרים בהם אנשים רואים חשיבות ומרגישים שותפות .

הנקודה השנייה המשמעותית היא גדלות תורנית. בכל תחום, כדי להתפתח צריך להשקיע. ככה העולם בנוי. ברורה לכולנו הסיבה מדוע אוניברסיטאות יעניקו למצטיינים פטור משכ"ל ומלגת קיום, אבל תמיכה בעמלי תורה אינה נראית לנו כצורך הכרחי.

אם חפצי חיים אנחנו, גם בני תורה חייבים להתפתח ועלינו החובה והזכות לעשות זאת. לאט ובהשקעה רבה שתאפשר להם לא רק להיות רבנים אלא רבנים בעלי שיעור קומה.

הפתרון די פשוט, נדרשת תמיכה מצד ציבור הציונות הדתית בתלמידי ישיבות מצטיינים. אותם התלמידים מעבר לתמיכה הממונית, יזכו גם לתמיכה מהצד הערכי שהוא החיבוק והערכה של כלל הציבור הדתי-לאומי שמבין כי בני התורה המצטיינים שלנו הם חוד החנית הרוחני והעתיד המנהיגותי של כולנו.

הכותב הינו מייסד 'קרן אחד לאחד' וראש ישיבת 'תורה בציון'